קצה של חוט

כסף לא יכול לקנות אהבה. תעלומת ילדות מתעתעת, ופיתרון מוזר ומפתיע  כנגד כל הסיכויים

גפרורים

סיפור הגפרורים והקופסה הקטנה המכילה אותם הוא ספור מרתק. הוא מגלם בתוכו ניצחון טכנולוגי מרשים, שאיפשר לבני האדם להצית אש בצורה מבוקרת. יש בו גם ביטוי לאובססיות והתמכרויות אנושיות – כמו העישון שהיה מנוע צמיחה עיקרי שלו, וגם, ובנוסף, אלמנט ויזואלי ואסתטי, לא פעם יצירתי ויוצא דופן.

אוספים של קופסאות גפרורים הינם, במובן זה, מיצגים מרהיבים של זן הולך ונכחד.

פארק רדוף שדים

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור ובטח לא גלגל ענק מפורק.
בקור בפארק רפאים נטוש בפרוורי ברלין – מזרח גרמניה של אז.

מפגש לא אפשרי

עב"מים מרחפים בשמים שלנו מאות ואלפי שנים. הם קבלו לאחרונה חיזוק מסוים מהממסד הרשמי, והכוונה לאותו דו"ח שהוגש על ידי הפנטגון לקונגרס האמריקאי שמאשר את קיומם, ומתוך כך גם מחזק, במתכון או שלא במתכון, את האפשרות כי מדובר בחייזרים המגיעים מחוץ לכדור הארץ.
אלא שדיבורים על פגישה פוטנציאלית עם יצור סופר נבון, שאולי התפתח בסביבה נוכרית וקיצונית עם שמש זרה במשך מיליוני או מיליארדי שנים, נראים בשלב הזה לא-רלוונטיים, וזאת בלשון המעטה.

שלום לך מציאות

בשנים האחרונות הולכות ומתפתחות שורה של טכנולוגיות מרתקות ומלהיבות שעושות מהומה רבתי בעולם הצילום והתמונה, עד כדי כך שהדמיון מתעתע והגבולות מיטשטשים. מה שנראה אמיתי הוא לא באמת, ומה שנראה בדוי הוא מציאותי לחלוטין.
הרעיון המרכזי הקלאסי של עולם הצילום; היכולת לאחוז לשבריר שנייה בפיסה של מציאות ולהנציח אותה לעד, מקבל מובן שונה לחלוטין וזאת בלשון המעטה.

עסקי גומי

"ההיסטוריה היהודית הסודית של הקונדום"! זו הייתה הכותרת באחד המאמרים אותם קראתי לצורך הכנת הכתבה. סיפור יוצא דופן, אולי קצת חריג. לא רק בגלל שמדובר באביזר אינטימי ודיסקרטי, כזה שלא מדברים עליו בפרהסיה, אלא גם בגלל העובדה שהשימוש בו הינו נושא רגיש וסוגיה נפיצה במיוחד ביהדות האוסרת על השחתה ושפיכת זרע לבטלה.
תמצית: במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים עוסקים בתעשיית הקונדומים, כמעט במקביל, שלושה (3) מהגרים יהודים שהגיעו לאירופה וארה"ב, והופכים אותה, כל אחד בסגנונו הוא, לביזנס חובק עולם.

סיפור לונדוני

על הצונמי ההרסני הזה שגרם לאבדות בנפש ולנזקים עצומים ברכוש לא נתקבלה כל התראה מראש מאנשי חיזוי מזג האויר. לאו דווקא בגלל היעדר טכנולוגיות חיזוי באותה העת, אלא בעיקר בגלל העובדה הפרוזאית שלא מדובר היה במי ים אלא ב-בירה.

הו האנושות!

בימים אלה כאשר המגיפה הגדולה עדיין כאן ומצבה של החברה האנושית, כך לפחות בתחושה, לא משהו, אני חוזר לרגע כמה עשרות שנים לאחור, לסופה הדרמטי של ספינת האוויר הינדנבורג, ולשדר הרדיו שהיה שם וזעק על מצבה של האנושות.
המסע הזה למאה הקודמת נעזר בסרטון וידיאו חדש שנערך באמצעות בינה מלאכותית ונותן מבט אחר על האסון המפואר הזה.

רדיו חזק

הספור הזה הזוי משהו. מסתבר כי תחנות רדיו בגלים קצרים, כוכבות התקשורת של עולם הריגול של פעם, ממשיכות, גם היום, לשדר צלילים ומספרים בכתב מורס ובצורות אחרות, מבלי שאף אחד מבין על מה הן מדברות ולמה.

זה קורה, אגב, גם בסביבה שלנו.