במידה מסוימת אנחנו ברי מזל. העלילה הזאת שמגיעה אי שם מאירופה הקולוניאלית של המאה ה-18 הייתה יכולה בנקל להיעלם ולהתמסמס בין דפי ההיסטוריה. מסבות כאלה או אחרות היא צלחה את מחסום הזמן, ואנחנו קבלנו, או אולי זכינו, בסיפור אנושי מרתק ויוצא דופן – סיפורה של קבוצת נשים ששרדה מעל ומעבר לכל המצופה.

ערי רפאים הינן סוג של ישויות אורבניות מוזרות המתקיימות להן, במובן מסוים, בין המציאות לדמיון. את הכינוי: עיר רפאים, הן שואלות מעולם הדימיון והאגדה למרות שהן עצמן נמצאות ומתקיימות בעולם האמתי. 

ביקור בעיר מן הסוג הזה הינה חויה מסעירה ומרתקת לכשעצמה, גם כאשר היא נעשיית באמצעות תוכנה ומסך המחשב.

הנוהג הזה להשליך לאוקיינוסים של העולם בקבוקים נושאי מכתבים קיים כבר אלפי שנים. הרגל משונה צריך לומר שהרי בקבוק המושלך למים משול במידה רבה למכתב ללא נמען, והסיכויים שיימצא אי פעם שווים לסיכויים שלא יימצא לעולם.

אלא שזה כנראה גם סוד כוחו וקסמו. כמו שמלמד ספורו המדהים של מכתב הבקבוק האוסטרלי שנמצא לא מכבר.

במהלך חודש אוקטובר השנה נתגלה במערכת השמש אחד הגופים היותר מוזרים שנראו מעודם. המדובר בגוף דמוי גליל, או סיגר, שהגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, אי שם ממרחבי הגלקסיה. הספור הזה, כך נראה, דומה מדי לנראטיב בדיוני שרקם לפני קרוב למחצית המאה סופר המד"ב המחונן ארתור סי.קלרק בספרו "מפגש עם ראמה".
האם יכל להיות שה'סיגר' המתרחק בימים אלה במהירות פנטסטית ממערכת השמש הוא מוצר של תרבות תבונית אחרת? לא בטוח, אבל ההשוואה לספור של קלרק בלתי נמנעת. 

לפני כמה ימים הזמינו אותי לאירוע גאלה של מידברן 2017 – הוורסיה הישראלית של ברנינג מן שייערך השנה בסוף חודש מאי הקרוב. ברנינג מן עושה לי טוב. הוא זכור לי כאחד הטלטולים היותר עזים ומרגשים שעברתי…
"קוצים"-מסע רדיקלי אל המקום שבו האמנות והיצירתיות מתקיימים על הקצה.