האנשים שם למטה

נניח, רק נניח שהייתם מקבלים, באופן תיאורטי, עוד מטר אחד לגובה הרגיל שלכם. מה אתם אומרים? איך היה נראה לכם אז העולם? האנשים? האם בכלל הייתם מסתדרים עם סביבה אנושית המותאמת לגובה ממוצע של 1:60-1:80מ'?

יש לנו כמה תשובות. ספור מרתק ולא פשוט.

הייתה ואיננה

החודש התפרסמה עבודת מחקר של צמד מדענים אמריקני שמניחה יסודות להשערה מסקרנת במיוחד, לפיה, הציוויליזציה האנושית איננה בהכרח הראשונה שקמה בכדור הארץ, ויתכן שאי שם בעבר הקדום, מיליוני שנים קודם זמננו, פרחה ושגשגה כאן תרבות תבונית. מה שמרגש ברעיון הזה, גם אם הוא תיאורטי בלבד, הינה העובדה שמבחינת לוח הזמנים של כוכב הלכת שלנו, התסריט הזה בהחלט אפשרי. אנחנו התקדמנו עם זה עוד מעט…

החיים באדום

משפט מתמטי שנבנה עם שדה של חיטה ועצי אורן, מראה ענקית שמרכזת את אור השמש, תעלות מים בוערות ויום של שקט לאומי…אלה הם רק חלק מהרעיונות ההזויים שהוצעו על ידי הציוויליזציה האנושית בניסיונות לתקשר עם תרבויות שאולי נמצאות בכוכבים אחרים.

אחד המועמדים היותר נחשקים ומועמד כמעט ודאי להימצאותם של חיים היה כוכב הלכת השכן, מאדים. במשך מאות שנים ניהלנו עמו מערכת יחסים סוערת שהייתה רוויה באמונות, תקוות והשערות מדעיות, בחלקן מוזרות במיוחד. עם הזמן הסתבר כי החלומות הרבים שתלינו בכוכב האדמדם הזה, היו קצת גדולים עליו, או שלא? 

נשמה חסרת מנוח

המאה ה-21. האוצר הראשי של האגף לארכיאולוגיה מצרית קדומה במוזיאון הבריטי לא האמין למראה עיניו. גם סרט הוידיאו שצולם אחר כך רק חיזק את הפליאה; פסלון קבורה עתיק בין כ-3,800 שנים זז וסב על עומדו, וזאת למרות שהיה נתון בארון זכוכית ובחדר סגור למבקרים.

ארוע מוזר ולא שגרתי במיוחד אם זוכרים כי הפסל הגיע מאיזור קברי הפרעונים בעמק המלכים, עמוס במיתוסים, סיפורי רוחות וקללות עתיקות.

זהירות! הפיל השתנה

עם נפילת האימפריה הרומית במהלכה של המאה השלישית לספירה נעלמו הפילים מאירופה המערבית.
במשך מאות השנים שיבואו אחר כך, האמנים האירופאים יציירו פילים רק על סמך שמועות, כתבים ישנים ומנה הגונה של דימיון.
התוצאה היא שספרי החיות של ימי הביניים והרנסנס עמוסים במגוון עצום ומוזר של ׳חיות עם חדקים׳ שהקשר בינן לבין הפיל במציאות הינו מקרי בלשון המעטה.

עיר רפאים

סיפורה הלא ייאמן של צ'יאתורה, עיר מכרות קטנה אי שם במערב גיאורגיה. בצ'יאתורה אין מבנים מפוארים, קתדרלות מרשימות או מונמנטים יוצאי דופן. ההיפך הוא הנכון, בתיה זקנים, קירותיהם מתקלפים ומימי הנהר הזורם בה עכורים.

ובכל זאת יש בה בעיר הזאת, לפחות מנקודת המבט של התייר המזדמן, קלף מנצח אחד; חלק ממערכת התחבורה בעיר הינם רכבלים – קרוניות מתכת קטנות שיוצרו בעת השלטון הסובייטי לפני למעלה ממחצית המאה. אלה, כך מסתבר, עדיין נעות בשמיה, כנגד כל הסיכויים.

(שימו לב! בגלל התמונות וקבצי הוידיאו טעינת העמוד איטית מעט אבל משתלמת;)

לא מהעולם הזה

במהלך חודש אוקטובר השנה נתגלה במערכת השמש אחד הגופים היותר מוזרים שנראו מעודם. המדובר בגוף דמוי גליל, או סיגר, שהגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, אי שם ממרחבי הגלקסיה. הספור הזה, כך נראה, דומה מדי לנראטיב בדיוני שרקם לפני קרוב למחצית המאה סופר המד"ב המחונן ארתור סי.קלרק בספרו "מפגש עם ראמה".
האם יכל להיות שה'סיגר' המתרחק בימים אלה במהירות פנטסטית ממערכת השמש הוא מוצר של תרבות תבונית אחרת? לא בטוח, אבל ההשוואה לספור של קלרק בלתי נמנעת. 

לקחת את ליאונרדו לריאות

האוויר אותו אנחנו נושמים מלא הפתעות. ספר חדש שיצא לאחרונה מעלה שוב את העובדה לפיה הגזים אותם אנחנו שואפים ונושפים בכל במהלך חיינו, אינם רק חלק חיוני מהמערכת הפיזיולוגית שלנו, אלא גם מקשרים אותנו עם כל בני ההומו סאפיינס של העולם בזיקה מפתיעה במיוחד.
ספור מולקולרי.

צפור של הייטק

ספור קטן שמתחיל במיתוס יווני נוגה על זוג אוהבים ההופך לצמד ציפורים מיתולוגיות הנוסכות שלווה ורוגע על העולם.

במציאות, הספור קצת שונה. הציפור הנקשרת במיתוס היא ציפור קולנית, מאיימת ומתוחכמת – פלא ביולוגי של ממש. ואין לה כל קשר לשלווה. תשאלו את הדגים.

האלוהים של יום המחר

ראיית העתיד הייתה מאז ומעולם מקצוע פופולארי במיוחד מאחר והיא מנסה לרצות אחת מאותן שאלות מהותיות, כמעט אובססיוויות, המציקות לנו מאז ומתמיד: מה יהיה?

ראו למשל את התחזית שנתן אמן צרפתי מסוף המאה ה-19 בשם ג'ין מרק קוטה, לגבי העולם העתידי של שנות ה-2,000. החיזוי של קוטה לא מלווה במלל חשוב, מספרים וטבלאות, אלא בשורה של איורים מרתקים ומרהיבים שמספרים על העולם שבו חי קוטה, לא פחות מאשר על עולם העתיד.