חזרתי לא מכבר למערת הנטיפים בהרי יהודה. בין קבוצות המטיילים שנכנסו ויצאו, נשארתי לרגע לבד בתוך החלל הזה שנוצר כנראה לפני כמה מיליוני שנים.
הלחות הגבוהה, האווירה הדחוסה הרוויה CO2 תרמו את שלהם. בין צבירי הסטלקטיטים והסטלגמיטים יכולתי להבחין בכל מיני בעלי חיים קדמונים; יצורים אגדתיים, זומבי וכמה וכמה פרצופים מגחכים ומתריסים כמו יצאו היישר ממכחולו של הירונימוס בוש.

זומבי'ס במערת הנטיפים – מסע צילום.

האם אפשר לצרף 451 קטעים מסרטי קולנוע שונים לכדי עלילה רומנטית אחת?

הקלות הבלתי נסבלת של הצילום בטלפון החכם, כמו גם הנגישות, האפליקציות והפידבק המיידי גורמים לנו לצלם הרבה מידי תמונות שאת חלקן הגדול – אחרי מבט או שניים, לא נראה עוד לעולם.
כמה הארות על חוכמת הצילום, ובעיקר, על חוכמת המחיקה.

מסע מוזר ומפתיע אל העיר פריז בתחילת המאה ה-20.

מסע וינטג' ססגוני במיוחד אל הפוסטרים ומודעות הפרסום של פעם.

מה קורה ליצירתיות בימים אלה?
רשת האינטרנט, נייר הלקמוס של האנושות בעת המודרנית, עמוסה עד להתפקע בטקסטים, רישומים, תמונות ועבודות אמנות כאלה ואחרות.

העבודות המוצגות כאן הן חלק זעיר מהמהומה היצירתית העצומה הרוחשת לה מתחת לפני השטח.

רובה ווינצ'יסטר בן כ-130 שנה, נמצא לא מכבר "נשען" על גזע עץ בפרק לאומי בנבדה, ארה"ב. תמונת הרובה העתיק, שנראתה כמו נלקחה מסרט בוקרים קלסי, הציתה את דמיונם של חובבי המערב הפרוע ברשתות החברתיות. עד כדי כך שרבים מהם הציעו שורה של תסריטים אלטרנטיביים לגבי מה שאולי התרחש שם.

ויש גם הפתעה.

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה.
עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף אישי של קבצים המורכב אך ורק מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

הספסל הציבורי הוא אחד מאותן ההמצאות היותר מוצלחות של התרבות האנושית. הוא לא רק משמש מנוע מובהק ליצירת התרחשויות ואירועים שקורים ללא הרף – עליו או בסביבתו, אלא גם מציע את הפתרון המושלם לבריחה מהטכנולוגיה בצורה של מקום מפלט, מנוחה, התבוננות, או סתם נוהג שהולך ונעלם: שיחה פנים מול פנים.