אסתטיקה שמפעימה את הלב. שוטטות בעולם המרהיב של הדפסי העץ היפנים.

ערי רפאים הינן סוג של ישויות אורבניות מוזרות המתקיימות להן, במובן מסוים, בין המציאות לדמיון. את הכינוי: עיר רפאים, הן שואלות מעולם הדימיון והאגדה למרות שהן עצמן נמצאות ומתקיימות בעולם האמתי. 

ביקור בעיר מן הסוג הזה הינה חויה מסעירה ומרתקת לכשעצמה, גם כאשר היא נעשיית באמצעות תוכנה ומסך המחשב.

ביקור הזוי משהו במחסן ציוד ותפאורה לסרטים ותיאטראות, אי שם ליד צומת קסם, בפאתי כפר קאסם. על גבי המדפים מונחים בצפיפות מאות רבות של פריטים – מאותם "חומרי הבניין" שמרכיבים את המציאות שרואים בסרטים. יש שם מסכות, פסלים, בובות, בגדים, משחקים, רהיטים, מכונות, רובים, פנסים, ועוד ועוד.  ובקצור, כל מה שאתם צריכים כדי לחיות בסרט משלכם.

טביליסי, גיאורגיה. הספור הזה מתחיל מתחת לאדמה. מאחר ואין הרבה רמזורים בעיר, וזאת בלשון המעטה, יש לך 2 דרכים לחצות רחוב סואן; לשים נפשך בכפך ולחצות_ והדרך השנייה היא לחפש מעבר תת קרקעי בסביבה שאמור להעביר אותך בשלום. משימה לא פשוטה. מעברים תת קרקעים נוטים לצבור עם הזמן אשפה ולכלוך, לא פעם הם גם משמשים מקום מפלט לאנשים שונים ומשונים.
בתחילת השנה הוזמנה ל"כיכר הגבורים" שבעיר קבוצת של כ-30 אמניות ואמנים צעירים. כמה חודשים אחר כך הפכה הכיכר, לפחות בחלקה התחתון, למוזיאון אמנות תת קרקעי עטור עשרות רבות של ציורי גראפיטי מרהיבים.

ספור קטן שמתחיל במיתוס יווני נוגה על זוג אוהבים ההופך לצמד ציפורים מיתולוגיות הנוסכות שלווה ורוגע על העולם.

במציאות, הספור קצת שונה. הציפור הנקשרת במיתוס היא ציפור קולנית, מאיימת ומתוחכמת – פלא ביולוגי של ממש. ואין לה כל קשר לשלווה. תשאלו את הדגים.

בימים אלה, כאשר קצב תקתוקי המצלמות בעולם הדיגיטל והסמרטפונים רק הולך ומתגבר, ברור יותר תמיד שטכנולוגיית הצילום, שהופיעה אי שם בשלהי המאה ה-18, היא אחת מאותן טכנולוגיות מנצחות שהגיעו לכאן כדי להשאר.

 תראו את התמונה המצולמת הבודדת. לא רק שהקולנוע והוידיאו לא פגעו במקומה ובחשיבותה, אלא שמעמדה, כך נראה, רק הולך ומתחזק. טכניקת צילום חדשה שהופיעה לאחרונה  יודעת להטמיע סרט קולנוע שלם ב-פריים בודד, וכך מעניקה לתמונה האחת מימד חדש ומפתיע.

לפני כמה ימים נקלעתי, כמעט במקרה, לאתר הצניחה בפלמחים. מטוס ההרקולס עשה סיבובים באוויר וקהל של צופים נרגשים הביט מלמטה. אני מסתכל על הדמות הזעירה המיטלטלת בשמיים וחושב על הקפריזות של האבולוציה ועל העובדה שגופנו המגושם משהו בנוי להליכה או לריצה על קרקע של כוכב לכת עם כח כבידה משמעותי. לא נוצרנו על מנת לרחף באוויר, ובוודאי שלא להיות תלויים בין שמיים וארץ.
בין שמים לארץ – פוסט חדש עם צילומים יוצאי דופן.