מה שבפנים ומה שבחוץ
כאשר מדברים על עולמות נעלמים לא צריך בהכרח לטוס אל הכוכבים. מעמקי האוקיינוסים בכדור הארץ, ובעיקר, החיים המפכים בהם, היו ועדיין, טריטוריות נעלמות ולא מוכרות המכילות בתוכן מגוון אינסופי של צורות חיים, ביניהם יצורים אקזוטיים ומוזרים במיוחד.
דיונון חזרזירי הוא אחד המשונים שבהם. וכאשר מחברים אליו חומרים מהסוג ה"לא טבעי", הספור הזה הופך למרתק במיוחד.
חמישה ימים בעיר זלצבורג וסביבתה; הרים, טירות ופלגי מים, יחד עם קצת מלח, נגיעות של שנאפס וכדורים של שוקולד סטייל מוצרט-קוגל, בהחלט עושים את זה.
כובעים, ברבורים, ספינות ומברשות. שבעה ימי שייט עם נוף ציורי והרבה ירוק, בנהר הכי האנגלי בעולם.
איך זה שהחייזרים מככבים רק בספרים ובסרטים שלנו? איך זה שכל כך הרבה מדענים מאמינים שהם שם, ובכל זאת, נכון להיום, לא נמצא כל סימן חיים מחוץ לכדור שלנו?
מה קורה כאן? תשובה מלבבת לשאלה הזאת מציע סיפור מדע בדיוני יצירתי במיוחד והיא קשורה בבשר.
מסע החיפוש שערכתי לא מכבר באמצעות תוכנת Google Earth באזור רמת הגולן הניב ממצא מוזר ואניגמטי.
הניסיון מוכיח שרובם הגדול של המקרים הנראים כתעלומה או חידה מסתורית, מתגלה לבסוף כספור עם הסבר הגיוני, לעתים מכעיס בפשטותו. ובכל זאת, נכון לעכשיו, העצם עליו אנחנו מדברים הוא עדיין בגדר תעלומה.
ספור אודות אי וודאות, גחמות קוסמיות ועובדה אחת לא נעימה, לפיה, נכון להיום, הציוויליזציה שלנו לא יודעת לצפות מראש, ובמדויק, התרחשותם של אסונות ואירועי טבע גדולים. האם זה כל כך נורא? לא בטוח.
מסע קצרצר לאי טיוואן במסגרתו אנחנו מנסים לתהות לגבי האופי ודרך החיים של הטיוואנים. יש כמובן הרבה יומרה בניסיון הזה, שהרי מדובר בישות מדינית מורכבת שקמה ומתקיימת בנסיבות סבוכות במיוחד.
אולם דבר אחד אי אפשר לקחת מכאן, את אותה תחושה אישית של כיף, ומנת יתר של נְעִימוּת שהאי הזה ואנשיו משאירים בך.