המדריך לחוכמה אנושית

מה עושים בתקופה הזאת? איך מתנהגים? איך שומרים על עצמנו וממשיכים הלאה? לכל אחת ואחד מאתנו תשובות משלו. אני חשבתי שזה הזמן להוציא לאור ולשתף את הקוראות והקוראים באוסף ציטטות ייחודי – כך אני מאמין, שליקטתי בשנים האחרונות. יש בהם, אני מאמין, משהו מכוון ומרגיע.

הנה ברוש, לבדו

בימים החמים האלה, הכול, כמעט, יכול לקרות. גם לברושים,  אולי בין העצים היותר פופולאריים במקומותינו. ובכל זאת, המראה בו נתקלתי לפני כמה ימים היה מוזר במיוחד.

שביר

סיפור על מוזיאון יחיד במינו המצוי בעיר זגרב בקרואטיה שעוסק במערכות יחסים פרומות וקרועות, וגם מציע דרך יצירתית שבה אפשר (אולי) להתמודד עם השברים ולהמשיך הלאה.

הגלגלים שבמוח

חשיבה עזה, תשוקה לוהטת לידע, סקרנות וקורטוב הגון של אנושיות, הכול בציור אחד יוצא דופן שצויר לפני כ-130 שנה.

זומבי'ס במערת הנטיפים

חזרתי לא מכבר למערת הנטיפים בהרי יהודה. בין קבוצות המטיילים שנכנסו ויצאו, נשארתי לרגע לבד בתוך החלל הזה שנוצר כנראה לפני כמה מיליוני שנים.
הלחות הגבוהה, האווירה הדחוסה הרוויה CO2 תרמו את שלהם. בין צבירי הסטלקטיטים והסטלגמיטים יכולתי להבחין בכל מיני בעלי חיים קדמונים; יצורים אגדתיים, זומבי וכמה וכמה פרצופים מגחכים ומתריסים כמו יצאו היישר ממכחולו של הירונימוס בוש.

זומבי'ס במערת הנטיפים – מסע צילום.

ארץ החורים

"ההליכה במקום היא חוויה מוזרה. הכל נראה כל כך שקט ויציב . ממש לא מסתדר עם מראה עץ הדקל הענק שקרס, עם הגדר שהשתטחה ו…עם החורים המטורפים הללו".

מסע אל חוף נטוש ואל כמה מהבולענים היותר מאיימים בחוף ים המלח. סיפור של תעוזה או טיפשות.

חכמת המחיקה

הקלות הבלתי נסבלת של הצילום בטלפון החכם, כמו גם הנגישות, האפליקציות והפידבק המיידי גורמים לנו לצלם הרבה מידי תמונות שאת חלקן הגדול – אחרי מבט או שניים, לא נראה עוד לעולם.
כמה הארות על חוכמת הצילום, ובעיקר, על חוכמת המחיקה.

רוח הזמן

מסע וינטג' ססגוני במיוחד אל הפוסטרים ומודעות הפרסום של פעם.