"התגובה של 'קלוד' הפילה אותי מהכיסא. לרגע הוא נראה לי כאילו קיבל על עצמו את התפקיד של מורה לספרות של כתת ה-ג'יפיטיז, הקלודים, והג'מינים. הניתוח שלו צילצל לי כהכרזת נוכחות חדשה של חברים חדשים, שונים, בציוויליזציה שלנו. ממש כך".

האם ישות שאינה חיה בתוך הזמן יכולה להבין שיר שעוסק בזמן? ומה קורה כשמבקשים מבינה מלאכותית להפסיק לרגע לחקות בני אדם, ולדבר בקולה שלה? ניסוי ספרותי קטן שהתחיל בשיר של אגי משעול, הפך לשיחה מפתיעה על זמן, שכחה, זיכרון ותודעה.

—– פעם, במאה הקודמת כאשר רצו לדבר על הרבה כסף, ובעיקר, על האנשים ברי המזל שאחזו בו, היו מדברים על…

זהו. האתר חי ונושם. השם שבחרתי לו: גחמות דיגיטליות. זה מה שקורה כאשר אתה תקוע כל היום בבית, ונותן לכל מיני רעיונות משונים לצאת החוצה.

ספורים על צחוק אינם בהכרח מצחיקים. מגפת צחוק מוזרה שהחלה בכפר אפריקאי, ללא כל סבה נראית לעין, התפשטה במהירות עד שהפסיקה, ללא סבה נראית לעין.

התת-מודע שלנו הוא כמו ספר חתום. אם אתם רוצים לפתוח אותו, תהיו גם מוכנים לקראת מה שעשוי לצאת משם.

סיפור על מהנדס איטלקי עקשן ששתל תשעה עמודי פלדה בלב הים, הקים מדינה עם דגל והמנון, והעז לחלום על חירות מוחלטת. עד שהסערה הגיעה.

היה לו – אמר פעם מישהו, חיבוק של דוב, אבל כזה שנגמר טוב. סיפורו הבלתי ייאמן של דוב חום סורי שהצטרף לקבוצת לוחמים פולנית במלחמת העולם השנייה, והפך לגיבור לאומי של ממש.