תעלומה קטנה ומופלאה

איך זה שתחנת ניטור מדעית משוכללת נעתקת ממקומה בקרקעית הים ונעלמת לפתע ללא כל הסבר? ולמה תעלומות עושות לנו  טוב.

פראים

הוא ניצב שם, פרא אציל, על קו הרכס הרחוק והביט בנו. כאשר התחלנו להתקרב הוא החל לנוע, מקפיד כל העת לשמור עימנו קשר עין.

מסע צילומים קפריזי  אל הר הנגב ומכתש רמון בעקבות בעלי חיים מהסרטים,  ועוד כמה הפתעות לצידי הדרך.

קופים הם חברים

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

דקה הסטורית

סרטון וידיאו חדש מכמת את ספורה של התרבות האנושית בכמה דקות. בהילוך מהיר, ההיסטוריה שלנו נראית כאוסף עצום ולא מאורגן של אמביציות, גחמות, ומשחקי כוח, יחד עם אינספור אירועים ותרבויות שקמות ונופלות ב"הרף עין", כמו היו חלק מתסריט קבוע וידוע מראש. 
ואיך יראה סרט דומה מאות שנים בעתיד? התשובה, לפחות על פי אחד התסריטים, אינה מלבבת. 

עץ או פלי

הטלת מטבע היא מערכת פשוטה ועתיקת יומין שיודעת לקבל החלטות של כן ולא. אלא שמחקרים מהשנים האחרונות מטילים ספק באקראיות שלה. האם יש מצב שהטכניקה החביבה הזאת תצא מכלל שימוש? האם נפסיק להטיל מטבעות באויר? קרוב לוודאי שלא.

גשם בעיתו

הלילה זה קורה. כמה מילים על המטר המרהיב של הפרסאידים שצפוי להגיע לשיאו הלילה, על ההתרחשות הקוסמית שקורית עשרות מיליוני קילומטרים מאתנו, וגם משהו על הירח שהולך להרוס לנו את המסיבה. או שאולי לא.

האינטרנט, מה הוא עושה לנו?

בעולם המוצף בהתראות ופושים, ובמידע שאת רובו אתה לא צריך, קשב, בהייה וחלימה בהקיץ הן תכונות הולכות ונעלמות. 
מהם אותם רגעים בודדים שכבר לא יחזרו? ולמה הרשת דופקת לנו את המוח?

כחול עמוק

כאשר מדברים על עולמות נעלמים לא צריך בהכרח לטוס אל הכוכבים. מעמקי האוקיינוסים בכדור הארץ, ובעיקר, החיים המפכים בהם, היו ועדיין, טריטוריות נעלמות ולא מוכרות המכילות בתוכן מגוון אינסופי של צורות חיים, ביניהם יצורים אקזוטיים ומוזרים במיוחד.

דיונון חזרזירי הוא אחד המשונים שבהם. וכאשר מחברים אליו חומרים מהסוג ה"לא טבעי", הספור הזה הופך למרתק במיוחד.

מפחיד שם בחוץ

הרעיון של ה-עולם האפל המכיל בתוכו מגוון של תסריטי אימה באשר לעתידה של התרבות האנושית, נשען במידה רבה על שתי הנחות יסוד, כל אחת מסעירה ומרתקת לכשעצמה: א. היקום שלנו רווי בצורות חיים, לרבות כאלה הבוגרות והחכמות מאתנו באלף מונים. ב. אין לנו כל יכולת להעריך תבונה עילית מן הסוג הזה, בוודאי שלא את מודל ההתנהגות שלה. מכיוון שכך כדאי אולי לנסות ולהימנע מפגישה עימן, עד כמה שזה תלוי בנו.

העיקרון הזלצבורגי

חמישה ימים בעיר זלצבורג וסביבתה; הרים, טירות ופלגי מים, יחד עם קצת מלח, נגיעות של שנאפס וכדורים של שוקולד סטייל מוצרט-קוגל, בהחלט עושים את זה.