ספור מובן מאליו

רבים מהחפצים, קטנים וגדולים, שנמצאים בשמוש היומיומי מחזיקים בסטטוס של "מובן מאליו". המדובר בדרך כלל במוצר, או אביזר שממלא את הפונקציה שלו בצורה חלקה ומושלמת, עד כדי כך שהמודעות לקיומו כמעט ונעלמת, והשימוש בו נעשה לעיתים באופן לא מודע. המוצרים הללו קרובים לשלמות מאחר והם נותנים לציבור הרחב ערך רב עד כדי יצירת הרגלים, ולעיתים גם סוג של התמכרויות.

אם בוחנים את ההסטוריה של האביזרים ה-מובנים מאליהם מגלים כי הם יכולים להיוולד כתוצאה מהברקה של רגע, או בתהליך מתמשך על פני שנים ארוכות. כמו למשל ספורה המדהים של קשית השתייה.

אניות רפאים

בספור של תעשיית הספנות העולמית, תעשייה שמשנעת את מרבית הסחורות בעולם, יש כמה היבטים מרתקים במיוחד, החל מאניות ענק, גלובליזציה, ודגלי נוחות, וכלה בשודדי ים וטכנולוגיה מרתקת.

למרות זאת התחושה היא שמדובר בתעשיה שקופה שאנחנו לא ממש סופרים אותה. ספור מוזר.

שלושה מטרים של גללים

בשנת 1898 התכנסה בניו יורק וועידה בינלאומית חשובה בתחום התכנון האורבני. הנושא הבוער על סדר היום היה גללי הסוסים. לא עניין של מה בכך. התחבורה העיקרית בערי העולם באותה העת היתה מרכבות ועגלות רתומות לסוסים שהסיעו אנשים וסחורות ממקום למקום. אלפי הסוסים שהילכו מידי יום ברחובות ערים כמו לונדון וניו יורק יצרו כמויות זבל אדירות.

לאחר 3 ימים של דיונים נוקבים התפזרה הוועידה ללא תוצאות. איש לא שיער אז כי תוך שנים ספורות יימצא לבעיה פתרון ישיר ואלגנטי – כלי רכב מוטורים שירחיקו את הסוסים מהרחובות. האם יכול להיות שגם למשברים עולמים עכשוויים, לא פחות דרמטים, יש פתרונות ממש מעבר לפינה?

בדידות יקרת ערך

חברת אמזון האוחזת בנתח עיקרי בשווקי הספרים בעולם הוציאה בעשור האחרון שורה של קוראים אלקטרונים מסדרת קינדל שמתיימרים לדמות בצורה כמעט מלאה את ספר הנייר,  ויותר מזה. 

האם זאת היא שעת הדמדומים של הספר הנייר? קשה לדעת, סקרים שונים שנערכו לאחרונה דווקא מצביעים על גידול מסוים במכירות הספרים ברחבי העולם. אלא שישנם אלה הסבורים כי הבעיה האמיתית איננה דווקא בצורה העתידית  של הספר אלא בהתגברות הרעשים והסחות דעת בסביבה שלנו, מה שעשוי להפוך את חוויית הקריאה לכמעט בלתי אפשרית.

זהירות! הפיל השתנה

עם נפילת האימפריה הרומית במהלכה של המאה השלישית לספירה נעלמו הפילים מאירופה המערבית.
במשך מאות השנים שיבואו אחר כך, האמנים האירופאים יציירו פילים רק על סמך שמועות, כתבים ישנים ומנה הגונה של דימיון.
התוצאה היא שספרי החיות של ימי הביניים והרנסנס עמוסים במגוון עצום ומוזר של ׳חיות עם חדקים׳ שהקשר בינן לבין הפיל במציאות הינו מקרי בלשון המעטה.

אובדן המסתוריות

סיפור על כתב יד מסולסל, אניגמטי, וזעיר במיוחד, שהולך ומפוענח בימים אלה. מחברו, אמן מיניאטורות איטלקי שנפטר בתחילת המאה ה-20, עשוי, סוף סוף, לקבל את מנת התהילה המגיעה לו.

האמנות של העולם התחתון

טביליסי, גיאורגיה. הספור הזה מתחיל מתחת לאדמה. מאחר ואין הרבה רמזורים בעיר, וזאת בלשון המעטה, יש לך 2 דרכים לחצות רחוב סואן; לשים נפשך בכפך ולחצות_ והדרך השנייה היא לחפש מעבר תת קרקעי בסביבה שאמור להעביר אותך בשלום. משימה לא פשוטה. מעברים תת קרקעים נוטים לצבור עם הזמן אשפה ולכלוך, לא פעם הם גם משמשים מקום מפלט לאנשים שונים ומשונים.
בתחילת השנה הוזמנה ל"כיכר הגבורים" שבעיר קבוצת של כ-30 אמניות ואמנים צעירים. כמה חודשים אחר כך הפכה הכיכר, לפחות בחלקה התחתון, למוזיאון אמנות תת קרקעי עטור עשרות רבות של ציורי גראפיטי מרהיבים.

כמה זמן זה לוקח?

המפה הגיאוגרפית הינה אחד מאותם הפורמטים היותר מוצלחים שהמין האנושי המציא. היא הקדימה את השפה הכתובה בכמה אלפי שנים ואפשרה לנו להתנהל בעולם בצורה מושכלת, לשמר ידע בצורה פשוטה ומובנת, ובעיקר, להניע אותנו קדימה על מנת לראות מה יש שם מעבר לאופק.

החל מסוף המאה ה-19 החלו להופיע מפות בעלות קסם מיוחד אשר שילבו בתוכן גם אלמנט של זמן,  ומשכי הגעה ממקום למקום. בכך נתנו המפות, לבד מתמונה גיאוגרפית, אינדיקציה לגבי מצבן של טכנולוגיות התנועה בעולם, ואם תרצו, משהו על  מצבה של ההרפתקה האנושית בעת שבה התפרסמו.

עיר רפאים

סיפורה הלא ייאמן של צ'יאתורה, עיר מכרות קטנה אי שם במערב גיאורגיה. בצ'יאתורה אין מבנים מפוארים, קתדרלות מרשימות או מונמנטים יוצאי דופן. ההיפך הוא הנכון, בתיה זקנים, קירותיהם מתקלפים ומימי הנהר הזורם בה עכורים.

ובכל זאת יש בה בעיר הזאת, לפחות מנקודת המבט של התייר המזדמן, קלף מנצח אחד; חלק ממערכת התחבורה בעיר הינם רכבלים – קרוניות מתכת קטנות שיוצרו בעת השלטון הסובייטי לפני למעלה ממחצית המאה. אלה, כך מסתבר, עדיין נעות בשמיה, כנגד כל הסיכויים.

(שימו לב! בגלל התמונות וקבצי הוידיאו טעינת העמוד איטית מעט אבל משתלמת;)

לא מהעולם הזה

במהלך חודש אוקטובר השנה נתגלה במערכת השמש אחד הגופים היותר מוזרים שנראו מעודם. המדובר בגוף דמוי גליל, או סיגר, שהגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, אי שם ממרחבי הגלקסיה. הספור הזה, כך נראה, דומה מדי לנראטיב בדיוני שרקם לפני קרוב למחצית המאה סופר המד"ב המחונן ארתור סי.קלרק בספרו "מפגש עם ראמה".
האם יכל להיות שה'סיגר' המתרחק בימים אלה במהירות פנטסטית ממערכת השמש הוא מוצר של תרבות תבונית אחרת? לא בטוח, אבל ההשוואה לספור של קלרק בלתי נמנעת.