מפגש לא אפשרי

עב"מים מרחפים בשמים שלנו מאות ואלפי שנים. הם קבלו לאחרונה חיזוק מסוים מהממסד הרשמי, והכוונה לאותו דו"ח שהוגש על ידי הפנטגון לקונגרס האמריקאי שמאשר את קיומם, ומתוך כך גם מחזק, במתכון או שלא במתכון, את האפשרות כי מדובר בחייזרים המגיעים מחוץ לכדור הארץ.
אלא שדיבורים על פגישה פוטנציאלית עם יצור סופר נבון, שאולי התפתח בסביבה נוכרית וקיצונית עם שמש זרה במשך מיליוני או מיליארדי שנים, נראים בשלב הזה לא-רלוונטיים, וזאת בלשון המעטה.

אדם ולווייתן

ספור אימה מן הזן של "לא יאומן כי יסופר" המתאר את קורותיו של צייד לובסטרים מ-מַסָּצ'וּסֵטְס ארה"ב שנקלע למשך שניות ארוכות אל פיו של לוויתן צעיר. הספור הזה מתעמת עם שורה של סיפורים אורבניים, מיתוסים ואגדות עם, וגם עם כמה עובדות צבעוניות ממעי הדג.

זומבי'ס במערת הנטיפים

חזרתי לא מכבר למערת הנטיפים בהרי יהודה. בין קבוצות המטיילים שנכנסו ויצאו, נשארתי לרגע לבד בתוך החלל הזה שנוצר כנראה לפני כמה מיליוני שנים.
הלחות הגבוהה, האווירה הדחוסה הרוויה CO2 תרמו את שלהם. בין צבירי הסטלקטיטים והסטלגמיטים יכולתי להבחין בכל מיני בעלי חיים קדמונים; יצורים אגדתיים, זומבי וכמה וכמה פרצופים מגחכים ומתריסים כמו יצאו היישר ממכחולו של הירונימוס בוש.

זומבי'ס במערת הנטיפים – מסע צילום.

קללה צחה ועסיסית

העברית, כמו שפות עתיקות אחרות, משופעת נאצות וגידופים מכל העדות והקהלים. ל"איחולים" המגיעים מחבל המסופוטמיה, כך נראה, יש חן וקסם מיוחד.

מסע ווקאלי קצר בעקבות הקללה העירקית.

שלום לך מציאות

בשנים האחרונות הולכות ומתפתחות שורה של טכנולוגיות מרתקות ומלהיבות שעושות מהומה רבתי בעולם הצילום והתמונה, עד כדי כך שהדמיון מתעתע והגבולות מיטשטשים. מה שנראה אמיתי הוא לא באמת, ומה שנראה בדוי הוא מציאותי לחלוטין.
הרעיון המרכזי הקלאסי של עולם הצילום; היכולת לאחוז לשבריר שנייה בפיסה של מציאות ולהנציח אותה לעד, מקבל מובן שונה לחלוטין וזאת בלשון המעטה.

אמירה פשוטה ומקסימה

מַסָּע אָסוֹצְיָאטִיבִי אֶל מִכְּמַנֶּיהָ שֶׁל הָאִמְרָה הָאַפְרִיקָאִית (African proverb).

ארץ החורים

"ההליכה במקום היא חוויה מוזרה. הכל נראה כל כך שקט ויציב . ממש לא מסתדר עם מראה עץ הדקל הענק שקרס, עם הגדר שהשתטחה ו…עם החורים המטורפים הללו".

מסע אל חוף נטוש ואל כמה מהבולענים היותר מאיימים בחוף ים המלח. סיפור של תעוזה או טיפשות.

הסוד של האושר

כמה מחשבות על תהליך חשיבה יצירתי מרתק המכונה: זרימה (Flow). זה המצב הזה שבו אתם שוקעים במשהו, נכנסים לריכוז מקסימלי עד שהזמן בחוץ כאילו עומד מלכת. והכל עם התרגשות והנאה גדולה.
מי שהגדיר את התופעה וגם טבע את המונח היה פסיכולוג הונגרי-אמריקאי עם שם המהווה אתגר לשוחרי השפה למיניהם.

צלחת של כוכבים

טלסקופ הרדיו הישן בארסיבו הפסיק את פעילותו בחודש שעבר לאחר יותר מ-50 שנות פעילות כשהוא מותיר אחריו מורשת מפוארת של תגליות מדעיות.
להבדיל ממתקן מדעי רגיל, הטלסקופ הותיר אחריו גם חותם תרבותי מרשים, וגם אלומת רדיו אחת שעושה דרכה אל קבוצת כוכבים רחוקה, נושאית עימה איגרת אל יצורים תבוניים – שאולי מצויים בה.

לך תתרכז

איך שלא נראה את זה, ההבטחות המלהיבות שמביא עימו העולם הדיגיטלי החדש מלוות בהרבה רעשים; קקופוניה אינסופית של קולות וצלילים, הרעדות והבהובים, כשכל אחת ואחד מהם נושא עימו מנה של אינפורמציה ונאבק בצורה עיקשת וחסרת פשרות על תשומת הלב שלנו.
ומה עם יכולת הריכוז שלנו? מה עם תהליכי החשיבה? ואיך לעזאזל משמרים את חוט המחשבה?