מסע אל מחוזות הכלום

שיחה בין ספקן ומדען על גבולות היקום, על מה היה קודם, על הזמן שלפני הזמן, ועל האפשרות שהיקום שלנו הוא אחד מתוך אינסוף יקומים שלעולם לא נוכל לראותם.

סיפורי ספסל

הספסל הציבורי הוא אחד מאותן ההמצאות היותר מוצלחות של התרבות האנושית. הוא לא רק משמש מנוע מובהק ליצירת התרחשויות ואירועים שקורים ללא הרף – עליו או בסביבתו, אלא גם מציע את הפתרון המושלם לבריחה מהטכנולוגיה בצורה של מקום מפלט, מנוחה, התבוננות, או סתם נוהג שהולך ונעלם: שיחה פנים מול פנים.

שלושה כדורים

כוכב הלכת הסלעי והענק שלנו שנע במרחבי החלל, סביב עצמו וסביב השמש, במשך מיליארדי שנים, לא ממש צריך מים ואוויר כדי להתקיים.
יכול להיות שבלעדיהם הוא היה נראה כמו כדור חרוך, מחורץ ומלא חורים. אבל למי זה אכפת, יש הרי הרבה גוויות פלנטריות כמוהו הנעות ברחבי הגלקסיה. אלא שאז הופיעו החיים.

רעש החלקיקים הנחבטים

מסע התקרבות ומיקוד (זוּם -אין) שעושה טלסקופ ענק היישר אל תוככי הגלקסיה שלנו, חושף בהדרגה את "הבלי נשימתו" של כוכב גווע.
במהלך המסע המרהיב הזה עולות כמה שאלות קוסמיות מרתקות במיוחד.  

פס של כוכבים

אין לכם מושג כמה זמן אני מביט בצילום השמיימי הזה ובווידיאו שחוזר ומתנגן לי בראש כבר כמה עשרות שנים. מנין הגיעה האובססיה הזאת ל-שביל החלב? לא ממש ברור לי_

פורטוגל – מסע צילומים (2019)

פורטוגל היא מעצמה קולוניאלית של פעם הטבולה ביין פורט.
בעריה פזורים פסלים של מגלי עולם, בניינים צבעוניים ומתקלפים, סמטאות צרות, גרפיטי, שירת פאדו חושנית, שפה פורטוגזית עם הצלילים הנפלאים של ז' וש' (חושנית לא פחות), עוגייה אגדתית שנקראית פסטל דה נאטה – Pastéis, ברים מוארים ואפלים, אמנות רחוב נהדרת, קיוסקים, שדרות, אנשים שמחים ונהרות רחבים שמכוונים לאוקיינוס הגדול שהיה פעם עמוס בהבטחות לעושר ותהילת עולם.

תעלומה קטנה ומופלאה

איך זה שתחנת ניטור מדעית משוכללת נעתקת ממקומה בקרקעית הים ונעלמת לפתע ללא כל הסבר? ולמה תעלומות עושות לנו  טוב.

פראים

הוא ניצב שם, פרא אציל, על קו הרכס הרחוק והביט בנו. כאשר התחלנו להתקרב הוא החל לנוע, מקפיד כל העת לשמור עימנו קשר עין.

מסע צילומים קפריזי  אל הר הנגב ומכתש רמון בעקבות בעלי חיים מהסרטים,  ועוד כמה הפתעות לצידי הדרך.

קופים הם חברים

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

דקה הסטורית

סרטון וידיאו חדש מכמת את ספורה של התרבות האנושית בכמה דקות. בהילוך מהיר, ההיסטוריה שלנו נראית כאוסף עצום ולא מאורגן של אמביציות, גחמות, ומשחקי כוח, יחד עם אינספור אירועים ותרבויות שקמות ונופלות ב"הרף עין", כמו היו חלק מתסריט קבוע וידוע מראש. 
ואיך יראה סרט דומה מאות שנים בעתיד? התשובה, לפחות על פי אחד התסריטים, אינה מלבבת.