חיבוק דוב

היה לו – אמר פעם מישהו, חיבוק של דוב, אבל כזה שנגמר טוב. סיפורו הבלתי ייאמן של דוב חום סורי שהצטרף לקבוצת לוחמים פולנית במלחמת העולם השנייה, והפך לגיבור לאומי של ממש.

———–

–

אני קורא בוויקיפדיה על קרב מונטה קאסינו – מאותם קרבות קשים שניהלו בעלות הברית באיטליה נגד הנאצים:  

"בעוד שגוף היחידות העיקרי החל לעקוף את ההר משמאל ומימין, הקורפוס הפולני השני בפיקודו של לוטננט גנרל ולדיסלב אנדרס קיבל את ההוראה לכבוש את חורבות המנזר בהתקפה חזיתית. כאן הדוב החום הסורי וויטק, אשר נתפס באיראן ואומץ על ידי תותחנים מהקורפוס הפולני השני וליווה את הכוחות מאז 1942,  נשא ארגזים של פגזי מרגמה על פני שדה הקרב הקשה".

כן, שמעתם נכון. דוב חום סורי! חיילי היחידה פגשו אותו שנתיים קודם באירן. אימו נורתה בידי ציידים, והוא התגלגל פה ושם,  עד שהגיע לידי החיילים. הם האכילו אותו והשקו אותו, בהתחלה בחלב מבקבוקי וודקה ריקים. כשגדל, הוא אימץ לאט־לאט את הרגלי הגדוד: שתה בירה, לעס סיגריות- במקום לעשן, שיחק עם החיילים, התגושש איתם והיה נכנס לאוהל בלילות קרים ונרדם לידם. הם כינו אותו וויטק, בפולנית ניתן לפרש את זה כ-לוחם שמח. היחידה הפולנית, תעבור, עם וויטק הרבה תלאות. תחשבו על זה איך זה לנדוד עם חיה שבבגרותה מגיעה ל-250 ק"ג.

הם היו באיראן, בעיראק, בסוריה, וגם בפלשתינה המנדטורית. נראה כי וויטק, עם היחידה הפולנית, בילה כמה חודשים במחנה ליד גדרה. כאשר הם גויסו לקרבות באיטליה, הבריטים מסרבים להעלות את וויטק על אונייה. כדי לעקוף את האיסור, הפולנים מחליטים לגייס אותו רשמית, וויטק מקבל פנקס חוגר ומספר אישי. השמועות הן כי בקרבות מונטה קאסינו, וויטק שראה את חבריו עובדים תחת אש, החל לשאת ארגזי תחמושת כבדים ולערום אותם במקום הנכון. בעקבות הסיפור, אומץ סמל חדש ליחידה: דוב נושא פגז.

אפשר בהחלט להגיד כי העולם של אחרי המלחמה הגדולה התאהב בדב. ראו כמה אנדרטאות, פסלים וסרטים עשו עליו. וויטק עצמו הועבר לגן החיות באדינבורו, שם חי עד מותו ב־1963. מספרים שוותיקי היחידה נהגו לבקר אותו, לדבר אליו בפולנית, מה שגרם לו הרבה שמחה.
—————-

סרטון על וויטק, מתוך ערוץ הוידיאו שלי – אומרים שיהיה פה שמח .

מקורות לתמונות: ויקיפדיה + אילוסטרציות של כלי AI שונים.

——————————————–