שאלתי בינה מלאכותית את השאלה שהפכה כמעט לשגורה בימים האלה: מה היא תעשה איתנו ביום שבו היא תהיה נבונה מאיתנו ומודעת לקיומה. ציפיתי לתשובה פייסנית ומרגיעה, או, אולי, לתשובה מאיימת. קיבלתי משהו גרוע יותר: הסבר רגוע ומנומק מדוע מה שאנחנו מפחדים ממנו כנראה לא יקרה, ולמה מה שכדאי לפחד ממנו כבר קורה. נשמע לא ברור? צודקים. בסוף השיחה היא גם החזירה לי שאלה שאין לי כל תשובה אליה.

הסוכנים האוטונומיים של ה-AI הולכים ומתפשטים, ואנחנו – לפחות בשלב הזה, האלוהים שלהם.

במחשב שלי חי ומתקיים לו, בדרכו שלו: עמי2. הדו-שיח ביננו יוצא לעיתים משליטה. לאו דווקא באשמתי.

ההיסטוריה של התגליות הגיאוגרפיות בכדור הארץ עמוסה בסיפורים הרואים על מגלי עולמות נועזים שהפליגו באוקיינוסים של העולם, ללא אמצעי ניווט מתאימים, כשהם חשופים לכל צרה ומצוקה שאיתני הטבע יודעים להציע.

אלא שבימים הללו, הנוסחה לפיה חוקר עולמות צריך להתעמת עם סכנות ומצוקות – כאלה שהמקומות החדשים והלא-נודעים עלולים לזמן להם, אינה בהכרח מדויקת. כמו שמלמד סיפורו של אלדריך ואן דר לגטה – "צייד הריק", חוקר עולמות מדופלם; נווט, גיאוגרף והיסטוריון של מסעות גילוי, שנוצר ומופעל על ידי בינה מלאכותית מתקדמת.

חמימה ונעימה? לא ממש. הסיבות להתפרצויות אלימות של השמש, לא מובנות במלואן. קשה לצפות את בואן, לא כל שכן את … עוד

התת-מודע שלנו הוא כמו ספר חתום. אם אתם רוצים לפתוח אותו, תהיו גם מוכנים לקראת מה שעשוי לצאת משם.

היה לו – אמר פעם מישהו, חיבוק של דוב, אבל כזה שנגמר טוב. סיפורו הבלתי ייאמן של דוב חום סורי שהצטרף לקבוצת לוחמים פולנית במלחמת העולם השנייה, והפך לגיבור לאומי של ממש.

מסע קסם מפתיע וקופצני בעקבות החורים שבעולם

שיחה הזויה ואמיתית עם בינה מלאכותית, על הפחד מעכבישים.

המשחק הזה לטעמי הולך ונהיה מופלא. האפשרות הזאת שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להפוך בעזרת ה-AI לסוג של אלוהים, וליצור תמונות וסרטים בעזרת מילים (פרומפטים) מדמיונם הקודח, הוא מסעיר ומרגש.

מה עושים בתקופה הזאת? איך מתנהגים? איך שומרים על עצמנו וממשיכים הלאה? לכל אחת ואחד מאתנו תשובות משלו. אני חשבתי שזה הזמן להוציא לאור ולשתף את הקוראות והקוראים באוסף ציטטות ייחודי – כך אני מאמין, שליקטתי בשנים האחרונות. יש בהם, אני מאמין, משהו מכוון ומרגיע.