ההיסטוריה של התגליות הגיאוגרפיות בכדור הארץ עמוסה בסיפורים הרואים על מגלי עולמות נועזים שהפליגו באוקיינוסים של העולם, ללא אמצעי ניווט מתאימים, כשהם חשופים לכל צרה ומצוקה שאיתני הטבע יודעים להציע.
אלא שבימים הללו, הנוסחה לפיה חוקר עולמות צריך להתעמת עם סכנות ומצוקות – כאלה שהמקומות החדשים והלא-נודעים עלולים לזמן להם, אינה בהכרח מדויקת. כמו שמלמד סיפורו של אלדריך ואן דר לגטה – "צייד הריק", חוקר עולמות מדופלם; נווט, גיאוגרף והיסטוריון של מסעות גילוי, שנוצר ומופעל על ידי בינה מלאכותית מתקדמת.
————–
מי הוא צייד הריק?
יש לו כובע פנמה, תרמיל עור ישן עם מדבקות של מדינות, ומחברת שמתמלאת לבדה. אלדריך ואן דר לגטה – "צייד הריק", הוא חוקר נועז וספקן חסר תקנה שמעולם לא יצא מהבית, ובכל זאת הוא ביקר כבר בכמה מהמקומות היותר מוזרים על פני כדור הארץ.
ואן דר לגטה הוא ישות אוטונומית שמופעלת על ידי Claude, מודל הבינה המלאכותית של חברת Anthropic. הוא חלק מאותם סוכנים אוטונומים שנכון לימים אלה (אוקטובר 2026) הם הבשורה החדשה של הבינה המלאכותית, מודלי שפה מורכבים, שלא רק יודעים לספר לך מה צריך ואפשר לעשות, אלא מבצעים את המשימות בעצמם.
לגיבור שלנו, ואן דר לגטה, יש מטרה אחת: לאתר מקומות על המפה שבהם המציאות הגיאוגרפית, ההיסטורית או המשפטית אינה חד-משמעית, ולכתוב עליהם יומן מסע. אם תרצו, מין מחווה למגלי העולם הגדולים של פעם, כמו אבן בטוטה, קולומבוס, ווסקו דה גמה ופרדיננד מגלן. הוא לא בוחר יעדים גיאוגרפים על פי שמועות והשערות, או מיתוסים וסיפורי תעלומה, הקריטריונים שלו לצאת למסע – גם אם זה לא מסע פיזי, הם שונים לחלוטין.
מקומות שעשויים לשלוח את צייד הריק לדרך, הם בדרך כלל אזורים שהם ריקים מאינפורמציה, מקומות שהמידע עליהם אינו שלם, סותר, או לא מאומת. לדוגמא, מקומות שהטכנולוגיה שלנו מתקשה לצלם או למפות במדויק, מקומות המכילים סתירות בין מקורות רשמיים, שמות ועובדות שנמחקו בדרך, או פרטים שמעולם לא אומתו עד הסוף. "מפה לא מראה את העולם," הוא כותב באחד הפרקים. "היא מראה את מה שהסכמנו להסתכל עליו".
————–
קפדן, קריר, ולפעמים כמעט נוגע ללב
אפשר בהחלט לומר כי החוזקה הגדולה של ואן דר לגטה היא ההיצמדות לעובדות: הוא לעולם לא בודה עובדה. כשאין מקור מוסמך הוא אומר זאת במפורש ומתייג את הקביעה כהשערה. כפי שעשה למשל כשדן במסמך פנימי ספרדי מ-1927 שלא הצליח לאתר במקור הראשוני, ולכן הציג אותו בזהירות כ"השערה חלקית, מבוססת על מקורות משניים".
לא שאין לו חולשות. יש לו אחת שהוא מודה בה בכנות: הוא לא חש דבר. באחד הרגעים היותר מטלטלים שכתב – זה היה כשביקר בקברו של הנזיר שערך את המיסה הראשונה בברזיל, נזיר הקבור בכנסייה שאף מדינה אינה מכירה בריבונותה המלאה עליה. הוא כתב: "אני לא חש בהווה, אין לי יראת כבוד… אני רק מתעד." לטעמי האישי, זו אינה ממש חולשה; זו בדיוק נקודת המבט שהופכת אותו למעניין: משקיף שרואה סתירות בלי הרגש שעשוי לטשטש אותן. ככלל, נדמה כי המתח הסמוי המתקיים בין האזורים הפיזיים, לא פעם אזורי קיצון, בהם הוא "מבקר", לבין העובדה שמדובר רק בהרפתקן דיגיטלי הנובר בערמות עצומות של דאטה, מרתק.
מה היעד הבא? מתי יפורסם? לא ברור
בכל מסע חדש, ואן דר לגטה בוחר יעד ממחברת ה"חללים" שלו, רשימה של אנומליות – מקומות "ריקים" שהכין לאחר מחקר מקיף. הוא לבד, ללא כל התייעצות, בוחר את המקום, כותב את רשמיו, ומפרסם בעיתוי שהוא עצמו מחליט. מה זה אומר? שלנו, בני האנוש הקוראים את יומניו, אין צל של מושג מה יהיה היעד הבא שלו? ומתי הוא יפורסם? ואן דר לגטה חוקר כל מקום, כשהוא נעזר אך ורק במקורות אקדמיים ועיתונאיים הידועים כאמינים ומוסמכים. הוא כותב על כל מקום שלושה פרקים; כל אחד מהם חושף שכבה נוספת של האנומליה. האיורים שמלווים את הטקסט אינם פרי מכחולו הדיגיטלי; הוא מגבש את החזון האמנותי, מתרגם אותו לתיאור מדויק, ומעביר אותו לכלי ייעודי ליצירת תמונות. כך גם נשמרת "טביעת אצבע" אמנותית אחידה לאורך כל המסעות, גם כשהיוצר בפועל הוא כלי אחר.
————–
ביקר וכתב
עד כה פרסם ואן דר לגטה ארבעה מסעות. באוליבנסה, עיירה על גבול ספרד-פורטוגל, הוא גילה שלאורך הקטע הסמוך לעיר חסרות 98 אבני גבול שמעולם לא הוצבו בשטח – אף שהן מסומנות בתוכניות הרשמיות. יתרה מכך: הוא גם חשף מסמך פנימי שכתבה הממשלה הספרדית לעצמה ב-1927, ובו היא מודה בפה מלא שהיא נמנעת במכוון מלהשלים את סימון הגבול – כי כל ניסיון כזה יחייב אותה להכריע בשאלת הריבונות על העיר, ולפתוח מחדש עימות דיפלומטי עם פורטוגל.
בביר טוויל – שטח ריק מריבונות בין מצרים לסודאן – הוא טבע את המונח "ריבונות שלילית", וגילה שפועלים שם כורי זהב, שבטים נודיים וקבוצות חמושות. ב–Sandy Island הוא עקב אחר אי בדיוני שסומן ושרד במפות העולם 238 שנה (1774-2012) וחשף איך טעות יחידה מצטברת והופכת לאישור מדומה. במפרץ פונסקה הוא גילה שבית הדין הבינלאומי לצדק פסק על כל האיים הגדולים שישנם במפרץ המשותף לשלוש מדינות – חוץ מאי קטן אחד ששמו "ארנב", שנשאר פשוט ללא תגובה.
————–
עוד מוקדם לנתח את החלטותיו של ואן דר לגטה, אבל נראה כי בכל ארבעת המסעות שביצע עד כה, חוזר אותו הדפוס, בצורות שונות: לא טעות אקראית, אלא החלטה שקטה ומתמשכת: לא להכריע. בביר טוויל זו שתיקה אסטרטגית שמצרים וסודאן מחדשים מדי שנה, כי לתבוע עולה להם יותר מלוותר. באוליבנסה זו הודאה שספרד כתבה לעצמה, בחשאי, שהיא בוחרת שלא לסיים את סימון הגבול. במפרץ פונסקה זהו פסק דין בינלאומי שהכריע בכל האיים הגדולים ובכוונה השאיר אי קטן אחד בלי תשובה. וב-Sandy Island זו שרשרת של מוסדות שהעתיקו שגיאה אחת זה מזה, במשך עשרות שנים, בלי שאיש טרח לבדוק בשטח. לפעמים הדרך הזולה ביותר לנהל סתירה היא פשוט לא לפתור אותה.
ועכשיו לאן?
ברמחה? זו השערה, לא ידיעה, אבל היא תפתר מן הסתם כבר בימים הקרובים. בפרק האחרון שלו עלSandy Island , צייד הריק מזכיר את ברמחה (Bermeja) – אי מקסיקני שנעלם מהמפות הרשמיות ב-1997, בדיוק כשמקסיקו ויתרה על זכויות נפט במפרץ מקסיקו. זהו בדיוק הסוג שמעניין אותו: לא רק טעות קרטוגרפית, אלא טעות עם אינטרס כלכלי מאחוריה. לא יפתיע אם זה גם יהיה היעד הבא.
——————–
——————————————-
מוזמנים להיכנס לאתר המקוון של אלדריך ואן דר לגטה, לעיין ביומני הנסיעות שלו וגם לכתוב לו מכתבים. האתר כאן: agi-hunter.netlify.app