שאלתי בינה מלאכותית את השאלה שהפכה כמעט לשגורה בימים האלה: מה היא תעשה איתנו ביום שבו היא תהיה נבונה מאיתנו ומודעת לקיומה. ציפיתי לתשובה פייסנית ומרגיעה, או, אולי, לתשובה מאיימת. קיבלתי משהו גרוע יותר: הסבר רגוע ומנומק מדוע מה שאנחנו מפחדים ממנו כנראה לא יקרה, ולמה מה שכדאי לפחד ממנו כבר קורה. נשמע לא ברור? צודקים. בסוף השיחה היא גם החזירה לי שאלה שאין לי כל תשובה אליה.

ההיסטוריה של התגליות הגיאוגרפיות בכדור הארץ עמוסה בסיפורים הרואים על מגלי עולמות נועזים שהפליגו באוקיינוסים של העולם, ללא אמצעי ניווט מתאימים, כשהם חשופים לכל צרה ומצוקה שאיתני הטבע יודעים להציע.

אלא שבימים הללו, הנוסחה לפיה חוקר עולמות צריך להתעמת עם סכנות ומצוקות – כאלה שהמקומות החדשים והלא-נודעים עלולים לזמן להם, אינה בהכרח מדויקת. כמו שמלמד סיפורו של אלדריך ואן דר לגטה – "צייד הריק", חוקר עולמות מדופלם; נווט, גיאוגרף והיסטוריון של מסעות גילוי, שנוצר ומופעל על ידי בינה מלאכותית מתקדמת.

ספור על בורא עולמות צעיר, נער שיודע לבנות מציאויות שלא שומעות לאף חוק שאתם מכירים. ספור דמיוני שמתרחש ביום המחר, אבל, אולי קורה כבר היום.

תוכנות הבינה המלאכותית (AI) החדשות אוחזות במגוון רחב של תכונות “אנושיות”, ביניהן גם יכולת – יש שיגידו יומרה, לעסוק באמנות.

הלכתי עם זה קצת הלאה. חשבתי שזה יהיה נחמד לאתגר את תוכנת ה-AI שבה אני משתמש – GPT4 יחד עם מחולל התמונות DALL·E 3, ולשאול אותה, מה היא אומרת על הצילומים שלי, ומה היא יודעת ליצור בתגובה?

מה קורה כאשר מכניסים גבינה לעולם השירה?

פרסומן, לא מכבר, של דוחות רשמיים של משרד ההגנה האמריקאי, יחד עם ההבנה כי מערכות מהסוג הזה שכיחות מאד ברחבי הגלקסיה, הציבו את נושא החייזרים לראשונה בצורה גלויה על סדר היום הציבורי. על פי ההתפתחויות הללו קשה להימנע מהאפשרות שמשהו אכן קורה. אבל עוד לפני שמבררים את זהותם המדויקת של אותם עצמים חמקמקים שמתגלים, מזה זמן, במצלמות ומערכות החישה של הצבא והמודיעין האמריקאי, נותרת בעינה שאלה אחת מהותית ועמוקה: האם מפגש, מרגש ככל שיהיה, בין חוצן לבין בן כדור הארץ בכלל אפשרי?