חמימה ונעימה? לא ממש. הסיבות להתפרצויות אלימות של השמש, לא מובנות במלואן. קשה לצפות את בואן, לא כל שכן את עוצמתן.
פיזיקאית יפנית בשם פוסה מיאקה מאוניברסיטת נגויה, בחנה בשנת 2012 נתונים שנלקחו מטבעות גדילה של עצי ארז יפניים. היא ראתה משהו שלא היה אמור להיות שם: זינוק של כ-1.2% באיזוטופ רדיואקטיבי המכונה: פחמן-14, שנרשם בטבעת המתוארכת לשנים 774–775 לספירה. זו הייתה קפיצה גדולה פי עשרים מהתנודה השנתית הרגילה, ואחת העליות החדות והמהירות שתועדו מעולם ברצף הרדיו-פחמן. משהו קרה באותה שנה, וטבעת עצית אחת הראתה עדות לכך.
אירוע דרמטי מאד שהשפיע על כדור הארץ כולו, בבת אחת, ובעוצמה שקשה לתפוס.
מהר מאד הסתבר שהיא לא לבד. אותה חתימה בדיוק הופיעה בעצים בגרמניה, רוסיה, ארצות הברית, פינלנד וניו זילנד. לצדה, נראה זינוק מקביל באיזוטופים אחרים, כגון: בריליום-10 וכלור-36 שתועדו בליבות קרח שנלקחו מאנטארקטיקה ומגרינלנד. ברור היה שזו לא הייתה תקלה מקומית ולא עץ חולה. אירוע דרמטי מאד התרחש באותה השנה, שהשפיע על כדור הארץ כולו, בבת אחת, ובעוצמה שקשה לתפוס.
מה קרה בשנים ההן? ההשערות המדעיות נעו מסופרנובה, ועד פרץ סוער של קרני גמא שהגיע מאיזו פינה בגלקסיה. מחקר מקיף שנעשה בשנת 2015, שבחן את התפלגות האיזוטופים, וריכוזם המוגבר ליד הקטבים, הצביע על מקור אחד: השמש שלנו. נראה כי החמה שלנו התפרצה בעוצמה רבה, מה שהאסטרופיזיקאים נוהגים לכנות: "סופר פלייר" – התלקחות שהביאה לשטף אדיר של חלקיקים טעונים, בסדר גודל של 10³³ ארג – אולי ההתפרצות החזקה ביותר של השמש באלפי השנים האחרונות.
בהתפרצות כזאת, שדות מגנטיים אדירים באטמוספירה של השמש משחררים בבת אחת אנרגיה אצורה, ומאיצים פרוטונים וגרעיני הליום למהירויות עצומות אל מרחבי מערכת השמש. כשהסופה הטעונה הזאת פוגשת את המגנטוספירה, המעטפת המגנטית של כדור הארץ, ואת שכבות היונוספרה שמתחתיה, היא מחוללת מהומה רבתי, לרבות אותן תופעות מרהיבות שאנחנו מכנים הזוהר הצפוני והדרומי.
רק לשם השוואה, בשנת 1859 תועדה התפרצות המכונה: אירוע קרינגטון, סופת שמש עוצמתית – החזקה ביותר בהיסטוריה המתועדת. באירוע הזה נשברו קווי טלגרף, וניצוצות ממכשירי הטלגרף הציתו שריפות מקומיות, בין השאר, בתחנה בפיטסבורג שבארה"ב. האירוע משנת 774 שחשפה מיאקה היה, על פי ההערכות, חזק ממנו פי 80.
ביפן עצמה, לא אירע כל אירוע היסטורי חריג לבד מהעובדה שאחד מהעצים שגדלו בה, עמד לשמר ולשאת עימו סוד קוסמי מדהים ב-1,200 השנים הבאות.
מה שמרתק בסופות העבר הללו היא העובדה שהאנשים בעולם לא ממש הרגישו בכך. חיפושים בספרי ההיסטוריה המתייחסים לשנה 774-5 לא העלו ממש ממצאים מעניינים. ברשומות סיניות מופיעה סופת רעמים יוצאת דופן, ובכרוניקה האנגלו-סקסונית מוזכר אירוע מוזר של הופעת "צלב אדום בשמים אחרי השקיעה". מה שיכול להיות זוהר קוטב חריג, או אולי סתם פרשנות דתית של אחד מעדי הראייה.
מה שאומר כי אחד מהאירועים היותר אלימים שהשמש שלנו יצרה, נרשם בהיסטוריה האנושית בשתי שורות עמומות, אם בכלל. החיים בעולם לקראת סוף המאה השמינית לספירה היו די סוערים. באירופה כבש קרל הגדול את ממלכת הלומברדים בצפון איטליה, ניצחון שקירב אותו לאפיפיור ברומא, ובהמשך להכתרתו כקיסר בשנת 800 לספירה. בבגדד מת הח'ליף אל-מנסור, שייסד את העיר רק שנים ספורות קודם, ובנו ירש אימפריה שעמדה להפוך למרכז המדע והמסחר של העולם. בקונסטנטינופול עלה קיסר חדש על האימפריה הביזנטית, ובסין, שושלת טאנג הלכה והתאוששה ממרד גדול שערער אותה. אגב, ביפן עצמה, לא אירע כל אירוע היסטורי חריג כלשהו ששווה אזכור מיוחד, לבד מהעובדה שאחד מהעצים שגדלו בה, עמד לשמר ולשאת עימו סוד קוסמי מדהים ב-1,200 השנים הבאות.
המסקנה הבלתי נמנעת היא שאיננו יכולים לחזות מתי האירוע הבא יגיע, ואיננו מבינים מה בדיוק קורה שם.
התפרצות השמש שחשפה המדענית היפנית בגזע הארז לא הייתה סוף פסוק. מאז התגלו עוד כמה וכמה עדויות על התפרצויות שמש לא פחות סוערות מהאירוע של מיאקה. ב-2023 פרסמו חוקרים צרפתים ובריטים מחקר על אירוע קדום, פרה-היסטורי, משנת 12,350 לפנה"ס. ההתפרצות שזוהתה בגדמי עצים קבורים באלפים הצרפתיים, הייתה חזקה כפליים מ-774. מחקר אחר, מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, העריך שתופעות סולאריות מן הסוג הזה קורים, בערך, אחת לאלף שנה. החוקרים האוסטרלים גילו גם שהאירועים הדרמטיים הללו לא תמיד מתיישבים עם מחזור הפעילות השמשי המוכר.
בגדול, מחזור הפעילות השמשי הוא קצב טבעי של פעילות השמש שלנו: כל כ-11 שנים היא עוברת משיא פעילות – הרבה כתמי שמש, התלקחויות וסופות, לשפל רגוע, וחוזר חלילה. ההיגיון אומר שסופות-העל הענקיות צריכות להתרחש דווקא בשנות השיא, כשהשמש "סוערת". אבל המחקר הזה מצא שחלק מאירועי מיאקה התרחשו, ככל הנראה, דווקא בתקופות שקטות של המחזור. המסקנה הבלתי נמנעת היא שאיננו יכולים לחזות מתי האירוע הבא יגיע, ובכלל, אולי, איננו מבינים מה בדיוק גורם להם.
בהיעדר כלכלת חשמל, האיכר הפרנקי, הסוחר הבגדדי או הנזיר היפני לא היו תלויים בשום דבר שזרם חשמלי יכול היה לקלקל.
כל זה הקדמה לתרחיש לא אופטימי לגבי העתיד. התוצאות של הסופה בשנת 774 היו, כנראה, אפס נפגעים ושורה סתומה בכרוניקה. בהיעדר כלכלת חשמל, האיכר הפרנקי, הסוחר הבגדדי או הנזיר היפני לא היו תלויים בשום דבר שזרם חשמלי יכול היה לקלקל. מוגנים על ידי האטמוספרה והשדה המגנטי של כדור הארץ, הם אפילו לא ידעו שמשהו קרה. הציוויליזציה שלהם הייתה עשויה עצים, אבנים, וגם דיו, ושרירים של גוף האדם.
היום הסיפור אחר לגמרי. סופת חלקיקים בסדר הגודל של 774 הייתה פוגעת קודם כל בלוויינים; הקרינה הייתה משבשת ושורפת רכיבים, והאטמוספרה המשתנה כתוצאה מהחימום, הייתה מגבירה את החיכוך ומפילה לוויינים נמוכים. סופה סולארית צנועה יחסית שהתרחשה בשנת 2022, הפילה כ-40 לווייני סטארלינק חדשים מתוך 49 ששוגרו ימים ספורים קודם לכן. בלי לוויינים אין GPS, , וזה לא רק עניין של ניווט בווייז או בגוגל מפות: ה-GPS הוא גם חלק משעון-העל שמסנכרן רשתות סלולר, בורסות, מערכות תשלומים ורשתות חשמל.
נראה שככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היא שברירית ועדינה יותר.
רשתות החשמל עצמן מועדות לפורענות. סופה גיאומגנטית חזקה משרה זרמים ברשתות חשמל ארוכות, וזרמים כאלה עשויים לשרוף שנאי ענק – רכיבים רגישים ויקרים שייצורם אורך חודשים רבים. חוקרי האירוע של גזעי העצים מהאלפים הצרפתיים העריכו שסופת-על כזו עלולה להשבית חשמל באזורים נרחבים למשך חודשים. ועוד לא הזכרנו את הקרינה המסוכנת לאסטרונאוטים, לטיסות קוטביות, ושיבוש תקשורת רדיו גלובלית.
נראה שככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היא שברירית ועדינה יותר. ננומטרים של סיליקון רגישים הרבה יותר מקורות עץ מימי קרל הגדול. התחכום הטכנולוגי, במקרה הזה, הופך אותנו לפגיעים הרבה יותר. השמש לא השתנתה מאז 774. אנחנו כן.
קרדיט: ויקיפדיה