דברים שזזים וזזים

———————-

אני  רגיש לדברים שזזים. אני מניח שאינני יוצא דופן בכך. תנועה, לפחות בעולם הביולוגיה מסמלת חיים, ואנחנו, יצורים תאבי חיים שכמותינו, מכוונים לזהות תזוזה, ולו גם קלה במיוחד. זה לא קורה רק בעולם הביולוגי. חפץ או עצם דומם כלשהו הנעים בסביבה שלנו בצורה כזאת או אחרת, מאתגרים אותנו לא פחות, ואנחנו מיד מזדרזים לחפש משמעות.

כאשר הופיע בעולם הטכנולוגיה, אי שם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, פורמט שאיפשר לדחוס כמה תמונות בקובץ בודד, זו הייתה עבורי חגיגה קטנה של פליאה. אני מדבר כמובן על ה-GIF Animated ועל הנפשת התמונות.

בימים ההם כאשר טכנולוגיית האינטרנט הלכה והתפשטה, הופעת הגיף חוללה מהפיכה קטנה . למרות המודמים שהיו עדיין איטיים, יכלו המשתמשים החדשים להעלות לרשת קבצים גדולים בזמן סביר, מה שאפשר להעלות קבצי תמונות צבעוניות, שהן כבדות יחסית, ובעיקר לתת חיים לרשת . האתרים התמלאו תנועה.  

הנה תזכורת קטנה ומלבבת לימים ההם.

                                   



                                                     

אשלייה מרגשת.   אלא שהרומן שלנו עם טכנולוגיות של תנועה והנפשה החל  שנים רבות קודם לכן. במחצית המאה ה-19 החלו להופיע שורה של מכשירים אופטים בעלי שמות משונים במיוחד.  מי מכם שמע לדוגמא על  פנקיסטיסקופ (Phenakistiscope)? או מכשיר עם שם קל יותר להגהה: זואטרופ? ומה עם טאומאטרופס? או אולי פראקסינוסקופ? 

כאמור, השמות המוזרים הללו החלו לההגות בפיות האנשים לפני כ-150 שנה ויותר. רובם ככולם היו מכשירים שהיו מכוונים ליצור אשליה של תנועה. אם תרצו, אלה היו הניצנים הראשונים של הסרט האילם ומכונות הראינוע הראשונות שיופיעו בציוויליזציה שלנו שנים לא רבות אחר כך ויבשרו את בוא הקולנוע של היום.

אחד הראשונים שבהם היה הפנקיסטיסקופ (פרוש השם: מראֶ‏ה מטעה). הזמן: אי שם  בראשית שנות ה-30 של המאה ה-19. פיזיקאי בלגי בשם ז'וזף פלטו שחקר באותם הימים את הרצף של רישומי האור על רשתית העין, ביקש להמחיש זאת בעזרת כלי מתאים.  הפנקיסטיסקופ היה בנוי מדיסק אחד המחולק לכ-16 מקטעים, כשבכל מקטע חריץ צר ולצדו דמות מצוירת המצויה בתנוחה אחת מתוך רצף של תנועה (למשל, דמות קופצת בחבל, בועטת בכדור וכיוצא בזה).

הצד עם הדמויות הופנה כלפי מראָ‏ה בעוד הצופה ניצב מן הצד השני של הדיסק, כשעינו צמודה לאחד החריצים. כאשר הדיסק הסתובב..כל פעם שפתח החריץ חלף מול עינו, ראה להרף עין את אחת הדמויות המצוירות מצדו השני של הדיסק (הן השתקפו במראה). הרושם שקיבל היתה של דמות בתנועה.

 סוסים, גלגלים ושיניים חשופות.   אני מנסה לדמות את האנשים ההם המתבוננים בחריץ הפנקיסטיסקופ כדי לראות את הדמויות שהיו מרצדות ומקפצות לשנייה. כיצד הגיבו? האם התרגשו? אילו קריאות הם פלטו? מי שמאפשר לנו היום לנסות ולטעום, ולו שמץ מהחוויה ההיא, הינו ברנש אמריקני בשם ריצ'ארד באלזר (Balzer), לטעמי גיבור רשת אמיתי. באלזר אוסף כבר ארבעים שנה מכשירים אופטים, שקפים וגזרי תמונות מצויירות מהתקופות ההן ומציג אותם באתר מסודר. 

לפני כמה שנים הוא החל לעשות דיגיטיזציה של התמונות ולהעלות לרשת גיפים מדהימים שמאפשרים להתבונן בסרטים של פעם, ואולי יותר מכך, בנבכי נפשם ובעולמם של הציירים שיצרו את התמונות הזזות הללו. הנה דוגמא של כמה "סרטים" מסתובבים שנעשו מתמונות שהוצגו בפנקיסטיסקופים:

איך שסיר מסתובב לו.    מכשיר דומה היה ה- זואטרופ (גלגל החיים ביוונית). הוא מייצר אשליה של תנועה באמצעות העברה מהירה של תמונות נייחות אל מול חריצים המשמשים לצפייה. מתחת לחריצים, בצד הפנימי של הגליל הייתה רצועה ובה סדרה של תמונות. כאשר הגליל מסתובב "נוצרת" תנועה עבור  הצופה המביט  דרך החריצים. 

כך הוא נראה. גליל חלול ובו חריצים אנכיים. מתחתיו, שני זואטרופים:

 

והנה הטאומטרופ (thaumatrope) שבא גם הוא מיוונית עתיקה ופרושו משהו כמו: מהפך פילאי. מדובר בעצם במשחק ילדים פשוט ונחמד המורכב משתי תמונות המשלימות אחת את השנייה וניתן לסובב אותן בעזרת חוט. התנועה יוצרת אשליה של תמונה שלמה.

האחרון בגלריה הוא היורש של הזואטרופ הנקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscopes). פירוש שמו ביוונית עתיקה הינו: מתבונן בפעולה (action viewer). המוצר הזה שהופיע ב-1877 כבר נראה קצת יותר משוכלל וידע להקרין סרטים מצויירים קצרים. לי, אגב, הוא מזכיר סיר בישול שלדופן הפנימית שלו מוצמדת סדרה של ציורים שהם חלק מרצף של תנועה והם משתקפים במראות. בזמן שהסיר מסתובב נראית אשליה של סרט מצויר.

                              

 Source: Animations took from the amazing Dick Blazer website

אהבתם? תשאירו סימן

———

————– 

———————-