שאגה ונקישת חלונות. ווינדזור הינה עיר קנדית קטנה במערב התיכון המשיקה לנהר הדטרויט שמגיע מימת אירי, צפונה בואכה לאגם סנט קלייר. הנהר במקום הזה הינו גם הגבול בין קנדה לארה”ב וגובל עם מדינת מישיגן בצדו השני. לפני כמה שנים החלו תושביה של ווינדזור, בעיקר אלה המתגוררים בצידה המערבי והדרומי להתלונן על רעש מסתורי, מעין זמזום – המהום מוזר שנמשך ונמשך, ולעיתים גם הלך והתגבר עד שהפך לרעש בלתי נסבל. הקול המסתורי ה- ‘Windsor Hum‘ כפי שהוא מכונה, עדיין נמשך גם בימים אלה. הוא מתואר בצורות שונות ומשונות. בינהן: “רעם מתמשך”, “רעידה עזה של חלונות הנוקשים זה לזה”, “שאגת רוח שאינה נפסקת”, “רעש רועד” וגם, כמו שהתבטא אחד התושבים לעיתון מקומי: “כאילו שהאנטרפרייז הציתה מנועים ועברה לעל-חלל”.
הנה כמה ורסיות ווקאליות של הרעש כפי שהוצגו בטלוויזיה מקומית. שימו ווליום.
תופעה מהמהמת. תופעת ה-HUM די מוכרת ויש עדויות על התרחשותה במקומות שונים ברחבי העולם. היא קוריית כאשר במקום מסוים, מסבה כזאת או אחרת, מתחילות להגיע עדויות מאנשים רבים על שמיעת המהום או זמזום מתמשך, בדרך כלל בתדר נמוך. תופעה ידועה של HUM נקשרה לעיר המקסיקנית Taos. לרשויות העיר החלו להגיע עדויות על נהימה או המייה מוזרה כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת. למרות שאלפי בני אדם שמעו את ההמייה המכסיקנית, הבדיקות הממושכות שנעשו ברחבי העיר לא הצליחו לזהות מקור ספציפי לרעש. נכון להיום, הסברה המקובלת היא שההמהום – רעש וצפצוף מתמשך, התרחש כנראה באזניים של האנשים, מה שגם ידוע בשם טיניטוס.
ה-HUM שהיה בעיר בריסטול האנגלית היה כנראה אמיתי יותר. מאות ואלפים מתושבי העיר התלוננו על שמיעת הרעשים, והעדויות התפרשו לאורך תקופה של יותר מ-שלושה עשורים. מחקרים ממושכים בעניין העלו כי יש בסיס לספורים ומקור הרעש הינו כנראה לחצים שמפעילים גלי הים על קרקעית האוקיינוס.
טכנולוגיה חייזרית או זיהום תעשייתי. אבל מה קורה בעיר ווינדזור? האמת היא שגם כאן נשמעו בתחילה טענות שאנשים שומעים קולות בראש שלהם וזה בכלל עניין פסיכולוגי או רפואי, אלא שמהר מאד הסתבר כי מדובר בתופעה אמיתית. היו תושבים שלקחו את העניינים בידיים והחלו לתעד בצורה מסודרת את הרעש. כלי תקשורת מקומיים וארציים החלו לסקר את התופעה והרשויות, לרבות חברי פרלמנט מקומיים נכנסו לתמונה. בכנס מקומי שנערך בעיר ווינזדור בשנת 2012 נרשמו מעל ל-22,000 פניות של אזרחים שהתלוננו על הרעש והפגיעו ברשויות למצא פתרון לתופעה שתוארה “כזהום סביבתי-בריאותי עם נזקים מתמשכים לבני האדם, בעלי החיים והסביבה”.
מחקר מקיף שבצועו החל כמה חודשים לאחר תחילת הרעשים ב-ווינדזור, אישר את קיומם אבל לא את מקורם. וכמו שקורה בדרך כלל, כאשר ישנן תופעות, במקרה זה קולות, ללא הסבר, תיאוריות הקשר מתחילותלהתרקם. וכך היו אלה שטענו בלהט שמקור הרעשים הינו בטכנולוגיה חייזרית, והיו גם אחרים שהסבירו כי הממשל האמריקאי מבצע מעבר לנהר פרויקט מחקר סודי שמכוון לפתח אמצעים לשליטה על האקלים.
מרדף אחר שדים. המקור של ה-HUM, כך נראה, הינו הרבה יותר ארצי. החשוד העיקרי שמסתמן בשנים האחרונות הינו אי מלאכותי קטן הנמצא בצד האמריקאי של הנהר, כמה קילומטרים ספורים דר’-מערבית לעיר ווינדזור. האי המכונה: זאג (Zug) משתרע על שטח של כ-2.4 קמ”ר ומאכלס תשלובת עצומה של תעשיות פלדה, ברזל ופחם. שטח האי הינו בבעלותן פרטית של החברות העומדות מאחורי התעשיות הללו, ואלה אינן מאפשרות לחוקרים להיכנס פנימה, לצלם או לבצע מדידות, מה שכמובן מצית ומעורר את חובבי המזימות למינהם. בשנת 2014 נערך מחקר נוסף, הפעם במימון הממשל הפדראלי הקנדי שנועד, בין היתר, גם למקם במדויק את מקורות הרעש. המסקנה העיקרית של המחקר איששה את ההנחה שהאי זאג הינו מקור הקולות למרות שהתוצאות המלאות של המחקר לא פורסמו רשמית בטענה שיש צורך בבצוע השלמות בצד האמריקאי של הנהר.
מבט מלמעלה. ספור לא פשוט. האי זאג סגור ומסוגר. השומרים מונעים כניסה וצילומים, וכמעט שאין צילומים לגבי מה שקורה בפניםם. מה שכן מצליח “לצאת” מהאי אלה הם הרעשים. על פי החזאים המקומים, הקולות והרעשים “נישאים” עם הרוחות לכיוון צפון-מזרח בואכה ווינדזור. אחד החוקרים שהשתתף במחקר האחרון טען שהניסיון למקם במדויק את מקור ה-HUM ברחבי האי משול למרדף אחרי רוח רפאים. אותו חוקר גם טען בראיון לגארדיין הבריטי שהם הצליחו לשייך את מקור הרעש לכבשני ההיתוך הגדולים הפועלים באי. נראה גם כי הרשות האמריקאית של הנהר ראף (Rough) בסמכותה נמצא האי, חסרת אונים. על פי הפרסומים, אנשי הרשות מודעים לכך ש-זאג מזהם את הסביבה ברעשים, אבל ידיה כבולות מאחר ולטענתה היא הוציאה כבר מעל למיליון דולר למימון מחקרים בנושא ואין לה יכולת להמשיך במימון.
בעצם הדרך היחידה לבקר באי זאג הינה באמצעות “גוגל מאפס”. התחושה היא שחברת גוגל דווקא משתפת פעולה עם התושבים מאחר וצילומי האוויר של האי ברורים למדי ומאפשרים לשוטט בצורה חופשית בין המבנים והמתקנים וערימות הפחם והפסולת. הנה כמה רשמים מהשוטטות שלי במקום:
מנגינת המהפיכה. ישנם אזרחים בוונדזור המתעדים את ה-HUM בצורה קבועה בעזרת מערכת של מיקרופונים ומצלמות שנפרשו במקומות שונים ויש גם סרט דוקומנטרי ארוך שעומד לצאת בקרוב. קבוצות הטוויטר והפייסבוק של ה-HUM מדווחות בזמן אמיתי מה קורה. התקבלתי לקבוצת פייסבוק סגורה המכונה The Windsor/Essex County Hum. ואני למד למשל שחבר פרלמנט מקומי מנסה לעניין את משרד החוץ הקנדי על מנת שזה יפנה למקבילו האמריקאי, אולם נכון להיום הדיפלומטיה, כך נראה, לא משיגה בינתיים תוצאות. בדו”ח הרעשים האחרון בקבוצת הפייסבוק שמפרט את הזמן ועוצמת הרעש (1-10) 
נראה אכן שלא שקט שם בווינדזור. כך למשל בשעה 21:10 נשמעו צפירות ורחש והמהום וגם רעם גדול בדרגה 8. ב-23:58, שתי דקות לחצות, נשמע שוב פעם המהום חזק יחד עם צפירות ורעם בדרגה דומה.
המקור האמיתי של ה-HUM – אני חושב לעצמי, הוא אי שם במאה ה-18 כאשר המהפיכה התעשייתית החלה להשמיע לעולם מוסיקה מסוג אחר. הכלים היו הנולים של תעשיית הטקסטיל, הטחנות, כבשני הברזל והצופרים של האניות ורכבות הקיטור. מאז העולם לא מפסיק לזמזם.
———————————
————————————————————-