"פרפרים מכל מיני צבעים
ירדו אלי ביום אביב נעים
הביאו לי במתנה
ריחות שדה וקצת אבקה
וגם דרישת שלום חמה
מקרן שמש מתוקה…".
מתוך פרפר נחמד- מילים לאה נאור
את התמונה הזאת צריך לראות בהגדלה . אני מביט בה כבר כמה זמן ואני מלא פליאה ומתרגש. אם התמונה הזאת הייתה ספרות, היא הייתה, נאמר, דון קישוט. אם היא הייתה חלק מההיסטוריה של כדור הארץ, היא הייתה אחד מפלאי עולם. אבל הפרפר הזה הוא רק כוכב. כוכב זקן שהתפוצץ והתיז לחלל את המעטפת שלו – שכבות אדירות של גז ואבק. והדרמה הזאת לא התרחשה בשכונה שלנו אלא במרחק של מיליארדים רבים של קילומטרים אי שם בתוככי גלקסיית שביל החלב.
בלשון מקצועית, מה שאתם רואים כאן נקרא ערפילית פלנטרית, ויש לה אפילו כינוי מקצועי שנראה מסורבל משהו: NGC 6302 אבל אסטרונומים נוהגים לכנות אותה כערפילית הפרפר. ענני הגזים הלוהטים שיוצרים את תמונת הפרפר, מתפשטים בחלל במהירות גבוהות, כמיליון קמ"ש, ופולטות קרינה באורכי גל שונים. אגב, רוחב מוטת הכנפיים של החרק הקוסמי הזה מגיעה לכ-3 שנות אור!
הגיבור של הדרמה – הכוכב המת עצמו, לא נראה כאן ומוסתר מאחורי העננים. כדאי להזכיר כי פעם גם הוא היה שמש מפוארת וענקית שחייה בגלקסייה שלנו כמה מיליארדי שנים עד שכילתה את "הדלק" שלה, והחלה, בשלב חייה האחרון, להתנפח ולהאדים. היא הפכה אז, בלשון האסטרופיזיקה, ל"ענק אדום" שקוטרו הגיע לפי 1000 מהשמש שלנו. אחר כך, כמו באגדה עתיקה, היא התפוצצה והפכה ל..פרפר.
לפני שחברי האסטרונומים יחבטו בי, אומר רק שזו אולי גם הזדמנות למחא כף לביצועים של מצלמת השדה הרחב החדשה שהותקנה לא מכבר (2009) בטלסקופ החלל ע"ש האבל ואשר השיגה את הצילום המדהים הזה. וואו!
מתוך Astronomy Picture of the Day
——————————-
* נכתב ב-2009 מאז לא השתנה הרבה (ע.ב.ב)
(ערפילית הפרפר נמצאית המרחק של כ-4000 שנות אור בקבוצת הכוכבים המכונה עקרב, הכוכב הגדול שלה הוא אחד הלוהטים בגלקסיה וט' פני השטח שלו מוערכת ב250,000 מעלות צלסיוס. עוד כאן).
