הרהור מטאפורי על לווינים בחלל, על גופים ותנועות וכוחות משיכה,  ועל הקשר שבין הפיזיקה לאהבה.

———————

הסרטון למטה ממחיש לטעמי את סיפורם של הלוויינים בחלל. בגדול, ובצורה פשטנית, כל גוף שישוגר כלפי מעלה במהירות מסויימת, ישתחרר מכח הכבידה של כדור הארץ, לפחות חלקית, וילך ויתרחק בכח ההתמדה. בשלב מסויים, כוחות המשיכה של הארץ הטובה שלנו יגרמו לו להאיט  ולהתחיל ליפול לכיוונה. ללא מנוע, אבל עדיין בהשפעת הדחיפה הראשונית, הוא שוב ינסה להתרחק, ושוב הארץ "תקרא" לו אליה.

בסופו של דבר, הגוף יכנס למסלול אליפטי בגובה כזה או אחר, ויהפוך ללווין שחג מסביב לכדור שלנו לתקופה מה, לכוד בנתיב קבוע מבלי לברוח החוצה, או ליפול פנימה.

                                                                                                            מקור nickvdg

עד מתי? בפיזיקה התשובה פשוטה ודרמתית. עם הזמן מהירותו תואט כתוצאה מהחיכוך ומסלולו ילך ויתקצר עד שיחדור לאטמוספירה וישרף. יכל להיות גם פיתרון אחר. אם מחליטים להשקיע מספיק זמן ואנרגיה, אפשר גם להחזיר את הלווין לכדור הארץ בצורה מבוקרת, שלם וללא פגע.

ומה הקשר לאהבה? גם כאן, כמו בפיזיקה, הגיבורים הראשיים במשחק הן כוחות משיכה, התמדה והשקעה. לצורך הסיפור, דמו לעצמיכם ריב סוער בקרב זוג אוהבים. אחד מבני הזוג מקבל דחיפה מספיק חזקה כדי שתרחיק אותו מאהובתו, אבל לא מספיק. כח משיכתה של ההודפת חזק דיו כדי להשאירו בסביבה, לא רחוק מידי לא קרוב מידי.

עד מתי? בדיוק כמו בפיזיקה. המצב "הקרוב-רחוק" יכול להיגמר עם הזמן בשריפה וסוף מוחלט בהחלט, או אולי, בהשקעה מתאימה ואם זה מסתדר מבחינת שני הצדדים, בחזרה הביתה בשלום.

——————

*       *       *

תודה(!) שהגעת לכאן. "עולם ללא קופסאות" הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.