ספיריטואליזם, סיאנסים, רוחות ונשמות מתות, כל אילו אינם כוס התה של אנשי המדע, בלשון המעטה. ובכל זאת, טכניקה שימושית של העלאת רוחות מתים מסוף המאה ה-19 מאפשרת לנו, כנראה, לתקשר עם עולמות אחרים, גם אם הם לא העולמות אליהם היא מכוונת.

——————————-

שמים וארץ. זה לא פשוט לדבר עם אנשים שעברו מהעולם. זה לא שאנחנו לא מנסים. ההיסטוריה של המין האנושי עמוסה בנסיונות לפתח פורמטים וטכניקות של תיקשורת עם רוחות של מתים בדרכים שונות ומשונות, לרבות טקסי פולחן אקזוטים, מעשי כישוף, היפנוט, העלאות באוב, ספירטואליזם וגולת הכותרת, לוח הוויג'ה* (Ouija). גם הוויג'ה, כמו גם הטכניקות האחרות כנראה לא מקשרת אותנו עם המתים, אבל אם צודקים שני מדענים קנדים , יכול להיות שהיא נותנת לנו משהו לא פחות מרתק, הצצה בלתי אמצעית אל העולם הלא נודע במעמקי הנפש שלנו.

לוח ויג'ה נמכר באמזון (למטה)

המגזין האמריקאי סמית'סוניאן  שסקר בזמנו את ההסטוריה "המוזרה והמסתורית" של לוח הווי'ג'ה, מביא בתחילתה מודעת פרסום קטנה שהופיעה בפברואר 1891 בעיתון מקומי בפיטסבורג, ארה"ב. על פי המודעה, לוח הוויג'ה הינו המוצר המדהים והמסתורי ביותר של המאה ה-19. מכשיר שפעולותיו הן תמיד מעניינות ולעתים קרובות אינן ניתנות כלל להערכה. הלוח מגיב על שאלות הנוגעות לעבר, להווה ולעתיד בדייקנות מופלאה ומספק שפע בלתי נגמר של בידור ויצירה לכולם…הוא גם כופה עלינו – כך לשון המודעה, לקבל את ההנחה שיש אמת גדולה בהצהרתו של הנסיך הדני שאומר: "יש עוד דברים בשמים ובארץ, הורציו, מאשר אלה שנחלמו אי פעם בפילוסופיה שלך"

שלא במודע. נשמע מופרז מעט אולם הטקסט השיווקי הזה שמצטט את שייקספיר, לא היה רחוק מהאמת. כאמור יש אינספור שיטות לתקשר עם מתים אבל נדמה שלוח הוויג'ה סיפק יפה את הסחורה, בעיקר בגלל פשטות ההפעלה, התקשורת המהירה יחסית וחוסר הצורך להשתמש במדיום חיצוני. לוח הוויג'ה הינו לוח עץ, קרטון, או פלסטיק, שעליו מודפסים כל אותיות האלפבית והמספרים מ-1-10 בתוספת המילים: כן ו-לא ו-גוד ביי. בנוסף, ישנו גם "עכבר" קטן, על פי רוב תבנית בצורת לב מעץ קל, או פלסטיק, המכונה פלאנצ'ט, ועליו מונחות אצבעות המשתתפים. כאשר נשאלת שאלה ע"י אחד המשתתפים, הלוח מתחיל "לדבר" באמצעות הפלאנצ'ט שנע ונד בין האותיות והמספרים, מונע כביכול על ידי רוח המת. צריך גם לציין שרבים מהמשתתפים מוכנים בדרך כלל להישבע שהם לא נגעו ולא הזיזו דבר! אגב, על מנת לשפר את התקשורת, המהדרין מציעים להקפיד על שורה של כללים. למשל כגון אלה:

אז מה קורה כאן? עיקרון ההפעלה של הוויג'ה מוכר למעלה מ-160 שנה ואין לו כמובן כל קשר לאנשים שכבר אינם אתנו. הוא מבוסס על תופעה המוכרת בשם האפקט האידיאומוטורי, ולפיה, הגוף פועל לעתים בצורה לא מודעת, ללא החלטה רצונית של האדם ליזום פעולה. קצת מזכיר את הדמעות שניקוות בעיניים כשאתם מתעצבים. התופעה אובחנה לראשונה בשנת 1852 על ידי הפיזיולוג האנגלי ויליאם בנג'מין קרפנטר. סביר להניח שמה שנתן לקרפנטר את התמריץ לאבחנה, הייתה העובדה שבימיו היה נפוץ מאד בלונדון סיאנס השולחנות. במהלכו האורחים היו ישובים מסביב לשולחן כשידיהם מונחות על פניו. לאחר זמן מה, השולחן היה מתחיל לזוז, כביכול מעצמו, לכל מיני כיוונים שהוא משמיע רעשים שונים. הסצינות הספיריטואליסטיות הללו היו מתרחשות בעיקר בחדרים חשוכים למחצה מה שאפשר לרוחות "להגיע" לחדר בצורה נוחה יותר, ולמשתתפים להכחיש נמרצות כל נגיעה בשולחן.

מיסטיקה וכלכלה. עם לוח הוויג'ה, כך נראה, התזוזה הייתה קלה הרבה יותר. ד"ר כריס פרנץ' (FRENCH) שהוא פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטה של לונדון מסביר שהפלאנצ'ט שעשוי מעץ קל או פלסטיק, ולעיתים גם מונע על גלגלים אכן יוצר תחושה חזקה כי זה בא מבחוץ. בנוסף הוא מציין שכדאי לזכור כי מדובר במשתתפים שחלק גדול מהם מוטמע כבר הרעיון שמדובר במשהו מיסטי, או בעל קסם, ויש כמעט מוכנות וציפייה שמשהו יקרה.

הפריחה הגדולה של הוויג'ה על פי הסטוריון אמריקאי בשם רוברט מארץ'  הייתה בתחילת המאה ה-20, ובמהלכה, ובאה על רקע העובדה שמחצית המאה קודם לכן אוכלוסיות עצומות בארה"ב, ואח"כ באירופה, אמצו את האמונה בספיריטואליזם וברעיון שניתן לדבר עם נשמות המתים. בפברואר 1891 נרשם פטנט על לוח הוויג'ה ע"י יזם אמריקני בשם צ'ארלס קנארד (Kennard) שהקים גם חברה מסחרית על שמו לצרכי ההפצה. עד מהרה פתחה החברה סניפים ברחבי היבשת ומכרה מיליוני לוחות. ההצלחה על פי מארץ לא הייתה רק עקב פשטות ההפעלה אלא גם על רקע העובדה שהלוח שימש, מצד אחד, מעין אורקל מיסטי שמעניק חוויה שלא מן העולם הזה, ומצד שני, סוג של חוויה משפחתית וחברתית.

צוואה רוחית. לוח הוויג'ה אפשר לרבים – למי שרצה להאמין, או למי שרצה להוליך שולל, לנצל את קהל המתים לצרכים שונים ומשונים. החל מפתירת מצוקות אישיות וקבלת טיפים עסקיים, וכלה בפתרונן של תעלומות פליליות וכתיבת שירים וסיפורים. ספור מלבב שנקשר ללוח הוויג'ה הוא מה שקרה בשנת 1958 למשפחתה של הלן דאו פק (Dow Peck), מקונטיקט,ארה"ב. מסתבר שהגברת פק השאירה בצוואתה הוראה להקצות 1,000 דולרים מכספה לשניים מהמשרתים שסעדו אותה. את החלק הארי של הכסף, 152,000 דולר הועידה לאחד, מר ג'והן דייל פורבס. מה שנראה כהחלטה לגיטימית, למעט העובדה שמר פורבס לא היה ממש בסביבה אלא הופיע רק במסגרת הסיאנסים המרובים שניהלה גב' פק באמצעות הוויג'ה שלה.

לוח הוויג'ה לא נותן לנו כל תשובות או מידע שמגיע מעולם אחר, זה בטוח. מהיכן אם כן הן מגיעות? מי שניסה לתת תשובה רצינית לשאלה הזאת היה צמד חוקרים קנדי מהמעבדה הקוגנטיבית החזותית באוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה. אחד מהם, סידני פלס פרופ' להנדסת חשמל ומחשבים, מספר בראיון לעיתון מקומי שהרעיון למחקר נולד במהלך מסיבת ליל כל הקדושים שאירח. במסיבה היה גם לוח וויג'ה והוא הופתע לגלות כי הסטודנטים התעסקו שעות ארוכות במסיבה עם הלוח והיו מאד נרגשים ואפילו מפוחדים מעט וברור היה שהאפקט האידיאומוטורי עובד שעות נוספות. פלס חשב שמעניין יהיה לבדוק מהיכן בדיוק זה מגיע?

הוא גייס למחקר פרופ' לפסיכולוגיה בשם רון רנסינק והם החליטו יחדיו לבדוק את מהות המידע שמגיע בפעילות של לוח הוויג'ה, זאת מתוך הנחה שמידע עשוי להיות מעובד במוח ברמות שונות של מצבי מודעות (בגבול שבין מודע ל- לא מודע). מתוך כך הם גם בקשו לבחון את האפשרות שהוויג'ה עשויה לאפשר לנו להגיע לאינפורמציה המצויה בנו, אולם איננו מודעים לקיומה.

מודע או לא מודע, זאת השאלה. תוצאות המחקר שנערך ופורסם בכתב עת מדעי היו מפתיעות בלשון המעטה. בניסוי הראשון המשתתפים התבקשו לענות, או יותר נכון לנחש תשובות  של "כן" ו-"לא" בעזרת לוח הוויג'ה לסדרת של שאלות מתחומים לא מוכרים להם. למשתתף בניסוי נאמר כי הסיאנס יעשה עם רובוט שישב עימו בשולחן וייצג (ויישם) בעצם תנועות של שותף סמוי  שישב בחדר אחר.

האמת היא שלא היה כל אדם בחדר השני, והרובוט רק חיזק את תנועותיו של המשתתף בניסוי. מה שאומר שהיה משתתף יחיד שהניע בפועל את הפלאנצ'ט למרות שהיה בטוח שלוח הוויג'ה כלל לא נמצא בשליטתו. התוצאות כאמור הפתיעו. אם במקרה רגיל, תוצאה של משחק ניחושים מהסוג הזה הינה ממוצע של כ-50% תשובות נכונות, כאן השיגו המשתתפים, פעם אחר פעם, ניחושים מוצלחים בממוצע של 65%. בניסוי אחר היו שני משתתפים מול הלוח. בשלב מסויים כוסו עיניו של אחד מהם כך שהוא לא הבחין שהאדם מולו יוצא מהמשחק ולא נוגע בלוח. מה שאומר כמובן שהוא זה שהניע את הפלאנצ'ט בין ה-כן וה-לא, למרות שסבר שזה לא הוא השולט בלוח. גם כאן עלה ממוצע הניחושים המוצלחים בשיעור דומה.

משהו בתוכך. מסתבר, אם לתרגם את דברי ד"ר פלס בתרגום חופשי, שאתה משיג השגים טובים יותר עם לוח הוויג'ה לגבי שאלות שאתה באמת סבור שאתה לא יודע את התשובות להן. נראה שמשהו בתוכך כן יודע ואתה יכול לענות נכון מעל לסטטיסטיקה. הניסויים של צמד החוקרים אמנם מחייבים (לדבריהם) המשך מחקר אבל הם מצביעים, לדעתם, בפירוש על כך שטכניקת הוויג'ה עשויה להוות מכשיר פרקטי בבחינה של תהליכים מחשבתיים לא מודעים ותהליכים של ידע ויכולות קוגניטיביות שאיננו מודעים לקיומם.

השאלות ששואלים רנסינק ופלס בעקבות המחקר מרתקות, גם אם נשמעות על הגבול של המדע הלגיטימי: כמה ומה ה-Mind של הלא נודע, באמת יודע? כמה מהר הוא יכול ללמוד? כיצד הוא משמר את המידע? ועוד שאלה: אם יש אכן שתי מערכות של עיבוד אינפורמציה במוח שלנו איזו מהן מושפעת למשל על ידי מחלות ניווניות, כגון אלצהיימר? ואם, למשל, מחלות מעין אלה פוגעות קודם במערכת של האי-מודעות, אולי יהיה אפשר לאתרם מראש בעזרת לוח הוויג'ה? ועוד ועוד.

מה שנחמד בספור הזה היא האפשרות שטכניקה עתיקה של סיאנס אולי דווקא כן מצליחה לקשר אותנו עם עולמות אחרים, אלה שבמקרה הזה הכוונה לעולמות הטמונים עמוק בעצמינו.

—————————

—————————————————–

 

* מקור השם וויג'ה על פי ההסטוריה העממית הינו בסיאנס מרגש שנערך אי שם בשנת 1890 בימים הראשונים של היזמות. היה שם קנארד היזם, העו"ד שלו וגיסתו שהייתה מדיום מוכר. במהלך הסיאנס נשאלה השאלה כיצד היה רוצה להיקרא? התשובה שניתנה היתה O-U-I-J-A. פרוש המילה, שוב, על פי הלוח: "G-O-O-D L-U-C-K."

*      *      *

תודה(!) שהגעת לכאן. "עולם ללא קופסאות" הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.