מה?

כמה הרהורים קפריזיים על העולמות שבראש שלנו ומחוצה לו

————–

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את העולם שלו. חלק גדול ממנו הוא עולם סגור ופרטי שבו אנחנו עם עצמנו; עם המחשבות, התהיות והדמיונות שנוצרים ונשארים (לא פעם) בראש שלנו בלבד. לרגע אפשר לחשוב שעולם הדמיון שלנו הוא אינסופי וחסר גבולות אבל כאן צריך אולי את החבר קופרניקוס שיזכיר לנו, בדיוק כמו במקרה ההוא, שאנחנו ממש לא במרכז, וישנם הרבה דברים מעניינים וחשובים מעבר לעצמנו ולעולם שבנינו. יש בעולם שלנו תופעות שאיננו מבינים, וגם כאלה שאיננו מודעים כלל לקיומן. אבל כיצד אפשר להניח את קיומו של יקום שאיננו מודעים לקיומו?

מבלי להיכנס לענייני אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה ומה זו ידיעה, פתרון חלקי מצוי באמירה המיוחסת לסוקרטס החכם באדם: "אני יודע שאינני יודע". למזלנו, אם להתייחס ל-פְּשָׁט שבה. אי-הידיעה היא כמעט מצב בלתי נסבל עבור בני המין שלנו.

————–

המודל למטה מבוסס על תרשים שראיתי פעם ברשת ללא מקור (מישהו מכיר?) שיניתי ועיצבתי לפי הגחמות שלי.