סיפור של קרח, לא יותר

——————————–

בכפוף לחוקי התנועה של היקום.

כוכבי שביט הם באמת גרמי שמיים מרתקים, ולא רק מבחינה מדעית שהרי הם מכילים חומרים מראשיתה של מערכת השמש. המראה האקסטרווגנטי שלהם בשמים – הילה זוהרת וזנב ארוך, מראה שהיה בעבר הרחוק, תמיד מפתיע ולא צפוי, חולל מהומה לא קטנה. הוא הביא עימו פחדים וחששות ופסימיות עמוקה, אבל גם עורר פליאה וסקרנות והצית את הדמיון. בזיכרון האנושי המצטבר, באמונות ובפולקלור היה להם, לשביטים, תפקיד מרכזי. ישנם אלה המכנים את השביטים קרחון מלוכלך, אבל תראו איזה תפקיד הם ממלאים בהיסטוריה של הציוויליזציה שלנו.

לא מכבר התוודעתי לחיבור יוצא דופן הנותן ביטוי יפה לתחושות הללו. החיבור הזה המכונה בגרמנית: Kometenbuch, או "ספר השביטים", מכיל סט של טקסטים ורישומים מרהיבים של כוכבי שביט שנראו בעבר הרחוק בשמי אירופה. המדובר בספר משנת 1587 שנכתב בעילום שם בפלנדריה (כיום צפון צרפת), ומקורותיו, כנראה, קדומים הרבה יותר. עוד נחזור אליו (בינתיים, כאן למטה, רמז קטן: ROSA).

——————————–

להבדיל מ"ספר השביטים" שנמצא היום בספריה של אוניברסיטת קאסל בגרמניה, ומחבריו, כאמור, לוטים בערפל, מקורות השביטים ותהליך יצירתם ידועים הרבה יותר. יש להם שני מאגרים גדולים המצויים מיליארדי קלומטרים מאתנו; אחד מהם הינו: "חגורת קויפר" – אוסף עצום של קרחונים מאובקים, בגדלים שונים, הסובבים את השמש, אי שם באזור כוכב הלכת הזעיר פלוטו, והשני: "עננת אורט", מצבור של עשרות, אולי מאות מיליארדי גופים, רובם קרח, שעוטפים את מערכת השמש כמו קליפה.

לעיתים, ניתק מהם אחד מגופי הקרח הללו, אולי כתוצאה מכוח הכבידה של גוף גדול העובר בסביבה, ומתחיל ליפול לעבר השמש. הוא מתחיל להקיף אותה במסלול אליפטי, עם הטייה כזאת או אחרת, הכל בכפוף לחוקי הפיזיקה, אם תרצו, חוקי התנועה של היקום. ככל שהוא מתקרב אליה, הוא הולך ומתחמם. חלק מהקרח מתנדף וענני גז ואבק פורצים החוצה כדי ליצור הילה (כומה), וזנב ארוך, ארוך שמתמתח אחריו, או מלפניו, תלוי במיקומו מול השמש.

מותו הקרוב של המנהיג.

——————————–

קשה לנבא מראש. אפשר, כי כל האויר ימלא אד מסומם, ויסמם את כל החי.

אבל אולי לא צריך ללכת רחוק מידי. המפגש של הציוויליזציה שלנו עם כוכב השביט של האליי בתחילת המאה הקודמת, היה מרתק במיוחד. הוא הראה לנו שמץ מכוח השפעה והיכולת הכמעט מגית של הגופים הקוסמיים הללו על בני האדם. "האליי" הוא שביט שמסלולו האליפטי מביא אותו בסמוך לנו כל כ-75 שנה. הביקור הצפוי בשנת 1910 היה טעון במיוחד. כמה שנים קודם לכן (1861) בחן אסטרונום אנגלי בשם ויליאם הגינס (Huggins)  את ספקטרום הקרינה שנפלטה מכוכב שביט גדול. תוצאות האנליזה שבצע לגבי הרכב הגזים של הכוכב הביאה אסטרונום צרפתי ידוע ובעל דמיון בשם קמיל פלמריון (Flammarion) לפזר שורה של נבואות אפוקליפטיות, לפיהן, גזים רעילים המצויים בזנבו של השביט עלולים להמיט שואה על החי והצומח של כדור הארץ.

——————————–

לקראת בואו הצפוי של האליי הופיעו כתבות אינספור בעיתוני העולם שנתנו ביטוי לחששות והפחדים מפניו. גם העיתון העברי, הצבי, הקדיש ל-האליי כמה וכמה רשימות בחודשים ובימים שלפני. הנה קטע מרשימה מ-25 בינואר 1910. הכותב שומר בכל זאת על מעט ציניות. לא נגעתי בעברית:

"וביום עשרים לחדש אפריל הבא צריך הכוכב לבא בקרוב היותר גדול אל השמש, במרחק תשעים מליון קילומתר. אז תהיה מהירות מרוצתו בחלל העולם חמשה וארבעים אלף מתר בשניה אחת…האין חשש שהוא מכין לנו איזו הפתעה לא נעימה ? נשאל התוכן המפורסם פלמריון אודות זה.  — ביום י"ח מאי, ענה התוכן, ראשו של הכוכב יהיה ביחס להארץ במרחק ששה ועשרים מליון קילומתר, והנה, הזנב של כוכבי השבט יש שארכם הוא שלשים, ארבעים, ואפילו חמישים מיליון קילומתר, והם תמיד מעבר הנגדי של השמש.

——————————–

נראה כי התפקיד היותר חשוב של השביטים – זה שלא ניתן להם על ידי אף אחד, היה ונשאר להיראות, ולגרות את הדמיון האנושי.

אין צורך לומר שבקורו של האלי, בליווית זנבו הארוך, עבר בשלום. מנקודת מבט מדעית שכבת הגזים הנמתחת לאורך הזנב היא דלילה מאד ואין בה כל סכנה, או יכולת להשפיע על הרכב האטמוספירה של כוכב הלכת שלנו. ובכל זאת, כוכבי השביט עבור האסטרונומים הינם גופים אטרקטיביים ביותר למחקר מאחר והם מכילים ונושאים עימם חומרים ראשוניים שלא השתנו מזמן היווצרותה של מערכת השמש. זו הסבה שאנחנו מנחיתים עליהם חלליות קטנות במטרה להביא קצת מהחומר הזה למעבדות כדור הארץ.

אבל נראה כי התפקיד היותר חשוב של השביטים – זה שלא ניתן להם על ידי אף אחד, היה ונשאר להיראות, ולגרות את הדמיון האנושי. המופעים השמיימיים שלהם היוו מקור לא אכזב לאגדות, סיפורי-עם, אמונות ומיתוסים. אחת העדויות לקשר האנושי המרתק הזה היא ספר השביטים" העלום מסוף המאה ה-16. רוב פרקי הספר, כך נראה, נשענים על חיבור אנונימי גם כן משנת 1238 שתורגם מאוחר יותר לצרפתית בכמה גרסאות. אחת מהן שמשה בסיס לספר הנוכחי, תחת השם הארוך: כוכבי שביט ומשמעויות הכלליות והייחודיות שלהם, לפי תלמי, אלבומאסר, האליקויינד ואסטרולוגים אחרים (Comets and their General and Particular Meanings, According to Ptolomeé, Albumasar, Haly, Aliquind and other Astrologers).

ספר השביטים שנותן ביטוי להשקפות ורעיונות של אסטרולוגים אסטרונומים בולטים מזמנים קדומים ועד ימי הביניים המאוחרים, הוא במובן זה מעין היסטוריה פנטסטית של השביטים שנראו בשמים מִקַּדְמַת דְּנָא. הטקסטים אולי פחות מעניינים את הקורא המצוי אבל הציורים הם חגיגה לעיניים.

פרק בהיסטוריה הפנטסטית של השביטים בכדור הארץ.

תראו למשל את "אורורה" (למטה), שביט שעליו נאמר שהוא מעורר מלחמות, אש, רוחות חזקות וכד'. אפשר לראות כאן ספור שלם; בתים בוערים וישוב שלם העולה באש.

גוללו אט אט למטה. כאן, בסדר יורד, אפשר לראות את "וורו" (Veru) שנראה כרומח, מתחתיו, ה-"Domina capillorum" שהוא כמו גלגל בוער, ואחרון חביב, הנראה משונה מעט הוא "מיילס" (Miles) המתואר כ"גדול כמו סוס". שביט המבשר חוקים מהפכנים, נורמות חברתיות וזמנים קשים לבני המלוכה. שימו לב לאדם שעושה את צרכיו מתחת לשמי השביט, וגם לינשוף המציץ בו מהעץ.

——————

————————————————–