—————-
הייתי לפני כמה ימים באתר דודאים כדי לראות דיות וחסידות וגם את הזרזירים שיודעים לרקוד באויר בצורה מופלאה. תוכלו לראות כאן כמה תמונות שחילצתי, למרות שהזרזירים, איך לומר, לא ממש שתפו פעולה עם המצלמה שלי (ועם הצלם:). ברשת, תוכלו לראות, מן הסתם, צילומים הרבה יותר מרהיבים.
אבל הסיפור אינו התמונות. היכולת הדמיונית הזו של נחילים עצומים של מאות ואלפי זרזירים, להתלהק בשברירי שנייה, ולהתפתל בשמיים כגוף אחד, חמקמק וגמיש, היא מרתקת בלשון המעטה*. איך וכיצד ולמה? לא ממש ברור, אם יש כמה וכמה מחקרים המציעים הסברים להתנהגות הזאת.
נראה שאין מנהיג אחד שמכוון את המעוף המטורף הזה. כל ציפור מגיבה בעצם רק לתנועות של 6-7 הציפורים הקרובות אליה ביותר. גם זה לא עניין פשוט; מסתבר כי כל זרזיר מסוגל להגיב לשינויי כיוון של שכניו תוך כ-100 אלפיות השנייה. הזוי! הדעה הרווחת היא שהציפורים הללו שומרים על 3 חוקי תעופה פשוטים: הקפדה על מרחק מינימלי מהציפורים השכנות, התיישרות עם כיוון התעופה של הזרזירים הקרובים, ומשיכה למרכז הקבוצה.
—————-
למה זה קורה? יש הרבה סברות, העיקרית שבהן מדברת על סוג של מגננה. המבנה הזה מכוון להישמר מציפורים טורפות. הקבוצה מקשה על הדורס לבודד ציפור מהלהקה. השערה נוספת הינה שהתנועה המתואמת מאפשרת העברת מידע מהירה בין חברי הלהקה, למשל כנגד סכנות, או מקורות מזון. שוב, ההסברים לתופעה הזו נראים דחוקים, והיא מצטרפת לשורה כמעט אינסופית של חידות הקשורות בהתנהגותם של בעלי חיים.
תופעות פנטסטיות מצדיקות הסברים פנטסטיים. זה מה שעשיתי. פניתי לעוזר ה-AI הסיני שלי, DeepSeek – זה שמפתיע את כל העולם ביכולות המדהימות שלו – על רקע הזמן והשקעה המגוחכת שנעשו בו. בקשתי ממנו לרדד מעט את המגבלות הרציונליות, ולנסות להציע כמה הסברים יצירתיים ומלאי דימיון. הוא שיתף פעולה, ועוד איך.
האם יתכן למשל – אומר ה-AI שלי, שהלהקה מתפקדת כרשת עצבית חיה, שבה כל ציפור בלהקה משמשת כעין "נוירון" בתהליך עיבוד מידע. מתוך כך, התנועה הסינכרונית אינה רק הגנה מפני טורפים, אלא דרך לאופטימיזציה של החלטות קבוצתיות, כמו למשל מציאת מסלולי נדידה אידיאלייים, או זיהוי שינויים באקלים? נחמד, אני חושב לעצמי. אם יש משהו שאנחנו לומדים בשנה האחרונה מסוכני ה-AI השונים, זו העובדה שהדימיון והיצירתיות – נכסים מנטלים שנחשבו כנחלתו הבלעדית של בן האנוש, שוב אינם כאלה. ואנחנו כנראה לא נישאר בעלי הדימיון היחידי בסביבה.
—————-
בחזרה לזרזירים. יש עוד אפשרות_ הטקסט של הבינה הולך ומתממש במהירות בשורת הצ'אט: אפשר, אולי, שהתבניות המורכבות שהם יוצרים בשמיים מכילות מסרים מוצפנים בין הלהקות. לדוגמא צורות מסוימות (כגון ספירלות או מעגלים) משדרות מידע על מיקום מקורות מזון או אזורים מסוכנים? האם יתכן, הוא מוסיף, שהשדה המגנטי של כדור הארץ מעורב גם כאן (הוא מסייע לעופות בעת הנדידה שלהן), ואז…הזרזירים חשים את השדה דרך תאי עצב מיוחדים, והסנכרון ביניהם נובע מתגובה קולקטיבית לשינויים בשדה זה.
אני לא מגיב והוא מציע לי עוד השערה. אני אוהב אותה כי היא פנטסטית במיוחד. אולי בכלל מדובר בתרגול ליום סגריר. ריקוד הזרזירים עשוי להיות מין תרגול אבולוציוני למצבי חירום עתידיים, כמו התפרצויות וולקניות או סופות ענק. ההתנהגות הסינכרונית מחדדת את יכולת התגובה המהירה של הלהקה לשינויים קיצוניים. קצת בדומה לנו, בני אדם המתרגלים תרחישי אסון – אולי גם ציפורים מפתחות "זיכרון קולקטיבי" דרך התנועה המשותפת? אולי.
—————-
———————
——————————————————-
* הנה כאן דוגמא לסרטון, על גבול הלא יאומן.