העיקרון הפיטרי, חוקי מרפי, פרקינסון ועוד ועוד_ זוכרים את החוקים המשעשעים והדוקרים הללו? חלק מהם נכתב לפני שנים רבות, חלק מהם נכתב וממשיך להיכתב גם בשנים האחרונות, מתאים עצמו לעידן הטכנולוגי החדש; לתקופת האינטרנט, הביג דאטה, הסמארטפונים והבינה המלאכותית.

הרוח של החוקים האפונימיים הללו – קרויים על שם מנסחיהם, לא השתנתה. לא פלא. התכונה האִינְהֵרֶנְטִית שלנו ליצור מערכות מורכבות ולהלך בהם בצורה מסורבלת עדיין שרירה וקיימת. הטכנולוגיה רצה קדימה, האדם, לפחות בינתיים, נשאר אדם.

כסף לא יכול לקנות אהבה. תעלומת ילדות מתעתעת, ופיתרון מוזר ומפתיע  כנגד כל הסיכויים

כמה מחשבות על תהליך חשיבה יצירתי מרתק המכונה: זרימה (Flow). זה המצב הזה שבו אתם שוקעים במשהו, נכנסים לריכוז מקסימלי עד שהזמן בחוץ כאילו עומד מלכת. והכל עם התרגשות והנאה גדולה.
מי שהגדיר את התופעה וגם טבע את המונח היה פסיכולוג הונגרי-אמריקאי עם שם המהווה אתגר לשוחרי השפה למיניהם.

איך שלא נראה את זה, ההבטחות המלהיבות שמביא עימו העולם הדיגיטלי החדש מלוות בהרבה רעשים; קקופוניה אינסופית של קולות וצלילים, הרעדות והבהובים, כשכל אחת ואחד מהם נושא עימו מנה של אינפורמציה ונאבק בצורה עיקשת וחסרת פשרות על תשומת הלב שלנו.
ומה עם יכולת הריכוז שלנו? מה עם תהליכי החשיבה? ואיך לעזאזל משמרים את חוט המחשבה?

הקלות הבלתי נסבלת של הצילום בטלפון החכם, כמו גם הנגישות, האפליקציות והפידבק המיידי גורמים לנו לצלם הרבה מידי תמונות שאת חלקן הגדול – אחרי מבט או שניים, לא נראה עוד לעולם.
כמה הארות על חוכמת הצילום, ובעיקר, על חוכמת המחיקה.

להיות מעשי ופרקטי ולהביא תועלת, אלה הם חלק מהמסרים שאנחנו מנחילים לילדים שלנו במסגרת החינוך שאולי קבלנו מהורינו.
אבל האם האי-שימושיות מזיקה כל כך? ומה קורה ליצירתיות? כמה משפטים על התועלת שבחוסר התועלת.