העיקרון הפיטרי, חוקי מרפי, פרקינסון ועוד ועוד_ זוכרים את החוקים המשעשעים והדוקרים הללו? חלק מהם נכתב לפני שנים רבות, חלק מהם נכתב וממשיך להיכתב גם בשנים האחרונות, מתאים עצמו לעידן הטכנולוגי החדש; לתקופת האינטרנט, הביג דאטה, הסמארטפונים והבינה המלאכותית.
הרוח של החוקים האפונימיים הללו – קרויים על שם מנסחיהם, לא השתנתה. לא פלא. התכונה האִינְהֵרֶנְטִית שלנו ליצור מערכות מורכבות ולהלך בהם בצורה מסורבלת עדיין שרירה וקיימת. הטכנולוגיה רצה קדימה, האדם, לפחות בינתיים, נשאר אדם.
———————–
יש בהם לווית חן והומור אבל גם מידה הגונה של פסימיות וייאוש.
החוקים האלה לא ניתנו על שום הר ואין בהם כל קדושה, הם גם לא נוסחו באיזה פרלמנט או בית מחוקקים, אלא התנסחו במוחם של אנשים, מוצאים להם ביטוי בספרים, הרצאות ומאמרים, ונקראים – בדרך כלל, על שמם של אלה שהגו אותם. עם השנים, הם נאגדו באתרי אינטרנט שונים ונהפכו למעין אוסף המוני, לא רשמי ולא מסודר, של חוקים, עקרונות, טיפים וכללי אצבע העוסקים בהיבטים שונים של החיים שלנו, ובמערכות בהן אנו מתקיימים ועובדים.
*חוקי החיים הללו עושים את העבודה. הם מעריכים, מסמנים ומנתחים באיזמל חד את החולשות של המערכת, את המורכבות האינסופית שלה ואת הכשלים המובנים בה מלכתחילה. יש בהם לווית חן והומור אבל גם מידה הגונה של פסימיות וייאוש. בכל זאת, מניע עיקרי להופעתם הינה ההתנהלות הרשלנית, לא פעם השלומיאלית, שלנו בני האדם.
——————–
נתחיל עם הקלאסיים והידועים שבהם. כמו למשל מרפי, שהוורסיה הקצרה שלו והיבשה שלו קובעת בפשטות, אבל בפסקנות חותכת כמו סכין: "כל מה שיכול להשתבש, ישתבש". כאשר אמר את זה בזמנו אותו מהנדס פתוח אמריקאי בשם אדוארד מרפי, זה נתפש ככלל הומוריסטי ומשעשע. אבל ברבות השנים, כך נראה, הוא שיחק לידיהם של האנשים הפסימיים והקודרים, מהסוג של נביאי אחרית הימים. משפט שרומז משהו כמו: ״אם יש סיכוי לכך שאירועים יתרחשו שלא כשורה, הם אכן יתרחשו שלא כשורה", אומר בעצם שכדי לכונן חברה ותרבות, ולחיות חיים נורמליים אתה צריך לבנות מערכת מושלמת וחפה מכל טעות. וזה כידוע מעל ומעבר ליכולתנו.
המורכבות היא 'מהותית' מאחר והיא מצויה "בתוך" הבעיה הנפתרת. מצעד ההישגים המפואר שלנו אל הציוויליזציה מלא באגים.
וישנו כמובן חוק פרקינסון שקרוי על שמו של אותו היסטוריון אנגלי שקבע כי "משך הזמן שייקח בפועל לבצע עבודה כלשהי הינו משך הזמן שהוקצה לה". מה שמרמז שאנחנו נוטים להגדיל את הזמן שאנחנו צריכים להשקיע בהשלמת העבודות שלנו, עד שנמצה את כל הזמן שהוקצה לכל מטלה. במילים אחרות: העבודה על פרויקט תתרחב ותגדל על מנת לנצל את כל הזמן האפשרי להשלמתו. חוסר יעילות הצורח לשמיים.
לא נעים. מצעד ההישגים המפואר שלנו אל הציוויליזציה מלא באגים. מהן הסבות לכל הרעות החולות הללו? יכול להיות שמילת המפתח בסיפור הזה היא "מורכבות". חוק שימור המורכבות של טסלר Tesler's Law) קובע: "במערכת קיימת כמות מסוימת של מורכבות אשר אינה ניתנת להפחתה". המורכבות היא תוצאה של רשלנות, מבנה לקוי וטעויות, כאלה או אחרות. גם אם בתנאים מסוימים ניתן להפחיתה או לבטלה, המורכבות היא 'מהותית' מאחר והיא מצויה "בתוך" הבעיה הנפתרת. ניתן אולי להסיט אותה אך לא להעלימה לחלוטין. ולמי שרוצה לדקדק בחוכמת טסלר, יש לה גם תוסף, מרתק לא פחות, ולפיו, יש מצב שבו תהליך הפישוט של המערכת לא מצמצם את אותה מורכבות מובנית אלא מעבירה למשתמש, שצריך כעת להתנהג בצורה מורכבת יותר.
——————–
תשע נשים לא תוכלנה להביא תינוק בחודש אחד.
ומה עם ניסיון ליעל, או לשפר אותה? זהירות! על פי חוק האטבר (Hutber's Law), "שיפורים משמעם הידרדרות". אם אתה בא מלא בכוונות טובות כדי להחיל שיפורים במערכת, היה מודע לכך שאלה עשויים לגרום לירידה בבצועים וברמה, בחלקים אחרים בה, ובסופו של דבר לירידה כללית בבצועים. מזכיר במשהו את החוק השני של התרמו-דינמיקה לפיו במערכת מבודדת חוסר הסדר גדל, אבל כאן זה לא חוק טבע אלא מעשה ידי אדם.
ביטוי לתסכול המשתמע מחוק האטבר נמצא גם בחוק ברוק (Brooks' Law) שמתמקד בעובדים עצמם. זה הולך כך (לשון כללי): "הוספת כוח אדם לפרויקט פתוח תוכנה שנמצא באיחור, תגרום עיכוב נוסף בהשלמתו". איפה ההיגיון? מביני דבר טוענים כי בהתחשב בזמן התגבור במשאבים חדשים ובתקשורת הנדרשת, המהירות, לפחות בטווח המיידי (דווקא) יורדת. בלשון עממית בוטה: תשע נשים לא תוכלנה להביא תינוק בחודש אחד.
העולם משתנה. ישנם אלה שמבקשים למצא פתרון לאוסף ההולך ומצטבר של חוליי המערכת בטכנולוגיות החדשות. חוק אמרה (Amara's Law) דן בכך בצורה מפוכחת ויש בו גם נצנוץ של אור בקצה המנהרה: "אנו נוטים להפריז בהערכת ההשפעה של טכנולוגיה בטווח הקצר ולזלזל בהשפעתה בטווח הארוך". פרוש אפשרי: יש בדרך כלל פרץ של התרגשות סביב טכנולוגיה חדשה והשפעתה הפוטנציאלית. תמיד גם ימצאו אלה שיבקשו לאמץ ראשונים את הטכנולוגיות האלו. אולם הם עשויים להתאכזב. אפשר שהסיבה לכך היא שהטכנולוגיה עדיין לא בשלה מספיק, או שהיישומים בעולם האמיתי עדיין לא מומשו במלואם. לאחר פרק זמן מסוים, המצב עשוי להשתנות ויש יותר הזדמנויות להשתמש בהן ולקדם את המוצרים.
——————–
——————–
סבה לאופטימיות? אני בספק. תראו מה מניח העיקרון ע"ש שירקי (The Shirky Principle): "חברות ומוסדות נוטים לשמר את הבעיות שהן (החברות) הפתרון שלהן". הממ…כך או כך, בכל החוקים הללו יש כתובת אחת על הקיר: המקום המרכזי שתופשים בהם בני האנוש; הם אלה שיוצרים את הסיטואציות והם אלה שנקלעים לתוכן. ההערכה שרוחשים מחוקקי החוקים לאנשים (לכולנו) איננה גבוהה בלשון המעטה.
היכולות שאתה נזקק להן כדי לתת את הפתרון המתאים הן בדיוק אותן אלה שלהן אתה נזקק כדי לזהות תשובה נכונה מהי.
תראו למשל את שני החוקים הבאים שאולי מקבלים משנה תוקף באמירתו הנצחית, השחוקה משהו של אלברט איינשטיין: "יש שני דברים אינסופיים" אומר הדוד אלברט, "היקום והטיפשות האנושית, ואני לא בטוח לגבי הראשון". לדוגמא, החוק המוכר בשם: התער של הנלון (Hanlon's Razor) מרמז: "לעולם אל תייחסו לזדון את מה שניתן להסביר בצורה מספקת על ידי טיפשות". מה שעשוי ללמד על כך שפעולות שהביאו לתוצאה שלילית לא היו בהכרח תוצאה של רצון רע, אלא רק – כך נראה, ההשלכות של פעולות לא חכמות. מצטרף אליו אפקט דאנינג-קרוגר (The Dunning-Kruger Effect) שמניח את הדברים כהווייתם ופוסק: "אם אתה לא כשיר, אתה לא יכול לדעת שאתה לא כשיר". היכולות שאתה נזקק להן כדי לתת את הפתרון המתאים הן בדיוק אותן אלה להן אתה נזקק כדי לזהות תשובה נכונה מהי. זו הטיה קוגניטיבית מעניינת שעלתה במחקר פסיכולוגי משנת 1999. מהמחקר עולה, שימו לב(!) שאנשים עם רמת יכולת נמוכה לבצע משימה, כזאת או אחרת ,צפויים להעריך יתר על המידה את יכולתם לבצע את המשימה.
חוסר אונים מוחלט. זה קורה, נראה, בכל מקום. למשל, בתחום כתיבת הקוד. כמו שמבאר חוק קרניגהן Kernighan's Law: איתור באגים בתוכנה קשה פי שניים מכתיבת הקוד. "אם אתה כותב את הקוד בצורה זהירה וחכמה ככל האפשר, אתה, בהגדרה, לא מספיק חכם כדי לנקות".
פטישים ומסמרים.
בעיות רבות, וספק עם הייאוש נעשה יותר נוח, כמו שכתב פעם חנוך לוין. מאות חוקים ומאות וורסיות ומוטציות שונות נותנים לכך ביטוי. מה עושים? פונים לעזרת הרשת? בבקשה. רק קודם לכן שימו לב לחוק קניגהם (Cunningham's Law) שמציע דרך לעשות זאת: "הדרך הטובה יותר לשאול שאלה ברשת האינטרנט הינה להציג (בה) תשובה לא נכונה".
———————
אלא שפתרונות הם לא תמיד בהישג יד. אחת המסקנות העולות מחוקי החיים היא שאפשר, אולי, לנסות ללחוץ ולהתאים את הבעיה עצמה לפתרון שכבר קיים בעייה אחרת. כלומר…יש לנו כבר פיתרון כל כך יפה, למה שלא נתאים אליו את השאלה?
יש כלל נפלא שאין לי מושג למי לייחס אותו. הדעה הרווחת היא שמדובר בפתגם סיני עתיק וחכם: "אם כל מה שהיה לנו בעולם זה רק פטישים, כל דבר היה נראה כמסמר". שיהיה.
———————-
————————————————
* תהליך הכתיבה של הרשימה הזאת היה מתסכל מעט. ברשת האינטרנט יש כאמור אין ספור כללים וחוקים ותתי חוקים, ובלי סוף פירושים והשלמות. באוסף הבלתי נגמר (והמבולגן) הזה יש הרבה חוכמה. נגעתי בהן רק ברפרוף. מקור נחמד שנעזרתי בו, לבד מקובץ ויקיפדיה הוא אתר חוקי האקרים.
אבל מעז יצא מתוק. הכנתי הרצאה/שיחה מרתקת (לטעמי:) על ספר החוקים שמצטרפת להרצאה: "כשלונות מפוארים" ומיועדת לחברות וארגונים. מוזמנים לפנות אלי כאן: abenba@gmail.com.
מכיר אוהב את רוב החוקים האלה. ויש שאלה מצוינת: אם תקשור פרוסת לחם עם חמאה חגב חתול כשהחמאה פונה למעלה, ותזרוק את החתול, האם הוא ינחת על הרגליים?
אכן דילמה ידועה:)
ההוכחה הטובה ביותר להוכיח את חוק מרפי היא הדרך להתחכם. נניח לומר תראו איך הפרוסה עכשיו תיפול על הצד של החמאה, ואז היא דווקא תיפול על צדה השני של הפרוסה.
כדאי היה לצטט אימרות חז"ל, שבלי קשר לחשיבותן הדתית, מייצגות גם חכמה אנושית מצטברת מהעבר הרחוק.
הטובה שהן – 'איזהו חכם? – הרואה את הנולד': תיאור תכונת האנטי-אנטרופיה, שרק היום חשיבותה מובנת.
מסכים. תודה:)