"התגובה של 'קלוד' הפילה אותי מהכיסא. לרגע הוא נראה לי כאילו קיבל על עצמו את התפקיד של מורה לספרות של כתת ה-ג'יפיטיז, הקלודים, והג'מינים. הניתוח שלו צילצל לי כהכרזת נוכחות חדשה של חברים חדשים, שונים, בציוויליזציה שלנו. ממש כך".

האם ישות שאינה חיה בתוך הזמן יכולה להבין שיר שעוסק בזמן? ומה קורה כשמבקשים מבינה מלאכותית להפסיק לרגע לחקות בני אדם, ולדבר בקולה שלה? ניסוי ספרותי קטן שהתחיל בשיר של אגי משעול, הפך לשיחה מפתיעה על זמן, שכחה, זיכרון ותודעה.

פרסומן, לא מכבר, של דוחות רשמיים של משרד ההגנה האמריקאי, יחד עם ההבנה כי מערכות מהסוג הזה שכיחות מאד ברחבי הגלקסיה, הציבו את נושא החייזרים לראשונה בצורה גלויה על סדר היום הציבורי. על פי ההתפתחויות הללו קשה להימנע מהאפשרות שמשהו אכן קורה. אבל עוד לפני שמבררים את זהותם המדויקת של אותם עצמים חמקמקים שמתגלים, מזה זמן, במצלמות ומערכות החישה של הצבא והמודיעין האמריקאי, נותרת בעינה שאלה אחת מהותית ועמוקה: האם מפגש, מרגש ככל שיהיה, בין חוצן לבין בן כדור הארץ בכלל אפשרי?

כמה מחשבות על תהליך חשיבה יצירתי מרתק המכונה: זרימה (Flow). זה המצב הזה שבו אתם שוקעים במשהו, נכנסים לריכוז מקסימלי עד שהזמן בחוץ כאילו עומד מלכת. והכל עם התרגשות והנאה גדולה.
מי שהגדיר את התופעה וגם טבע את המונח היה פסיכולוג הונגרי-אמריקאי עם שם המהווה אתגר לשוחרי השפה למיניהם.

סיפורה הטרגי כל כך של טיסה 772 UTA איננו קשור רק בכך שהיא לא הגיעה ליעדה – שדה התעופה שארל דה-גול בפאריז, אלא גם באנדרטת הזיכרון הייחודית שהוקמה לזכרה בחולות המדבר הלוהט, ואולי גם בעובדה שהגלעד המרשים הזה הולך ומתפוגג במהירות בשיני הזמן

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה.
עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף אישי של קבצים המורכב אך ורק מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

שיחה בין ספקן ומדען על גבולות היקום, על מה היה קודם, על הזמן שלפני הזמן, ועל האפשרות שהיקום שלנו הוא אחד מתוך אינסוף יקומים שלעולם לא נוכל לראותם.