זהו. הוא בחוץ! מיששתי ודפדפתי והרחתי. יש לו ריח אמיתי. לא דיגיטלי.
31 לדצמבר 2019, שנה חדשה – ספר חדש.

כמה הערות קצרות על טיבן של המצאות; על פרקטיקה וחוסר שימושיות, על הנאה והתפעלות, ועל בובה שיודעת להביט לכיוון אחד בלבד – דרומה!  

שיחה בין ספקן ומדען על גבולות היקום, על מה היה קודם, על הזמן שלפני הזמן, ועל האפשרות שהיקום שלנו הוא אחד מתוך אינסוף יקומים שלעולם לא נוכל לראותם.

אין לכם מושג כמה זמן אני מביט בצילום השמיימי הזה ובווידיאו שחוזר ומתנגן לי בראש כבר כמה עשרות שנים. מנין הגיעה האובססיה הזאת ל-שביל החלב? לא ממש ברור לי_

איך זה שתחנת ניטור מדעית משוכללת נעתקת ממקומה בקרקעית הים ונעלמת לפתע ללא כל הסבר? ולמה תעלומות עושות לנו  טוב.

הוא ניצב שם, פרא אציל, על קו הרכס הרחוק והביט בנו. כאשר התחלנו להתקרב הוא החל לנוע, מקפיד כל העת לשמור עימנו קשר עין.

מסע צילומים קפריזי  אל הר הנגב ומכתש רמון בעקבות בעלי חיים מהסרטים,  ועוד כמה הפתעות לצידי הדרך.

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

הרעיון של ה-עולם האפל המכיל בתוכו מגוון של תסריטי אימה באשר לעתידה של התרבות האנושית, נשען במידה רבה על שתי הנחות יסוד, כל אחת מסעירה ומרתקת לכשעצמה: א. היקום שלנו רווי בצורות חיים, לרבות כאלה הבוגרות והחכמות מאתנו באלף מונים. ב. אין לנו כל יכולת להעריך תבונה עילית מן הסוג הזה, בוודאי שלא את מודל ההתנהגות שלה. מכיוון שכך כדאי אולי לנסות ולהימנע מפגישה עימן, עד כמה שזה תלוי בנו.