יקום של דימויים
תביטו רגע בצילום של חבילת הקרטון הזאת שמכילה מיכלי שתייה. התמונה הזאת שפורסמה לפני כשנה באחד הבלוגים ברשת, מכילה משפט מוזר שהודפס בתחתית הקופסה. המשפט אומר בערך כך: האם חשבת פעם שאולי היקום כולו מצוי בתוך הקופסה הזאת, ואתה חסום בעצם על ידי קרטון?
אין לי כל מושג מה מקור טקסט הזה שהודפס בצבע אדום ומודגש, ומי היה בעל ההשראה בחברת הקרטונים שכנראה חמד לצון וניסח אותו. אבל זה לא ממש משנה. אנחנו הרי יודעים שהקוסמוס שלנו, יחד עם מיליארדי הכוכבים והגלקסיות שבו לא בדיוק מתיישב עם אריזות קרטון מהודקות שמכילות שתייה. ובכל זאת אני מבקש מכם לא לפסול לחלוטין את רעיון הזה, לפחות לא בתיאוריה.
ליקום שלנו יש הסטוריה ארוכה של דימויים וכינויים שאנחנו, בני המין האנושי והתבוני, נתנו לו במשך שנות האבולוציה שלנו. רק לסבר את האוזן, בימי הביניים לדוגמא היו מלומדים דימו את העולם כולו כמעין אולם ענק ורחב יריעה שבו כדור הארץ היתה הרצפה, ואילו בתקרה נמצאים הכוכבים המאירים, תחומים להם בכיפת השמיים שנישאיית על ידי 4 עמודים גדולים. מוקדם יותר, באיזור מסופוטמיה היו אלה שהאמינו שהעולם נדמה לדיסקית ענקית ושטוחה. דימוי מלבב וגם ציורי הרבה יותר הגיע מאמונה הינדית עתיקה, ולפיה, היקום השטוח נישא על גבי 4 פילים שעומדים על גבי צב ענקי השוחה באוקיינוס אינסופי.
ארבעה פילים וצב אחד שמתחת…
תפישת היקום שלנו הלכה והשתנתה עם השנים, בעיקר על רקע תצפיות וגילויים חדשים שנעשו באמצעות טלסקופים משוכללים בכדור הארץ ובחלל. כמובן ששום דבר מאלה איננו תומך במודל מארז הקרטון שלנו, למעט העובדה שנכון להיום, למרות הטכנולוגיות והידע המדעי העצום שצברנו במשך אלפי שנים של תרבות, אין לנו עדיין מושג ברור על טיבו המדוייק של היקום שבו אנו חיים. שאלות רבות הקשורות למבנה היקום ולהתנהגותו עדיין פתוחות, ונראה, עד כמה שזה נשמע משונה, שככל שאנו , מצליחים להסתכל רחוק יותר ועמוק יותר, שאלות חדשות נפתחות, והקוסמוס שלנו נראה סבוך ומורכב ומתמיד.
אינטואיציה קוסמית
התחושה היא שאנחנו צפויים עוד להפתעות רבות. התחושה הזאת נתמכת על ידי שורה של תצפיות מדעיות שנעשו בשנים האחרונות שמרמזות, פעם אחר פעם, שמודל היקום לנו עם חוקי הטבע המעוגנים בו, מלא חורים ובהחלט יתכן שצריך לעצב אותו מחדש. אחד הנושאים החמים שנמצאים בליבת הויכוח הינו מה שמכנים התפשטות היקום. תצפיות ששערך אסטרונום אמריקאי בשם אדווין האבל בגלקסיות רחוקות בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, הראו שהן הולכות ומתרחקות מאיתנו. האבל גם מצא באמצאות מדידת ההסחה לאדום של ספקטרום הקרינה המגיעה מהן כי מהירות ההתרחקות של הגלקסיות הייתה ביחס ישר למרחקן מאיתנו. כאילו שיש "משהו" שדוחף אותם במהירות הולכת וגדלה. היחס בין המהירות למרחק כונה ה"קבוע של האבל" וזה בעצם קצב ההתפשטות של היקום. אגב, הבריחה הזאת של הגלקסיות נראתה כהוכחה ישירה למפץ הגדול, אותו אירוע שארע לפני כ- 13.8 מיליארדי שנים, ויצר את היקום הנראה לנו כיום.
רעיון שנראה מגיע מתחום הפנטזיה
איך מודדים במדויק מהירות של קבוצות בנות מאות מיליארדי כוכבים? ובכלל, מה דוחף אותן לנוע ולברוח מאיתנו, במהירויות שנראות כהולכות וגדלות? שאלות מהסוג הזה ועוד הרבה אחרות הן חלק מהווייתה של האסטרופיזיקה המודרנית. נכון לעכשיו, החשוד העיקרי בהתפשטות הזאת הינו חומר/אנרגיה המכונה "אנרגיה שחורה" (Dark Energy). התיאוריה הזאת שהתפרסמה לפני כ-20 שנה מניחה בלשון כללי כי אנרגיה השחורה הזאת – "חומר" שלא ברור איך הוא נראה וממה הוא מורכב, מייצג בסביבות 70 אחוז מסך הכל המסה-אנרגיה של היקום. וואו! תארו לכם שאתה נוסעים במכונית שאתם רואים רק 30 אחוזים ממנה.
הולך ומתעקם
ברור שלמדידה המדוייקת של קצב ההתפשטות יש חשיבות עצומה משום שהיא תסייע להבין את הנסיבות והכוחות שמניעים את העולם שלנו, מה היה בעבר הקדום? ולא פחות חשוב, מה יהיה בעתיד? תוצאות חדשות שפרסמה לאחרונה קבוצה בינלאומית של מדענים שמתייחסות לקבוע של האבל ולמהירות ההתפשטות של היקום מראות שקצב ההתפשטות מהר יותר ממה שהעריכו עד היום.
החוקרים השתמשו בטכניקה שנשמעת, שוב, על גבול הפנטזיה. הם התייחסו לגלקסיות רחוקות כעין עדשות כבידה עצומות. הרעיון היה להשתמש בחמש גלקסיות שנמצאות ביננו לבין קוואזרים רחוקים. קוואזרים – במשפט, הינם גרמי שמיים מדהימים בכל קנה מידה. הם חמים מאד, רחוקים מאד ואנרגטים מאד (פולטים אנרגיה השקולה לכל כוכביה של גלקסיה שלמה). אור הקווזארים שמגיע אלינו, על פי אותם החוקרים, "מתעקם" בדרך על ידי כוחות הכבידה של הגלקסיות, והתוצאה היא שהצופים בכדור הארץ רואים כמה מראות והבהובים של אותו הקוואזר. מדידת משכי הזמן בין הבהובים אפשרה לחוקרים למדוד את הקבוע של האבל בצורה מדוייקת.
הנה וודיאו קצר שמראה זאת:
הקרטון כמטאפורה
התוצאות הללו מאתגרות את ההבנה הנוכחית שלנו של היקום, אומרים אותם מדענים. בלשונה של ראש הקבוצה ד"ר Sherry Suyu זה נשמע כך:
This new measurement of the Hubble constant is challenging the way we understand the universe. It’s not surprising, though, especially since there’s still a lot we don’t understand about our home. The Hubble constant is crucial for modern astronomy as it can help to confirm or refute whether our picture of the universe — composed of dark energy, dark matter and normal matter — is actually correct, or if we are missing something fundamental.
מה אומר, פחות או יותר, שמודל היקום הישן והטוב שלנו מלא שאלות ותמיהות, וגם אנרגיות וחומרים אקזוטים, שחלקם נראה, או נשמע, מוזר במקרה הטוב. זה לא מבסס או מחזק כהוא זה את מודל הקרטון הקוסמי שלנו, אולם הקופסה הזאת עשויה לשמש כמטאפורה נחמדה לעובדה שגם אם התקדמנו יפה בכל מה שנוגע להבנת הדרך שבה מתנהלים הדברים ביקום הזה, שום דבר עדיין אינו סגור בסיפור הזה וצפויות כנראה עוד הרבה הפתעות.
———————-
————————————————