שינויים בנזר הבריאה

Look 1936.

 

האינפוגראפיקה היפה הזאת (לחצו להגדלה) שמנסה לתאר מה בדיוק קורה בגולגולת שלנו הופיעה בשנת 1938 במגזין אמריקני שנקרא: LOOK. על פי הגישה המכאניסטית הזאת הפעילות בגוף האדם מדומה לתפישות הניהול והאדמינסטרציה בשליש הראשון של המאה ה-20. יש כאן מחלקות זכרון ודיבור, חדר פקוח על הראייה, השמיעה, עיבוד תמונות, שליטה על תנועת הזרועות הידיים והרגליים, ועוד ועוד. המערכת בכללותה נראית בהיגיון פשטני-טראמפי מתפקדת ומתקתקת כמו שצריך.

זה שהכל עובד, לא ממש מפתיע. מדובר במערכת שהינה תוצר של אבולוציה ביולוגית שהתרחשה במשך כמה מיליארדי שנים. נכון שישנן, פה ושם, כמה נקודות תורפה ואולי גם נדרשות כמה התאמות לצורת החיים המודרנית, אבל בגדול, יש לנו מוצר די מוצלח, יונק תבוני שהשתלט על הסביבה שלו, לטוב ולרע, וגם מצליח לחיות 80-85 שנה בממוצע.

לא פאר היצירה. בקריאה שנייה הטקסט הזה נראה לי פתאום כמו כרזת פרסום, או מין עלון יחסי ציבור להומו סאפיינס. בעצם אם נכנסים קצת יותר לפרטים, יכול להיות שהמבנה שלנו –  שני ידיים ושני רגליים עם גולגולת תפוחה וגוף מוארך וגמלוני שנוטה להשמנה בבגרותו – אינם בהכרח פאר היצירה. בשבועון המדעי הידוע ניו סיינטיסט החליטו ללכת עם ההנחה הזו עוד צעד אחד קדימה. מידי כמה שנים, הם נוהגים שם לפנות לקוראים שלהם ברחבי העולם ולהציע להם להעלות רעיונות לגבי עיצובו מחדש של המין האנושי. הקוראות והקוראים, כך נראה, לוקחים את זה די ברצינות ומציפים את המדור "Feedback" – הבמה המסורתית של השבועון לרעיונות יצירתיים והזויים, בשפע של הצעות.

Goldfish_with_white_spots_on_gill_covers

תוספת חמצן – להוסיף לבן אדם זוג זימים

צמד זימים להתפאר. רעיון השינויים, מציין במרירות אחד הקוראים, מוצדק בהחלט: ה"מוצר" שקיבלנו מהטבע מעוצב בצורה טיפשית למדי. הגוף שלנו עמוס בצנרת מבולגנת, מעגלים חשמליים, מערכת פיגומים, רכיבים חמקמקים וחומרי בנייה שונים, והוא גם מלא במעקפים כדי לפצות על התכנון הראשוני העלוב. רוצים דוגמאות?, מוסיף אותו קורא, תביטו מסביב. יותר מ-70 אחוז מפני העולם שלנו מכוסים במים, גם הגוף שלנו רובו מים, אבל אם תנסו להכניס את הראש מתחת לנוזל הזה, אין לכם סיכוי לשרוד יותר מכמה דקות. בהחלט לא היה מזיק לנו למשל זוג של זימים שהיה אולי מאפשר לנו לנשום את החמצן המומס במים.

ילדים זה שמחה וגם הרבה עבודה. גם בחלל אנחנו לא ממש מסתדרים. המין האנושי התפתח בפלנטה קטנה יחסית, השלישית מהשמש. כמאה קילומטרים מעל האדמה מתחיל החלל – סביבה קרה ואלימה במיוחד. שימו את גוף האדם בחלל ללא הגנה מתאימה, והפרשי הלחץ, הקרינה והקור העז לא ישאירו לו כל סיכוי.

2179798100_b8fe92e79e
אנשי הכיס

אז מה עושים על מנת לשפר את המוצר ולהקל עלינו לחיות בעולם הזה? אחד התחומים שזכה להצעות ייעול רבות נגע לנושא של גידול הילדים. ילדים זה שמחה, אבל גם הרבה עבודה. אחת ההצעות דברה על פתוח כיס טבעי באזור הבטן שיוכל לאפשר לאם ולאב המאושרים לשאת את התינוק, וכך לפנות את שתי הידיים למלאכות אחרות. הרעיון הוא לקחת גנים מחיות הכיס, נניח קנגורו, ולהשתילם בגופנו. הילדים יוולדו כמה שבועות אחר ההתעברות, ומיד יועברו לכיס קטן שם יהיו בטוחים במשך 8 החודשים הבאים.

עיניים בגב. אלטרנטיבה אחרת לקנגורו האנושי היה רעיון לפיו הגוף האנושי יוכל לגדל שתי ידיים נוספות. בכלל, ההצעות לגידול אברים נוספים ואברים חליפיים היו פופולאריות במיוחד. ההצעות היותר שכיחות דיברו על אוזניים ועיניים נוספות. אחת המציעות, אולי מורה(?) הביעה את הרצון שנוכל לגדל עיניים בגב. הצעה אומללה לטעמי. אנחנו לא צריכים ראיה של 360 מעלות. אין כל רע בכך שחלק מהעולם נשאר סמוי ומוסתר. זו ערובה לסקרנות מתמדת ופתח להרפתקאות.

קורא מסוים התייחס דווקא לגבות. הרעיון שלו היה לפתח גבות קורנות שניתן יהיה לקרוא בעזרתן מתחת לשמיכה. היו גם אלה שהציעו לגדל שיניים שמתחדשות, פרקי יד דו-כיווניים (שיאפשרו גירוד בגב), מיפרקים עם נקודות לטיפול סיכה, שלפוחית שתן גדולה יותר ואפילו עור זיקית, שיחליף צבעים לפי הסביבה.

3295227552351895604
 איש ירוק – סיפור של פיגמנטים לא יותר

איש ירקרק. אפרופו צבעים, היה גם מי שדיבר על האפשרות שבני האדם יהיו ירוקים. קצת מזכיר את האיש הירוק של יונתן גפן בכבש ה-16. יהיה להם פיגמנט מתאים, כלורופיל ועור פוטו-סינתטי שיאפשר להם לבצע פוטוסינתיזה ולייצר פחמימות בעזרת האור, מה שכמובן ישחרר אותם מהצורך לאכול. ואם אפשר בלי לאכול, אפשר אולי גם בלי לישון. את הסידור הזה, לפי אחד הקוראים, ניתן יהיה לאמץ בעזרת השתלה של חלק ממוח דולפין שיחד עם חצי מהמוח האנושי יאפשר לישון רק שינה חלקית ואולי גם לא לישון כלל.

הצעה פרקטית גם אם מעט מרחיקת לכת הייתה לקורא מאוסטרליה שהציע שגוף האדם ייצר.. שמן במקום שומן. את הנוזל הזה ניתן יהיה לרוקן במרווחי זמן קבועים, אולי באמצעות שסתום מיוחד בקיבה. את שמן הגוף ניתן יהיה לנצל כדלק לאוטובוסים, מכוניות ומטוסים כך שזה יפתור, במקביל, גם את בעיות ההשמנה וגם את בעיות האנרגיה של העולם.

sculpture-951804_960_720

להלך על הקיר. מטבע הדברים, לסרטים עם גבורי העל יש השפעה רבה במיוחד על חלומות העיצוב מחדש. קורא מניו ג'רסי מדבר על האפשרות להלך על התקרה והקירות, בדיוק כמו ספיידרמן. כל מה שצריך זה לאמץ את "הפלא" האבולוציוני שפתחו לדוגמא, השממיות. הרגליים של הלטאות הללו מכוסות במאות אלפי שערות דקיקות, או זיפים זעירים כאשר לכל אחד מהם, תתי זיפים שיוצרים יחדיו כוח אחיזה (קשר ואן דר ואלס) במשטח עימו כף הרגל באה במגע.

ההצעה החביבה עלי היא עדיין של אותו קורא בריטי בשם רובי סומרוויל שהציע לגדל מעין תג קטן שימוקם, נניח, בתנוך האוזן. המטרה של התג תהיה לסייע למצבי בלבול. או בלשונו של רובי: "לזמנים בהם אני מבולבל. עד כדי כך שאני משתוקק להפוך לרגע למחשב ביתי וללחוץ על כפתור ההפעלה מחדש (Restart)". בקצור, משיכה קצרה ומהירה של התג באוזן תאתחל את המצב המנטאלי בו אתם שרויים, ותחזיר אתכם למצב בו הייתם 5 דקות לפני. רק תשימו לב! משיכה ממושכת זו..התחלה מחדש.

——–

* ורסיה ראשונית וחלקית פורסמה בעיתון גלובס לפני כעשר שנים.

———-

11241_336369415510_638880510_9933342_6395949_nהשתתפות? תודה שהגעת לכאן. "עולם ללא קופסאות" הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.

Other Amount: ILS

4 Comments

  1. יש סיכוי לא רע שידיים ועיניים נוספות רק יקשו (בכל זאת כדאי לתת קרדיט לאבולוציה). אבל היה נחמד אם אפשר היה לשנות כמה דברים כדי להתאים את הגוף לעולם המודרני ותוחלת החיים המתארכת. כגון:
    שיניים מודולריות, שקל להחליף.
    מתג ווליום לאזניים (חיוני בעולם שנעשה צפוף ורועש מיום ליום).
    שליטה רצונית בחשק המיני, וגם בזקפה, בסיכה, וכיו"ב. יחסוך בעיות בשני הכיוונים -כשהזמן מתאים וכשהוא שלא.
    הרדמות רצונית מהירה – קץ לנדודי השינה!

  2. התיקון הראשון שהייתי מחפש זה אותו וסת – או שעון ביולוגי שאיכשהו מתחיל לתקתק בעת הלידה וקוצב לתאים שלנו ולמערכת כולה כך וכך שנים. נכון שהצלחנו בעזרת אנטיביטיקה ותהליכים אחרים להאריך את החיים אבל לא להאט את תהליך ההזדקנות.

  3. אני הייתי מוסיפה את ״ביטול האגו״ שמייד היה משחרר אותנו מתכונות בעייתיות כמו קנאה, שנאה, יוהרה, כבוד וצורך לשלוט באחר

  4. מסכים בחלק. הייתי מעט "מקטין" אותו… לא הייתי מבטל לחלוטין מאחר והאגו הוא גם האני והמודעות העצמית..

השאר תגובה