מסע הבוגנוויליה

אומץ לב ובוגנוויליה. עלילה שלא תיאמן על מסע חקר קולוניאלי מסביב לעולם, ועל נוסעת אחת בתחפושת – אישה יוצאת דופן, שספורה נחשף לציבור הרחב רק בשנים האחרונות.

 

———————————————-

אין יפה ממנה!

אינני חושב שימצאו רבים שיתנגדו לאמירה הזאת שהבוגנוויליה הינה אחד מהצמחים היותר מרהיבים בנוף העירוני והכפרי שלנו. כאשר קרני השמש נוגעות בעלים שלה בצבעי הסגול, הוורוד, או אולי האדום או הכחול, אין יפה ממנה! מוצאה של הבוגנוויליה הינו דרום אמריקה. היא התגלתה בריו דה ז'נרו, בשנות ה-60 של המאה ה-18, והובאה לעולם הישן על ידי רב חובל ומגלה ארצות צרפתי בשם אנטואן דה בוגנוויליה, על שמו היא גם נקראת.

בשנים האחרונות עולה ומתחזקת הערכה כי מי שאחראית לגילוייה הייתה בוטנאית צרפתיה בשם ג'יין בארט (Jeanne Baret). בעצם, אם נכנסים קצת יותר לשורשי העניין, מגלים מהר מאד כי ספור הבוגנוויליה עשוי לשמש רק ספיח, ואירוע שולי בעלילה מרתקת, כמעט בלתי נתפשת, שהגיבורה שלה הינה, ללא כל ספק, הגברת בארט. 

ג'יין נולדה וגדלה בכפר קטן בעמק הלואר בשנת 1740. היא למדה כילדה מהוריה לזהות ולהכיר צמחים, בעיקר כאלה ששמשו כצמחי מרפא למחלות ונגעים שונים. במהלך התבגרותה היא רכשה מיומנות רבה בתחום עד שהפכה להיות עוזרתו של רופא וחוקר צמחים צעיר, בן למשפחת אצילים, בשם פיליברט קומרסון (Commerson). עם הזמן, הפכו השניים לזוג נאהבים וקשרו גורלם זה בזה. כמה שנים אחר כך, כאשר מחליטה הממשלה הצרפתית לשלוח שתי אניות למסע מחקר מסביב לעולם, על מנת "להביא את תהילתה של צרפת לעולמות החדשים", קומרסון מצטרף לאחת האניות כחוקר צמחים ובוטנאי. 

חזה מהודק בבד

בשנת 1766 יצאו האניות לדרכן מהעיר נאנט במערב צרפת. קשה לדעת מה בדיוק קרה שם ערב ההפלגה. על פי הביוגרפיה של  ג'יין בארט, שפורסמה לפני כעשר שנים על ידי חוקרת אנגליה בשם גלניס רידלי (Ridley), נראה כי קומרסון מצליח לשכנע את קפטן האנייה לקחת את ג'יין בארט, שבמקרה "נקלעה" למקום, כעוזרתו האישית. כלומר…כ"עוזר" שלו שנקרא ג'ין (Jean). מאחר ושלטונות הצי הצרפתי אסרו באותה עת על נשים לשרת באניות, ג'יין עולה לאנייה כשהיא מחופשת לגבר, ומסתירה את זהותה הנשית, בין היתר, בעזרת חבישת סרט בד מיוחד שהידק את חזה.

וכך, יוצאת האנייה Étoile – אחת משתי האניות, למסעה סביב לעולם כשעל סיפונה כ-150 מלחים ואנשי צוות, ואשה אחת, סמויה. מיותר כמעט לציין כי הפלגה במאה ה-18 עם אניית מפרש מסביב לעולם, לא הייתה מלאכה קלה בלשון המעטה. חוקרי הטבע שהתלוו לספינות, לא היו יורדי ים מיומנים, וסבלו לא מעט מתלאות המסע. מתוקף תפקידם, הם נאלצו, לא פעם, לצאת למסעות ארוכים וקשים ביבשות בהן עגנו. לג"יין בארט, כך נראה, המסע הזה היה קשה שבעתיים, גם בגלל העובדה שקומרסון עצמו לא היה כשיר לחלוטין מבחינה גופנית וסבל מבעיות בריאות כמעט לכל אורך המסע.

                                                                     Artist- michel guyot. Source: https://bit.ly/2vsI6fB

עוזר או  עוזרת?

שתי האניות בפקודו של אנטואן דה בוגנוויליה הגיעו במסען באוקיינוס האטלנטי ו-השקט, לשורה ארוכה של מקומות אקזוטיים, בחלקן הגדול לא מוכרים לאנשי הצוות. החל מריו דה ז'נרו, מונטווידאו ומיצרי מגלן, בואכה טהיטי, פאפואה וגיניאה החדשה, אירלנד החדשה ומאוריציוס באוקיינוס ההודי. בכל מקום, עלתה על היבשה משלחת שכללה את החוקרים, לרבות ג'יין שהייתה, על פי התיאורים, נחושה ומיומנת, וכל העת הייתה נושאית על גופה את תיק המחקר הכבד. כאמור, הייתה זו ג'יין שכנראה גם זיהתה, אי שם באזור ריו דה ז'נרו, את אותו צמח צבעוני שייקרא על שם מפקד המסע: בוגנוויליה.

מטבע הדברים, הדינמיקה שהתפתחה באנייה – מקום סגור וקטן יחסית, במהלכה של ההפלגה הממושכת, הביאה לעימותים ומתחים רבים. סביר בהחלט להניח שגם לנוכחותו של "ג'ין" הייתה השפעה, כזאת או אחרת, על מצב הדברים. "הוא" חלק תא עם קומרסון, והתא שהיה מרווח יחסית, אפשר לו לשמור על פרטיות יחסית. עם הזמן, החלו באנייה דבורים על התנהגותו המשונה של העוזר של קומרסון. אנשי הצוות שמו לב לכך שהוא מעולם לא חשף את גופו, או הלך לשירותי הספינה במחיצת אנשים אחרים. לשאלות שנשאל בעניין, היתה לג'ין תשובה מוכנה מראש: בעברו, כך סיפר להם, הוא נפל בשבי העותומנים הטורקים, וסורס.

הי, הנה נערה!

היה זה רק עניין של זמן עד שזהותה האמיתית של ג'יין תיחשף. ישנן כמה וורסיות כיצד זה ארע. על פי אחת מהן, זה קורה במהלך חודש באפריל 1768 כאשר היא עולה לחוף בטהיטי, ובני המקום מזהים אותה מיידית. הם גם מתחילים להתקהל סביבה בהתרגשות, עד שאנשי הצוות נאלצים לחלצה ולהחזירה לאונייה. בוורסיה אחרת, עולה אחד מבני טהיטי על ספון האנייה וכאשר הוא רואה אותה, הוא אומר, "הי, הנה נערה". יש גם גרסה נוספת, אלימה יותר, לפיה, חבורה של אנשי צוות באונייה, חושדים ב-ג'ין ועוקבים אחריו. לאחר שהאנייה עוזבת את חופי טהיטי, הם מנצלים רגע שבו ג'יין נמצאת לבדה, מתנפלים עליה ומפשיטים אותה מבגדיה. ישנה גם סברה שהיא נאנסה, אולם לסיפור הזה אין כל תימוכין.

 

כך או כך, בשלבים האחרונים של המסע, כאשר האניות מגיעות לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי, הקפטן מאפשר לג'יין וקומרסון לרדת באי. ג'יין בארט תבלה במאוריציוס 7 שנים, כשהיא ממשיכה לחקור צמחים בסביבתה, ובמקביל, גם מגדלת תינוק קטן. במהלך השהות במקום, קומרסון נפטר, והיא מתחתנת בשנית עם חייל צרפתי.

"היא העזה להתעמת עם המתח, והסכנות, ועם כל מה שאפשר לצפות בצורה מעשית ממסע מעין זה…"

בסביבות 1774 ג'יין חוזרת לצרפת, והופכת להיות האישה הראשונה בהיסטוריה שמקיפה את העולם. הצי הצרפתי מכיר בשירותיה והיא זוכה לפנסיה נדיבה עד ליום מותה בגיל 67.

אחד ממשתתפי המסע, בן למשפחת אצולה (Prince of Nassau-Siegen) כותב עליה בזכרונותיו כמה שורות מרגשות ותואמות לרוח התקופה (תרגום חופשי): "אני רוצה לתת לה את כל הקרדיט על אומץ לבה, ועל אורח החיים הייחודי, שהיה רחוק הרבה מאורח החיים העדין שמזוהה עם מינה. היא העזה להתעמת עם המתח, והסכנות, ועם כל מה שאפשר לצפות ממסע מעין זה. אני סבור כי ההרפתקה הזאת, צריכה להיכלל בדברי ההיסטוריה של נשים מפורסמות".

בשנת 2012 הוחלט להנציח את שמה של ג'יין בארט באמצאות קריאה של מין חדש ממשפחת הסולניים על שמה: Solanum baretiae. האמת היא שכאשר בוחנים את עשייתה של בארט, במיוחד על רקע התקופה ומנהגיה, זו נראית, על פניה, מחוה צנועה למדי. קומרסון, לדוגמא, הונצח בכמה עשרות מיני צמחים, וגם במין חדש של דולפין שנצפה לראשונה בעת החצייה של מיצרי מגלן ונקרא: דולפין קומרסון.

חשיפת מעלליה של האשה האמיצה ויוצאת הדופן הזאת לעולם המודרני נעשתה טיפין טיפין. המקור העיקרי אודותיה שימש בזמנו ה"ז'ורנל" שכתב על המסע, רב החובל, דה בוגנוויליה. רק בשנת 2002 יצאה בניו זילנד ביוגרפיה ראשונה באנגלית של ג'יין בארט. 8 שנים אחר כך, התפרסמה הביוגרפיה החדשה של גלניס רידלי. רידלי שבקשה לחשוף אותה לעולם הרחב, קראה לספרה: "גילויה של ג'יין בארט: ספור על מדע, ימים סוערים ועל האשה הראשונה שהקיפה את הגלובוס".

ומה באשר לבוגנוויליה? למרות שזו נצפתה כנראה על ידי ג'יין בארט, היא נקראה, כידוע, על שמו של הקברניט, לואי אנטואן דה בוגנוויליה, שהיה, אגב, אדם מוכשר ואישיות מרשימה בפני עצמו.

באחת מהכניסות לעיר בה אני מתגורר, נמצאת שורה ארוכה של שיחי בוגונוויליה לצד הכביש. כאשר אני מגיע לשם, אני עוצר לרגע את המכונית וג'יין מצטרפת לנסיעה.

 

——————————————————————–

מחסן האוצרות