סִיפּוּר סָמוּק

התמונות שצילמתי בניקון הישנה שלי הן ההוכחה היחידה לכך שהסצנה הזאת אכן התרחשה במציאות.

 סיפור סמוק – מעשייה מצולמת ואדמדמה במיוחד.

 

——————————————–

האמת היא שבמבט ראשון השדה הענק הזה של האדום נראה מוגזם ומופרז, ואפילו מלאכותי משהו. כאילו שאווירון גדול עבר בשמיים וריסס כמויות עצומות של צבע על עשרות דונמים של צמחיה ירוקה. נקלעתי למקום, אי שם, בדרומה של העיר ראשון לציון, כנראה על סמך המלצה כלשהי. איני בטוח, אני רק זוכר שכאשר הגעתי, המחשבה הראשונה שחלפי בראשי הייתה שיש כאן משהו שלא מסתדר. מעולם לא ראיתי אוקיינוס עצום ואדום שכזה של פרגים. בכלל, הטבע, קפריזי ככל שיהיה, לא מגיש לנו פרחים בכמויות ובעוצמות כאלה, וכל הסצנה הזאת נראתה פנטסטית והזויה משהו.

 

וזו הייתה רק ההתחלה. כאשר התחלתי לפסוע בזהירות בתוך השדה, כשאני משתדל לא לרמוס את הצמחים, האגדה, נדמה, רק הלכה והתחזקה. בעיבורו של השדה ראיתי שתי נשים מבוגרות ישובות להן בתוך השדה ומציירות את האדום על גבי דפי ציור גדולים. שתיהן עטו כובעי בד גדולים כאשר אחת מהן ישבה על שרפרף קטן, והשנייה, שנראתה מבוגרת יותר, על שמיכת בד, כשהיא חובשת כובע אדום שהתמזג עם הסביבה.

 

 

 

הסיפור הזה התרחש באפריל 2011. איני יודע מי הנשים הללו. לצערי לא נגשתי אליהן, אולי בגלל ההתרגשות וחוויית המקום, אולי בגלל חוסר הרצון להפריע להן. בהחלט יתכן שאי שם באחד הבתים, תלויים להם, בתוך מסגרות עץ, ציורים של כמה פרחי פרג שהגיעו מכאן. מה שאני כן יודע לבטח, זה, ששנה אחר כך, התפאורה במקום השתנתה. בנייני בטון, גבוהים, כולל, איך לא, קניון ענק, התמקמו בסביבה, והצבעים נשארו רק בתמונה.

———————

—————————————————–

מחסן האוצרות