התועלת שבחוסר התועלת

להיות מעשי ופרקטי ולהביא תועלת, אלה הם חלק מהמסרים שאנחנו מנחילים לילדים שלנו במסגרת החינוך שאולי קבלנו מהורינו. אבל האם האי-שימושיות מזיקה כל כך? ומה קורה ליצירתיות? כמה משפטים על התועלת שבחוסר התועלת.

——————————————-

במובן מסוים המעשיות הינה סוג של דת ואנשי המעשה הם כוהניה.

עד כמה שזה נשמע פנטסטי מעל לשני מיליארד בני אדם ברחבי העולם היו בחודשים האחרונים בסגר כזה או אחר. סצנה הזויה למדי. דמו לעצמיכם את כל אותם אנשי המעשה הפרקטיים שנאלצו להסתודד עם עצמם ולהתמודד עם הזמן הפנוי מבלי שיכלו לזוז ממקומם.

.jpgהַמַּעֲשִׂיּוּת הינה אחת מאותן תפישות יסוד בחיים שלנו. במובן מסוים היא סוג של דת ואנשי המעשה הם כוהניה. החשיבה הפרקטית עצמה היא מכנית וסדורה ואינה לוקחת שבויים בדרך. היא נקשרת תמיד לתוצאה; אם למשל אתם צריכים לתכנן או לבצע פרויקט מסוים, תיעזרו מן הסתם בכל מה שיש לכם: ידע, ניסיון, פרקטיקה ותבונה, והכל כדי שהוא לא ייכשל, יהיה תכליתי ויביא תועלת. זה הרי מה שחשוב. יש תורה פילוסופית שלמה שצמחה מסביב לנושא הזה – תּוֹעַלְתָּנוּת שטוענת שמה שמעניין זו התוצאה והתועלת, ולאו דווקא  הערכים או האתיקה של הדברים. אבל זה ספור אחר. מה שבטוח זה שבתוך המסגרת הזאת של החשיבה המעשית והמהודקת, זו שחותרת להגיע לתוצאה השימושית ואין בלתה, התנאים לצמיחתם של רעיונות חדשים ואחרים אינם אופטימליים וזאת אולי בלשון המעטה.

 המנעד הקיים בין השימושי והלא שימושי עשוי להתגלות לפתע כאזור דמדומים פורה של יצירתיות.

בצד השני של המתרס, זה שנראה מנוגד ל-מעשיות, מתקיימים מושגים כגון: חוסר תכלית, חוסר תועלת, ואי-שימושיות (באנגלית: Uselessness), צד לא סימפטי להיות בו. עד כדי כך שאנחנו נוהגים לכנות אנשים לא-מעשיים, כמרחפים וכאלה שרגליהם אינן על הרצפה.

ובכל זאת, למדקדקים שבינינו קל לזהות כשל יסודי בסיטואציה הזאת שהרי מה שנראה כ-לא מעשי בעיניך, עשוי להיתפש דווקא כפרקטי בעיני האחר, וההפך. ואם מקבלים את ההנחה ש-שימושיות יכולה להיות עניין חמקמק, עולם חדש נפתח לפנינו. המנעד הקיים בין השימושי והלא שימושי עשוי להתגלות לפתע כאזור דמדומים פורה של יצירתיות, מקום שבו עשויים להופיע רעשים והפרעות ותקלות שיעשו רק טוב לתהליך החשיבה.

11בצד הזה של האי-תועלת מפכה תרבות שלמה של יוזלס, או כפי שהיא מכונה לעיתים בקרב מייקרים וגיקים טכנולוגים: סמארט אנד יוזלס. תרבות היוזלס הינה ההפך מתרבות הת'כלס. אחד ממוצריה היותר מפורסמים היא אותה מכונה מטופשת וחסרת תועלת המכונה: Leave Me Alone  וכל תכליתה בעולם הזה הינה לשבת בשקט. אתה מסיט את מתג ההדלקה ומיד מתרומם המכסה כדי לאפשר לזרוע קטנה להזיז בחזרה את המתג כדי לכבות את עצמה. וכך הלאה.

הי, למה שלא תנסו גם אתם, מידי פעם, להרפות מהמוסרות ולהשתחרר מאותה חוקיות מעשית שמבקשת סדר ומטרה. אולי אז יקרה משהו? 

המכונה הזאת היא דוגמה כביכול לחוסר התועלת האולטימטיבי. מצוידת בעיקרון מכני פשוט ומשעשע, היא משדרת ללא הרף לצופים בה (ולאלה שמנסים להפעילה) מסר עקשן שאומר: עזבו אותי ולכו לעניינים החשובים שלכם. בין השורות, אם תרצו, היא אולי אומרת: הי, למה שלא תנסו גם אתם, מידי פעם, להרפות מהמוסרות ולהשתחרר מאותה חוקיות מעשית שמבקשת סדר ומטרה. אולי אז יקרה משהו?

ישנם תאורטיקנים של היצירתיות שמרבים לדבר על טכניקות כמו בהייה, וחלימה בהקיץ ואפילו  שרבוט, והכל על מנת לתת למוח שלנו לשוטט לו חופשי, כמה שניתן, ללא הכוונה וקונטרול, ובעיקר מבלי פחד להיכשל.  זה כמו לצאת לציד מבלי שאתה מכיר את הדרך ומבלי שאתה יודע מה אתה הולך לצוד. אם אתם ברי מזל, אומרים חוקרי היצירתיות, באופן הזה יש מצב שאולי תעלו בחיקכם משהו מעניין ומפתיע.

————————————-

————————————————————————

2 תגובות

  1. היכולת להשתעמם זו אחת התכונות שמובילות ליצירתיות . זה משחרר את כל הסכמות שמקובלות בראש.
    יש ספר של מאנוש זומורודי – bored and brilliant שנמצא לי על המדף ומחכה לתורו לקריאה שמדבר בדיוק על הנושא הזה.

  2. מסכים. רק לדעתי יש כמה סוגי שעמום. יש את זה שמטריד בעיקר ילדים (אמא משעמם לי) לא יודע אם כזה עוזר. צריך שעמום שבו מבלי כוונה קורים תהליכים בראש…

השאר תגובה