“ההיסטוריה היהודית הסודית של הקונדום”! זו הייתה הכותרת באחד המאמרים אותם קראתי לצורך הכנת הכתבה. סיפור יוצא דופן, אולי קצת חריג. לא רק בגלל שמדובר באביזר אינטימי ודיסקרטי, כזה שלא מדברים עליו בפרהסיה, אלא גם בגלל העובדה שהשימוש בו הינו נושא רגיש וסוגיה נפיצה במיוחד ביהדות האוסרת על השחתה ושפיכת זרע לבטלה.
תמצית: במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים עוסקים בתעשיית הקונדומים, כמעט במקביל, שלושה (3) מהגרים יהודים שהגיעו לאירופה וארה”ב, והופכים אותה, כל אחד בסגנון שלו, לביזנס חובק עולם.
——————–
—————————————
גלגול סיגריות ושיעורי כימיה בערב
הראשון ואולי המעניין שבהם הוא סיפורו של יוליוס פרום (Fromm) שאימפריית הקונדומים שלו נבנית על רקע עליית המשטר הנאצי בגרמניה.זה קורה ממש רגע לפני המלחמה הגדולה כאשר התושבים היהודים בגרמניה כבר היו הולכים ומוקעים באכזריות מהחברה הארית ועסקיהם עוברים תהליכי הפקעה -אריאניזציה (Aryanization) מזורזים.
יוליוס נולד בשנת 1883 להורים יהודיים בעיר קונין (Konin) בפולין, אז חלק מהאימפריה הרוסית. בגיל 10 משפחתו מהגרת לגרמניה בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. כמה שנים אחר כך הוריו של יוליוס נפטרים ויוליוס פרום, נער בן 15, מוצא עצמו נאלץ לדאוג למשפחה. העיסוק העיקרי ממנו מתפרנסת משפחת פרום באותם הימים היה גלגול סיגריות. פרנסה לא קלה, מה גם שבאירופה החלו כבר תהליכי מיכון שהחליפו עבודה ידנית בתחומים שונים. יוליוס חשב על יום המחר והחל לקחת שיעורים בכימיה בשעות הערב. עם הזמן הוא החל לעסוק בהמצאות ופתוח מוצרי גומי שונים, ביניהם אמצעי מניעה – קונדומים. בהחלט יתכן שפרום הצעיר שמע משהו מקורותיו של יהודי גרמני אחר שהתגורר אותה העת בעיר ניו יורק ועסק בדברים דומים. שמו היה יוליוס שמיד (Schmid).
שייח ורעמסס
שמיד נולד בשנת 1865 למשפחה יהודית ענייה בעיר שורנדורף (Schorndorf) בגרמניה. הוא הגיע לניו יורק בגיל 17 חסר כל ומשותק למחצה (הילך בעזרת קביים). עבודתו הראשונה הייתה במפעל קטן לנקניקיות שם התוודע לטכניקות של עיבוד עור, ומן הסתם גם לשימוש שנעשה בקרומי המעי של בעלי-חיים כאמצעי מניעה, תהליך מוכר שהשתרש באירופה כבר בימי הביניים המאוחרים. בארץ החדשה, כך נראה, מכירת אמצעי מניעה הייתה הזדמנות עיסקית. שמיד החל למכור קונדומים מביתו, אלא שלא עבר זמן רב והוא נעצר בגין סחר לא חוקי באמצעי מניעה. בבית הכלא הוא כבר החל לתכנן את העסק החדש שלו, חברה לייצור ומכירת קונדומים שתיקרא: יוליוס שמיד בע”מ.
שמיד החל בגיוס הכספים לעסק החדש שלו. הוא היה איש שיווק נמרץ וחסר מעצורים. השמועות אומרות כי הוא השמיט את האות T משמו המקורי (Schmidt) כדי להיראות פחות יהודי. החברה של שמיד החלה לייצר “מודלים” חדשים של קונדומים, שהבולט בהם היה שרוול גומי שעבר תהליך גיפור. הגיפור – טכניקה שהומצאה כמה שנים קודם לכן על ידי תעשיין אמריקאי בשם צ’רלס גודייר, כללה שימוש בגופרית ליצירת תרכובת בחימום גבוה, מה שהקנה למוצר הגומי קושי, גמישות וכושר עמידות.
שמיד כינה כמה מאמצעי המניעה שלו בשמות אקזוטיים כגון: ספינקס, שייח ו-רעמסס, ותוך שנים מספר הפך למלך הקונדומים האמריקאי כשהוא מחזיק מונופול בשוק האמריקאי. לקראת שנות ה-20 חלה דעיכה מסוימת בעסקיו כאשר נכנסו לשוק (ונטלו את ההובלה) קונדומים של חברה אחרת (Youngs Rubber Company) תחת המותג: הטרויאני (Trojan). הקונדומים הללו זכו לתפוצה רבה גם בגלל שנמכרו לראשונה לרופאים ובתי מרקחת כאמצעי הגנה כנגד מחלות מין.
לא מהנים, קשים לשימוש, ונשברים לעיתים קרובות
בברלין, כמעט באותו הזמן – תחילת המאה ה-20, עסק יוליוס פרום בשיפור המוצר שלו. הקונדומים הישנים שהיו בשימוש במאות הקודמות היו עשויים כאמור מקרום ה-מעיים, ולעיתים משלפוחיות השתן של בעלי חיים. הם היו יקרים ושימשו בעיקר גברים שידם הייתה משגת לרכשם. יעודם העיקרי היה להגן על המשתמשים מפני מחלות מין כגון עגבת חשוכת המרפא, אלא שהקונדומים הללו העניקו רק הגנה מוגבלת, מה גם שהיו קשים לשימוש, הפחיתו את ההנאה ונשברו לעתים קרובות.
אחד הפיתוחים החדשים של פרום הייתה שיטת הטבלה של תבניות זכוכית בתמיסה נוזלית של גומי שהוסיפו לו בנזין או בנזן, מה שהביא ליצירת קונדמים דקים וחלקים. בשנת 1916 רשם פרום פטנט על השיטה הזו והחל בייצור המוני של מותג שעתיד היה לכבוש את העולם. קשה קצת לתרגמו לעברית בגלל כפל המשמעות בשם. הוא נקרא: Fromms Act. במקביל החלה החברה של פרום בייצור מוצרי גומי אחרים כגון פטמות לבקבוקי גומי וכפפות אצבע. אחת ההצלחות היותר מרשימות הייתה הצגתן של מכונות האוטומטיות למכירת קונדומים (1928).
יצר היזמות של פרום השתלב יפה במגמת הליברליזציה של הערכים המיניים בגרמניה של שנות ה- 30, שהביאה בעקבותיה להתפשטותן של מחלות מין. אלא שיחד עם תחושת הפתיחות הגוברת בענייני הסקס, החלו בגרמניה לנשב רוחות רעות עם עלייתה כוחה של המפלגה הנאצית. במציאות החדשה שתתהווה, ליוליוס פרום היהודי שהיה כבר אזרח גרמני לכל דבר (קיבל אזרחות בשנת 1920) לא היה כל סיכוי.
עמידות, אמינות ומצוינות
היהודי השלישי, הצעיר בחבורת יזמי הקונדומים היה ליונל אלפרד ג’ייקובי שנולד בלונדון בשנת 1894. ליונל היה בן למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה בשנות ה-60 של המאה ה-19. אין אודותיו פרטים רבים מידי אבל נראה שכבר בצעירותו החל בייבוא קונדומים מארה”ב וגרמניה אותם הוא הציע למכירה במספרה ובחנות הטבק שהיו לאביו. אביו זה סיפור בפני עצמו. דניאל ג’ייקובי הואשם יחד עם ארבעה אחרים בשוד אלים של סוחר יהלומים יהודי קשיש וישב בבית האסורים.
כאשר בנו ליונל התחיל לעשות עסקים הוא שינה את שמו, כנראה בגלל האב, לג’קסון. בשנת 1915 הקים ליונל אלפרד ג’קסון את חברת הגומי של לונדון ( London Rubber Company) . החברה קשרה קשרים עסקיים עם חברה אמריקאית והחלה לייצא לאנגליה קונדומים משובחים. העסק של ליונל קיבל דחיפה משמעותית בשנות ה-30 כאשר הכנסייה האנגלית קבעה כי זוגות נשואים יכולים להשתמש באמצעים למניעת היריון. בשנת 1932 חברת הגומי של לונדון הפכה להיות היצרנית הראשונה של אירופה של קונדומי גומי שטופלו באמצעות טכנולוגיית טבילה מיוחדת בתחליב צמחי (לָטֵקְס).
קונדומי הלטקס חדשים עברו מיתוג חדש והופיעו לראשונה תחת השם דורקס (Durex). השם הורכב משתי האותיות הראשונות של המילים: עמידות, אמינות ומצוינות. באנגלית:Durability, Reliability and Excellence . ליונל נפטר בגיל 40, אחיו מוריס קבל את הפיקוד. בשנת 1937 החזיקה חברת הגומי של לונדון כ-50 אחוז משוק הקונדומים הבריטי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, לא ניתן היה להשיג קונדומים מגרמניה והחברה התרחבה בקצב מהיר כדי לענות על הביקוש. בשנת 1968 היא כבר הייתה החברה היצרנית הגדולה בעולם של מוצרי גומי טבולים (בלונים, כפפות גומי, מברשות צבע, כפפות כירורגיות, מברשות שיניים, סבונים ומוצרים אחרים), והעסיקה למעלה מ -2,000 עובדים. השאר היסטוריה.
צלבי קרס במפעל הקונדומים
ההסטורה של תעשיית הקונדומים של יוליוס פרום בגרמניה היתה נוגה הרבה יותר. ההתחלה כמובן הייתה מבטיחה. בשנות ה-20 המאוחרות פרום היה כבר תעשיין עשיר ובעל שם. הוא העתיק את המפעל שלו למזרח ברלין, וכמה שנים אחר כך הוא בנה מפעל חדש ואולטרה מודרני ב-Köpenick, בפאתי ברלין. בתחילת שנות ה-30 מייצרים מפעליו של יוליוס פרום כ-50 מיליון קונדומים לשנה. חלקם כבר מיוצא למספר מדינות ברחבי אירופה.
(קרדיט: picclick.de)
המציאות בגרמניה הולכת ומשתנה. בינואר 1933 נבחר אדולף היטלר כקנצלר. שני מנהלים בכירים בתשלובת של פרום הם חברים פעילים במפלגה הנאצית. לא עובר זמן רב ובקפיטריה של מפעל הקונדומים בברלין מתנוסס צלב קרס יחד עם תמונתו של הפיהרר. העסקים של יוליוס פרום הופכים בהדרגה יעד להטרדה בלתי פוסקת, וזאת, למרות הקשרים המסועפים שהיו ליוליוס במקומות הנכונים, כולל חברים בכירים במפלגה. ברשויות מתחילים לבדוק את תהליך האזרוח של פרום ובעיתון אנטישמי מופיעות רמיזות על מוצאו היהודי. פרום מצידו נוקט בצעדים שאמורים לחזק את האופי הגרמני של מוצריו שכונו כעת: מוצרי איכות גרמנים טהורים.
הסנדקית ומרשל האוויר
הפעילות העסקית של פרום לא נפסקה לרגע. הקונדומים החדשים של פרום שומנו והוחלקו ושופרו בעזרת תוספות חדשות כגון טלק ונציץ. בשנת 1935 הוא מציג את הקונדומים השקופים, ושנה אחר כך, במהלך המשחקים האולימפיים בברלין מקבלים האורחים הזרים מפה מיוחדת בחסות המותגים החדשים של פרום.
במקביל נמשך בגרמניה הליך האריאניזצה במהלכו מופקעים נכסים יהודיים ובעליהם נשללים מזכויותיהם. פרום מבין שהמצב לא הולך להשתנות והוא שולח את ילדיו לחו”ל, ומבצע שורה של הסדרים עסקיים במהלכם הוא נשאר “רק” כיועץ בחברה. בשנת 1937 הוא מחליט למכור את החברה. לאחר חודשים ארוכים של בחישות והשתדלויות, משרד הכלכלה הגרמני מביא לחברה קונה: ברונית גרמנית בשם אליזבת פון אפנשטיין.
המחיר שהברונית מציעה זול במיוחד. מי שכנראה עמד מאחורי העסקה היה הרמן גרינג מרשל האוויר הידוע ואחד מבכירי השלטון הנאצי. גרינג ומשפחתו היו במשך שנים תחת חסותה של משפחת אפנשטיין, והברונית עצמה שמשה לו כעין סנדקית. סכום העסקה שהוצע לפרום היה זעיר כ-116,000 רייכסמארק, זאת לעומת שווי מוערך של כ-5 מיליון. בלשון אחר, חברת הקונדומים של יוליוס פרום הולאמה. פון אפנשטיין גמלה לגרינג בכך שהורישה לו מה שאהב יותר מכל: 2 טירות נישאות ומפוארות: Mauterndorf באוסטריה, ו- Veldenstein ליד העיר נירנברג.
דמדומי האימפריה
אימפריית הקונדומים המפוארת של יוליוס פרום באה אל קיצה. כמה שבועות לאחר פלישת הגרמנים לפולין, יוליוס ואשתו סלמה עוזבים את ברלין בדרכם ללונדון. במהלך המלחמה, רוב הונו ורכושו של פרום שהיה מושקע בנכסים ובבנקים שונים ברחבי גרמניה, הוחרם ונבזז, לרבות הווילה המפוארת שלו בברלין שהופקעה לצרכי הרייך. המפעל ב-Köpenick – שמוקם באיזור שהפך להיות חלק מהכבוש הסובייטי, כמעט ונהרס לחלוטין במהלך המלחמה. המכונות שנותרו שלמות נשלחו לברית המועצות. המפעל הישן של פרום ב- Friedrichshagen המשיך לעבוד ולספק אמצעי מניעה, בעיקר לחיילי הצבא האדום. על פי הסכם פוטסדאם, הנכסים היו אמורים לחזור לחזקתה של משפחת פרום אך בכירי המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה מנעו זאת בטענה שהבעלים הינו: “בעל רכוש יהודי, נצלן קפיטליסטי, אנטי-חברתי, ופרו-נאצי”.
ארבעה ימים לאחר ניצחון בעלות הברית, ב- 12 במאי 1945, נפטר יוליוס פרום בביתו מהתקף לב. החברה שלו הוחזקה באותה עת על ידי איש עסקים וינאי, אהובה של הברונית אפנשטיין. לאחר מותה של הברונית בספטמבר 1939, Fromms Act הועברה לאהובה ויועצה הפיננסי, איש עסקים ווינאי בשם אוטו ראנדה (Otto Metz-Randa). זה סרב בכל תוקף להחזיר את החברה ואת הסימן המסחרי לבניו של יוליוס, הרברט ואדגר, בטענה כי החברה לא נמכרה בכפייה והעסקה לא הייתה קשורה למשטר הנאצי. בשנת 1951 נאלצו בני המשפחה להסכים להסדר בבית הדין, ונאלצו לשלם 174,300 מארקים מערב גרמנים לאוטו מץ-רנדה כדי להחזיר אליהם חלק מהבעלות.
עסקי הקונדומים של המהגר היהודי פרום המשיכו לתדלק את תעשיית המין האירופאית תחת שמות של הנהלות ומותגים אחרים כשהידועה בהם הייתה חברת ברמן (Bremen) שמוכרת עד היום קונדומים תחת השם מאפה Mapa.
סיום פאלי
בשנת 2011 התרחש בעיר קונין בפולין אירוע מוזר משהו. פסל מזרקה גדול בעל מראה פאלי שניצב במרכז העיר כוסה בשרוול פלסטיק גדול דמוי קונדום. אם בוחנים את המקרה לעומקו יכול להיות שהאקט הזה לא היה ממש מפתיע שהרי הפסל עצמו נודע בקרב תושבי העיר בכינוי ה-פין (The Penis). ובכל זאת מאחר שמדובר בעיר הידועה בשמרנות הקתולית שלה התפתחה במקום סערה זוטא. מהר מאד הסתבר כי המדובר בקבוצת אמנים מקומית שהתוודתה כי בקשה למחות כנגד הדימוי הפונדמנטליסטי הדתי של פולין. אבל הטעם העיקרי של המיצג נועד, לדבריה, להנציח את זכרו של תושב העיר קונין, יוליוס פרום שהיה בין אבותיו של הקונדום המודרני.
יכול להיות שזה הזיז משהו אצל תושבי העיר. בדף פייסבוק אודות גֵּנֵאָלוֹגְיָה פולנית אני למד כי בעיר קונין קיימת קרן מיוחדת על שמו של יוליוס פרום. זו מתעתדת להקים מוזיאון מיוחד שיוקדש, לדבריה, “לחייו ולהמצאתו ששינתה את העולם”.
—————————
———————————————————
תודה ליוסי ידידי על ההפנייה לסיפור.
מקורות עיקריים:
https://bit.ly/3pS47PI – berlinbooks.org
https://bit.ly/3fpcsFJ – forward.com
https://bit.ly/3lW1M4b – erenow.net
https://bit.ly/3kRrtBj – vice.com
https://bit.ly/3lZ4JAY – abeautifulbook.wordpress
https://bit.ly/3kROK6p – independent
סיפור מעניין ועצוב. תודה
תודה לך מוטי