סיפור על כתב יד מסולסל, אניגמטי, וזעיר במיוחד, שהולך ומפוענח בימים אלה. מחברו, אמן מיניאטורות איטלקי שנפטר בתחילת המאה ה-20, עשוי, סוף סוף, לקבל את מנת התהילה המגיעה לו.

טביליסי, גיאורגיה. הספור הזה מתחיל מתחת לאדמה. מאחר ואין הרבה רמזורים בעיר, וזאת בלשון המעטה, יש לך 2 דרכים לחצות רחוב סואן; לשים נפשך בכפך ולחצות_ והדרך השנייה היא לחפש מעבר תת קרקעי בסביבה שאמור להעביר אותך בשלום. משימה לא פשוטה. מעברים תת קרקעים נוטים לצבור עם הזמן אשפה ולכלוך, לא פעם הם גם משמשים מקום מפלט לאנשים שונים ומשונים.
בתחילת השנה הוזמנה ל"כיכר הגבורים" שבעיר קבוצת של כ-30 אמניות ואמנים צעירים. כמה חודשים אחר כך הפכה הכיכר, לפחות בחלקה התחתון, למוזיאון אמנות תת קרקעי עטור עשרות רבות של ציורי גראפיטי מרהיבים.

המפה הגיאוגרפית הינה אחד מאותם הפורמטים היותר מוצלחים שהמין האנושי המציא. היא הקדימה את השפה הכתובה בכמה אלפי שנים ואפשרה לנו להתנהל בעולם בצורה מושכלת, לשמר ידע בצורה פשוטה ומובנת, ובעיקר, להניע אותנו קדימה על מנת לראות מה יש שם מעבר לאופק.

החל מסוף המאה ה-19 החלו להופיע מפות בעלות קסם מיוחד אשר שילבו בתוכן גם אלמנט של זמן,  ומשכי הגעה ממקום למקום. בכך נתנו המפות, לבד מתמונה גיאוגרפית, אינדיקציה לגבי מצבן של טכנולוגיות התנועה בעולם, ואם תרצו, משהו על  מצבה של ההרפתקה האנושית בעת שבה התפרסמו.

סיפורה הלא ייאמן של צ'יאתורה, עיר מכרות קטנה אי שם במערב גיאורגיה. בצ'יאתורה אין מבנים מפוארים, קתדרלות מרשימות או מונמנטים יוצאי דופן. ההיפך הוא הנכון, בתיה זקנים, קירותיהם מתקלפים ומימי הנהר הזורם בה עכורים.

ובכל זאת יש בה בעיר הזאת, לפחות מנקודת המבט של התייר המזדמן, קלף מנצח אחד; חלק ממערכת התחבורה בעיר הינם רכבלים – קרוניות מתכת קטנות שיוצרו בעת השלטון הסובייטי לפני למעלה ממחצית המאה. אלה, כך מסתבר, עדיין נעות בשמיה, כנגד כל הסיכויים.

(שימו לב! בגלל התמונות וקבצי הוידיאו טעינת העמוד איטית מעט אבל משתלמת;)

במהלך חודש אוקטובר השנה נתגלה במערכת השמש אחד הגופים היותר מוזרים שנראו מעודם. המדובר בגוף דמוי גליל, או סיגר, שהגיע אלינו מחוץ למערכת השמש, אי שם ממרחבי הגלקסיה. הספור הזה, כך נראה, דומה מדי לנראטיב בדיוני שרקם לפני קרוב למחצית המאה סופר המד"ב המחונן ארתור סי.קלרק בספרו "מפגש עם ראמה".
האם יכל להיות שה'סיגר' המתרחק בימים אלה במהירות פנטסטית ממערכת השמש הוא מוצר של תרבות תבונית אחרת? לא בטוח, אבל ההשוואה לספור של קלרק בלתי נמנעת. 

האוויר אותו אנחנו נושמים מלא הפתעות. ספר חדש שיצא לאחרונה מעלה שוב את העובדה לפיה הגזים אותם אנחנו שואפים ונושפים בכל במהלך חיינו, אינם רק חלק חיוני מהמערכת הפיזיולוגית שלנו, אלא גם מקשרים אותנו עם כל בני ההומו סאפיינס של העולם בזיקה מפתיעה במיוחד.
ספור מולקולרי.

ספור קטן שמתחיל במיתוס יווני נוגה על זוג אוהבים ההופך לצמד ציפורים מיתולוגיות הנוסכות שלווה ורוגע על העולם.

במציאות, הספור קצת שונה. הציפור הנקשרת במיתוס היא ציפור קולנית, מאיימת ומתוחכמת – פלא ביולוגי של ממש. ואין לה כל קשר לשלווה. תשאלו את הדגים.

ראיית העתיד הייתה מאז ומעולם מקצוע פופולארי במיוחד מאחר והיא מנסה לרצות אחת מאותן שאלות מהותיות, כמעט אובססיוויות, המציקות לנו מאז ומתמיד: מה יהיה?

ראו למשל את התחזית שנתן אמן צרפתי מסוף המאה ה-19 בשם ג'ין מרק קוטה, לגבי העולם העתידי של שנות ה-2,000. החיזוי של קוטה לא מלווה במלל חשוב, מספרים וטבלאות, אלא בשורה של איורים מרתקים ומרהיבים שמספרים על העולם שבו חי קוטה, לא פחות מאשר על עולם העתיד.

כל הסימנים מלמדים כי מתחת לרגלינו, בואכה מרכז כדור הארץ, מצוי עולם דינמי, סוער ואלים במיוחד. פעם אחר פעם אנחנו מקבלים תזכורת לדרמות הגדולות המתרחשות בו בצורה של רעידות אדמה והתפרצויות וולקניות בחלקים שונים של העולם. לא מפתיע שישנם רבים הנוהגים לדמות את העולם התחתון הזה לגהינום.
נכון להיום, אין לנו כל דרך להציץ בצורה ישירה במה שקורה שם- מאות ואלפי ק"מ למטה, למעט תצפיות ומדידות עקיפות. לא שלא מנסים. בחודש האחרון פרסמה קבוצת חוקרים את ה"אטלס של עולם השאול", ניסיון ראשון וייחודי למפות את מעמקי העולם שמתחת.

אם לסכם במשפט תמצית של כמה דיעות מקובלות מתחום הפילוסופיה, המציאות הינה עניין חמקמק. ועוד איך. בעצם אפשר לטעון, במידה רבה של נחרצות, שקשה ואולי בלתי אפשרי לקבוע מה זה אמיתי? ומה זה דימיון?
החיץ הדק המתקיים בין עולם המציאות לעולם הבדיון הולך ומיטשטש בעזרתן של טכנולוגיות חדישות שיודעות לבנות עולמות חדשים ומרהיבים וגם להנגיש אותם למליוני בני אדם ברחבי העולם.

היה או לא היה – רשימה חדשה אודות אותה זליגה של רעיונות ועצמים המתקיימת כל העת בין שתי העולמות.