רובה ווינצ'יסטר בן כ-130 שנה, נמצא לא מכבר "נשען" על גזע עץ בפרק לאומי בנבדה, ארה"ב. תמונת הרובה העתיק, שנראתה כמו נלקחה מסרט בוקרים קלסי, הציתה את דמיונם של חובבי המערב הפרוע ברשתות החברתיות. עד כדי כך שרבים מהם הציעו שורה של תסריטים אלטרנטיביים לגבי מה שאולי התרחש שם.

ויש גם הפתעה.

סיפורה הטרגי כל כך של טיסה 772 UTA איננו קשור רק בכך שהיא לא הגיעה ליעדה – שדה התעופה שארל דה-גול בפאריז, אלא גם באנדרטת הזיכרון הייחודית שהוקמה לזכרה בחולות המדבר הלוהט, ואולי גם בעובדה שהגלעד המרשים הזה הולך ומתפוגג במהירות בשיני הזמן

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה.
עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף אישי של קבצים המורכב אך ורק מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

זהו. הוא בחוץ! מיששתי ודפדפתי והרחתי. יש לו ריח אמיתי. לא דיגיטלי.
31 לדצמבר 2019, שנה חדשה – ספר חדש.

מה אומרת לכם המילה "בעעע"? ומה, "פששש"? ואיך נשמע לכם: ה-"פחחח",  וה-"בררר"? ומה בכלל הסיפור עם ה-"חחח"?
מסע קצר אל כמה מהמילים הרועשות שברשת.  

כמה הערות קצרות על טיבן של המצאות; על פרקטיקה וחוסר שימושיות, על הנאה והתפעלות, ועל בובה שיודעת להביט לכיוון אחד בלבד – דרומה!  

שיחה בין ספקן ומדען על גבולות היקום, על מה היה קודם, על הזמן שלפני הזמן, ועל האפשרות שהיקום שלנו הוא אחד מתוך אינסוף יקומים שלעולם לא נוכל לראותם.

הספסל הציבורי הוא אחד מאותן ההמצאות היותר מוצלחות של התרבות האנושית. הוא לא רק משמש מנוע מובהק ליצירת התרחשויות ואירועים שקורים ללא הרף – עליו או בסביבתו, אלא גם מציע את הפתרון המושלם לבריחה מהטכנולוגיה בצורה של מקום מפלט, מנוחה, התבוננות, או סתם נוהג שהולך ונעלם: שיחה פנים מול פנים.

כוכב הלכת הסלעי והענק שלנו שנע במרחבי החלל, סביב עצמו וסביב השמש, במשך מיליארדי שנים, לא ממש צריך מים ואוויר כדי להתקיים.
יכול להיות שבלעדיהם הוא היה נראה כמו כדור חרוך, מחורץ ומלא חורים. אבל למי זה אכפת, יש הרי הרבה גוויות פלנטריות כמוהו הנעות ברחבי הגלקסיה. אלא שאז הופיעו החיים.

מסע התקרבות ומיקוד (זוּם -אין) שעושה טלסקופ ענק היישר אל תוככי הגלקסיה שלנו, חושף בהדרגה את "הבלי נשימתו" של כוכב גווע.
במהלך המסע המרהיב הזה עולות כמה שאלות קוסמיות מרתקות במיוחד.