מה קורה ליצירתיות בימים אלה?
רשת האינטרנט, נייר הלקמוס של האנושות בעת המודרנית, עמוסה עד להתפקע בטקסטים, רישומים, תמונות ועבודות אמנות כאלה ואחרות.

העבודות המוצגות כאן הן חלק זעיר מהמהומה היצירתית העצומה הרוחשת לה מתחת לפני השטח.

עוצמתה של דרמה בממדים גלובליים אינה נמדדת בהכרח במספר הנפגעים שיש בה אלא גם בשורה של גורמים אחרים.
ספור הקורונה מספק כאלה למכביר.

כמה הרהורים על בטחון עצמי, על חולשת החיזוי ועל הימים שאחרי הקורונה.

רגע אחד! האם יכול להיות שווירוס הקורונה הוא רק איזה באג במערכת והבעיה בכלל נמצאת במקום אחר?

ספור מד"ב קצרצר

בסדנה קטנה בעיר ראשון לציון נבנית בימים אלה ממש (חודש מרץ 2020), מכונה מופלאה – מחווה מרגשת לעולם של פעם.

להגיד, לא! זו אמירה טעונה שעשויה לטלטל את האומר, לא פחות מאשר את מי שאליו היא כוונה.

סיפורו של מכתב דחייה יוצא דופן.

כשעה וארבעים דקות טיסה מכאן, ממש במרכז אתונה, מתחבאת לה שכונה בשם אקסרכיה, המכוסה, כמעט נעלמת, בשכבות של גרפיטי צבעוני מכל סוג וצורה.
 
במדריכי התיירות הקונבנציונליים היא נתפשת כמקום "לא נחמד", בלשון המעטה. אבל אם חשקה נפשכם בניחוח של חירות, להט נעורים ואמנות אותנטית, אקסרכיה היא ההימור שלכם.  

רובה ווינצ'יסטר בן כ-130 שנה, נמצא לא מכבר "נשען" על גזע עץ בפרק לאומי בנבדה, ארה"ב. תמונת הרובה העתיק, שנראתה כמו נלקחה מסרט בוקרים קלסי, הציתה את דמיונם של חובבי המערב הפרוע ברשתות החברתיות. עד כדי כך שרבים מהם הציעו שורה של תסריטים אלטרנטיביים לגבי מה שאולי התרחש שם.

ויש גם הפתעה.

סיפורה הטרגי כל כך של טיסה 772 UTA איננו קשור רק בכך שהיא לא הגיעה ליעדה – שדה התעופה שארל דה-גול בפאריז, אלא גם באנדרטת הזיכרון הייחודית שהוקמה לזכרה בחולות המדבר הלוהט, ואולי גם בעובדה שהגלעד המרשים הזה הולך ומתפוגג במהירות בשיני הזמן