מסע התקרבות ומיקוד (זוּם -אין) שעושה טלסקופ ענק היישר אל תוככי הגלקסיה שלנו, חושף בהדרגה את "הבלי נשימתו" של כוכב גווע.
במהלך המסע המרהיב הזה עולות כמה שאלות קוסמיות מרתקות במיוחד.  

אין לכם מושג כמה זמן אני מביט בצילום השמיימי הזה ובווידיאו שחוזר ומתנגן לי בראש כבר כמה עשרות שנים. מנין הגיעה האובססיה הזאת ל-שביל החלב? לא ממש ברור לי_

איך זה שתחנת ניטור מדעית משוכללת נעתקת ממקומה בקרקעית הים ונעלמת לפתע ללא כל הסבר? ולמה תעלומות עושות לנו  טוב.

הוא ניצב שם, פרא אציל, על קו הרכס הרחוק והביט בנו. כאשר התחלנו להתקרב הוא החל לנוע, מקפיד כל העת לשמור עימנו קשר עין.

מסע צילומים קפריזי  אל הר הנגב ומכתש רמון בעקבות בעלי חיים מהסרטים,  ועוד כמה הפתעות לצידי הדרך.

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

סרטון וידיאו חדש מכמת את ספורה של התרבות האנושית בכמה דקות. בהילוך מהיר, ההיסטוריה שלנו נראית כאוסף עצום ולא מאורגן של אמביציות, גחמות, ומשחקי כוח, יחד עם אינספור אירועים ותרבויות שקמות ונופלות ב"הרף עין", כמו היו חלק מתסריט קבוע וידוע מראש. 
ואיך יראה סרט דומה מאות שנים בעתיד? התשובה, לפחות על פי אחד התסריטים, אינה מלבבת. 

הלילה זה קורה. כמה מילים על המטר המרהיב של הפרסאידים שצפוי להגיע לשיאו הלילה, על ההתרחשות הקוסמית שקורית עשרות מיליוני קילומטרים מאתנו, וגם משהו על הירח שהולך להרוס לנו את המסיבה. או שאולי לא.

בעולם המוצף בהתראות ופושים, ובמידע שאת רובו אתה לא צריך, קשב, בהייה וחלימה בהקיץ הן תכונות הולכות ונעלמות. 
מהם אותם רגעים בודדים שכבר לא יחזרו? ולמה הרשת דופקת לנו את המוח?