כמה מחשבות על תהליך חשיבה יצירתי מרתק המכונה: זרימה (Flow). זה המצב הזה שבו אתם שוקעים במשהו, נכנסים לריכוז מקסימלי עד שהזמן בחוץ כאילו עומד מלכת. והכל עם התרגשות והנאה גדולה.
מי שהגדיר את התופעה וגם טבע את המונח היה פסיכולוג הונגרי-אמריקאי עם שם המהווה אתגר לשוחרי השפה למיניהם.

טלסקופ הרדיו הישן בארסיבו הפסיק את פעילותו בחודש שעבר לאחר יותר מ-50 שנות פעילות כשהוא מותיר אחריו מורשת מפוארת של תגליות מדעיות.
להבדיל ממתקן מדעי רגיל, הטלסקופ הותיר אחריו גם חותם תרבותי מרשים, וגם אלומת רדיו אחת שעושה דרכה אל קבוצת כוכבים רחוקה, נושאית עימה איגרת אל יצורים תבוניים – שאולי מצויים בה.

איך שלא נראה את זה, ההבטחות המלהיבות שמביא עימו העולם הדיגיטלי החדש מלוות בהרבה רעשים; קקופוניה אינסופית של קולות וצלילים, הרעדות והבהובים, כשכל אחת ואחד מהם נושא עימו מנה של אינפורמציה ונאבק בצורה עיקשת וחסרת פשרות על תשומת הלב שלנו.
ומה עם יכולת הריכוז שלנו? מה עם תהליכי החשיבה? ואיך לעזאזל משמרים את חוט המחשבה?

"ההיסטוריה היהודית הסודית של הקונדום"! זו הייתה הכותרת באחד המאמרים אותם קראתי לצורך הכנת הכתבה. סיפור יוצא דופן, אולי קצת חריג. לא רק בגלל שמדובר באביזר אינטימי ודיסקרטי, כזה שלא מדברים עליו בפרהסיה, אלא גם בגלל העובדה שהשימוש בו הינו נושא רגיש וסוגיה נפיצה במיוחד ביהדות האוסרת על השחתה ושפיכת זרע לבטלה.
תמצית: במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים עוסקים בתעשיית הקונדומים, כמעט במקביל, שלושה (3) מהגרים יהודים שהגיעו לאירופה וארה"ב, והופכים אותה, כל אחד בסגנונו הוא, לביזנס חובק עולם.

בהתנהגות האנושית יש מגוון רחב של פעולות ותגובות, כולל כל מיני דקויות: מנהגים והרגלים משונים וכפייתיים, וגם מנה לא מבוטלת של גחמות.

אחת מאותן הדקויות, מנהג שנראה מוזר אבל בהחלט שכיח, היא טבילת הביסקוויט בקפה. שכיח עד כדי כך שתאגיד ביסקוויטים וגם קבוצה של אנשי מדע הקדישו זמן וממון לפענוח סודותיה של הקפריזה הזאת.

תתמונה של כמה עשרות ציפורים העומדות על צינורות לרוחב קיר בניין, מזכירה, עם קצת דמיון, דף עם תווים מוסיקליים. זו הייתה יכולה להישאר סתם תמונה לולא החליטו כמה מוסיקאים לנגן אותה.

ספור גיקי.

על הצונמי ההרסני הזה שגרם לאבדות בנפש ולנזקים עצומים ברכוש לא נתקבלה כל התראה מראש מאנשי חיזוי מזג האויר. לאו דווקא בגלל היעדר טכנולוגיות חיזוי באותה העת, אלא בעיקר בגלל העובדה הפרוזאית שלא מדובר היה במי ים אלא ב-בירה.

הימים ימי קורונה וחוץ-לארץ עדיין בחזקת חלום וגעגוע. אבל זה הולך מתקרב. הנה כמה המלצות חו"ל שלא תראו בשום מקום.

כמו למשל: איך מגלים את הגוד'ס האמיתיים של המקום? למה המלצות של חברים זה טוב ולא טוב, ולמה לא צריך להספיק הכול? מדוע יש לעיתים להתרחק מפקידי הקבלה במלון? היכן נמצאים השווקים שלא שמעתם עליהם? ואיך מגיעים בעיר זרה אל המקומות האותנטיים באמת?

האם אפשר לצרף 451 קטעים מסרטי קולנוע שונים לכדי עלילה רומנטית אחת?