הופעת המחשבים במהלך המאה ה-20 אפשרה, בין היתר, לחקור ולנתח התנהגות של מערכות גדולות ומורכבות. לראשונה ניתן היה לטפל בשאלה מציקה במיוחד: האם הפלנטה שלנו, עם משאביה המוגבלים והסופיים, תוכל להכיל לאורך זמן, את קצב הצמיחה הכלכלית ואת הגידול המהיר באוכלוסיית העולם? 

תכנית מחשב משנות ה-70 ההן, נתנה לכך תשובה מטרידה במיוחד; היא צפתה את קריסתה של הציוויליזציה תוך כמה עשורים. מחקר חדש מלמד שכדאי לקחת אותה קצת יותר ברצינות.

ערי רפאים הינן סוג של ישויות אורבניות מוזרות המתקיימות להן, במובן מסוים, בין המציאות לדמיון. את הכינוי: עיר רפאים, הן שואלות מעולם הדימיון והאגדה למרות שהן עצמן נמצאות ומתקיימות בעולם האמתי. 

ביקור בעיר מן הסוג הזה הינה חויה מסעירה ומרתקת לכשעצמה, גם כאשר היא נעשיית באמצעות תוכנה ומסך המחשב.

בסביבה רעשנית ועמוסת אינפורמציה כמו היום זה לא קל להיות אדם מפוקס, יצירתי ופרודוקטיבי. מי שמנסה לסייע לנו להרים מעט את הראש הן עשרות רבות של אפליקציות ה-To do list שמציעות לעשות סדר עם המשימות שיש לנו לזמן הקרוב, או הרחוק.

לעיתים זה יכול להיגמר לא טוב. בעצם, תלוי את מי שואלים.

החודש התפרסמה עבודת מחקר של צמד מדענים אמריקני שמניחה יסודות להשערה מסקרנת במיוחד, לפיה, הציוויליזציה האנושית איננה בהכרח הראשונה שקמה בכדור הארץ, ויתכן שאי שם בעבר הקדום, מיליוני שנים קודם זמננו, פרחה ושגשגה כאן תרבות תבונית. מה שמרגש ברעיון הזה, גם אם הוא תיאורטי בלבד, הינה העובדה שמבחינת לוח הזמנים של כוכב הלכת שלנו, התסריט הזה בהחלט אפשרי. אנחנו התקדמנו עם זה עוד מעט…

משפט מתמטי שנבנה עם שדה של חיטה ועצי אורן, מראה ענקית שמרכזת את אור השמש, תעלות מים בוערות ויום של שקט לאומי…אלה הם רק חלק מהרעיונות ההזויים שהוצעו על ידי הציוויליזציה האנושית בניסיונות לתקשר עם תרבויות שאולי נמצאות בכוכבים אחרים.

אחד המועמדים היותר נחשקים ומועמד כמעט ודאי להימצאותם של חיים היה כוכב הלכת השכן, מאדים. במשך מאות שנים ניהלנו עמו מערכת יחסים סוערת שהייתה רוויה באמונות, תקוות והשערות מדעיות, בחלקן מוזרות במיוחד. עם הזמן הסתבר כי החלומות הרבים שתלינו בכוכב האדמדם הזה, היו קצת גדולים עליו, או שלא? 

ככה זה עובד. אם אין למוצר שלך היגיון ובסיס כלכלי, קרוב לודאי שדינו נגזר, גם אם מדובר במוצר המתבסס על טכנולוגיות חדשניות, עתירות דימיון והשראה.
זה, פחות או יותר, היה סיפורם של מטוסי הקונקורד. כלי הטיס המופלאים הללו שהגיעו – כך היה נדמה לעיתים – מעולם העתיד, הורדו מהשמים בהחלטה גורפת, וכל מה שנותר מהם כיום הינם פגרי אלומיניום מבהיקים המוצגים לראווה במוזיאונים ושדות תעופה שונים ברחבי העולם. 

רבים מהחפצים, קטנים וגדולים, שנמצאים בשמוש היומיומי מחזיקים בסטטוס של "מובן מאליו". המדובר בדרך כלל במוצר, או אביזר שממלא את הפונקציה שלו בצורה חלקה ומושלמת, עד כדי כך שהמודעות לקיומו כמעט ונעלמת, והשימוש בו נעשה לעיתים באופן לא מודע. המוצרים הללו קרובים לשלמות מאחר והם נותנים לציבור הרחב ערך רב עד כדי יצירת הרגלים, ולעיתים גם סוג של התמכרויות.

אם בוחנים את ההסטוריה של האביזרים ה-מובנים מאליהם מגלים כי הם יכולים להיוולד כתוצאה מהברקה של רגע, או בתהליך מתמשך על פני שנים ארוכות. כמו למשל ספורה המדהים של קשית השתייה.

בשנת 1898 התכנסה בניו יורק וועידה בינלאומית חשובה בתחום התכנון האורבני. הנושא הבוער על סדר היום היה גללי הסוסים. לא עניין של מה בכך. התחבורה העיקרית בערי העולם באותה העת היתה מרכבות ועגלות רתומות לסוסים שהסיעו אנשים וסחורות ממקום למקום. אלפי הסוסים שהילכו מידי יום ברחובות ערים כמו לונדון וניו יורק יצרו כמויות זבל אדירות.

לאחר 3 ימים של דיונים נוקבים התפזרה הוועידה ללא תוצאות. איש לא שיער אז כי תוך שנים ספורות יימצא לבעיה פתרון ישיר ואלגנטי – כלי רכב מוטורים שירחיקו את הסוסים מהרחובות. האם יכול להיות שגם למשברים עולמים עכשוויים, לא פחות דרמטים, יש פתרונות ממש מעבר לפינה?

חברת אמזון האוחזת בנתח עיקרי בשווקי הספרים בעולם הוציאה בעשור האחרון שורה של קוראים אלקטרונים מסדרת קינדל שמתיימרים לדמות בצורה כמעט מלאה את ספר הנייר,  ויותר מזה. 

האם זאת היא שעת הדמדומים של הספר הנייר? קשה לדעת, סקרים שונים שנערכו לאחרונה דווקא מצביעים על גידול מסוים במכירות הספרים ברחבי העולם. אלא שישנם אלה הסבורים כי הבעיה האמיתית איננה דווקא בצורה העתידית  של הספר אלא בהתגברות הרעשים והסחות דעת בסביבה שלנו, מה שעשוי להפוך את חוויית הקריאה לכמעט בלתי אפשרית.