מה שבפנים ומה שבחוץ – הבלוג של עמי בן בסט
המפה הגיאוגרפית הינה אחד מאותם הפורמטים היותר מוצלחים שהמין האנושי המציא. היא הקדימה את השפה הכתובה בכמה אלפי שנים ואפשרה לנו להתנהל בעולם בצורה מושכלת, לשמר ידע בצורה פשוטה ומובנת, ובעיקר, להניע אותנו קדימה על מנת לראות מה יש שם מעבר לאופק.
החל מסוף המאה ה-19 החלו להופיע מפות בעלות קסם מיוחד אשר שילבו בתוכן גם אלמנט של זמן, ומשכי הגעה ממקום למקום. בכך נתנו המפות, לבד מתמונה גיאוגרפית, אינדיקציה לגבי מצבן של טכנולוגיות התנועה בעולם, ואם תרצו, משהו על מצבה של ההרפתקה האנושית בעת שבה התפרסמו.
כל הסימנים מלמדים כי מתחת לרגלינו, בואכה מרכז כדור הארץ, מצוי עולם דינמי, סוער ואלים במיוחד. פעם אחר פעם אנחנו מקבלים תזכורת לדרמות הגדולות המתרחשות בו בצורה של רעידות אדמה והתפרצויות וולקניות בחלקים שונים של העולם. לא מפתיע שישנם רבים הנוהגים לדמות את העולם התחתון הזה לגהינום.
נכון להיום, אין לנו כל דרך להציץ בצורה ישירה במה שקורה שם- מאות ואלפי ק"מ למטה, למעט תצפיות ומדידות עקיפות. לא שלא מנסים. בחודש האחרון פרסמה קבוצת חוקרים את ה"אטלס של עולם השאול", ניסיון ראשון וייחודי למפות את מעמקי העולם שמתחת.
השנות טובות – אגרות הקרטון הקטנות שנשלחו בדואר מידי שנה בשנה, לקראת השנה החדשה, הולכות ונעלמות. הברכה המתוקה שאיחלה רק טוב, אבל שיקפה במידה רבה את מראות הזמן והמקום, פינתה את מקומה, כמו הרבה מוצרים אחרים, לגחמות של העולם הדיגיטלי.
רשת האינטרנט, מקום משכנם החדש של כרטיסי הברכה, מאפשרת הצצה באוסף עצום של שנות טובות, ודרכן, בשורה של תהליכים ושינויים שהתרחשו בעולם ומצאו בהן ביטוי.
ספור מוזר אודות טקסט לטיני סתום שמגיע מהעבר רחוק, ומככב בסביבות מסויימות גם בימינו אלה. ספור שמעורבים בו, גראפיקאים, מעצבים ואנשי טכנולוגיה ואינטרנט בני זמננו, לצד גבורים אנונימים מהעבר הרחוק, לרבות פילוסוף גרמני ידוע ומלומד רומי עתיר זכויות.
הבוקר הייתי צריך להוציא חשבונית. לא שזה דבר חריג וזה חלק מהעבודה אבל זה לא העניין. כאשר אחזתי בעט והתחלתי לחרוט את האותיות על הנייר, הרגשתי שאני עוסק באמנות שהולכת ונעלמת מהעולם.
קצת לא נעים. בכל זאת, אנחנו, בני האדם, כותבים עם ידינו כבר אלפי שנים. יתירה מזאת, מחקרים מדעים מצביעים על כך שיש לכתיבה ביד תפקיד חשוב בפתוח היכולות הקוגנטיביות של ילדים ובני הנוער. אז למה נפרדים?
בימים אלה, כאשר קצב תקתוקי המצלמות בעולם הדיגיטל והסמרטפונים רק הולך ומתגבר, ברור יותר תמיד שטכנולוגיית הצילום, שהופיעה אי שם בשלהי המאה ה-18, היא אחת מאותן טכנולוגיות מנצחות שהגיעו לכאן כדי להשאר.
תראו את התמונה המצולמת הבודדת. לא רק שהקולנוע והוידיאו לא פגעו במקומה ובחשיבותה, אלא שמעמדה, כך נראה, רק הולך ומתחזק. טכניקת צילום חדשה שהופיעה לאחרונה יודעת להטמיע סרט קולנוע שלם ב-פריים בודד, וכך מעניקה לתמונה האחת מימד חדש ומפתיע.
קשה לאפיין את התקופה הויקטוריאנית בכמה משפטים שהרי בכל זאת מדובר על תקופה שארכה מעל למחצית המאה, תקופה שהתחוללו בה שינויים ותהליכים רבים בחיי החברה, המדע, הספרות והאמנות. תחום פחות מוכר מהעת ההיא הינו מכלול של הרגלים, מנהגים וקפריזות, שחלקן, צריך להודות, נראה במבט מהיום, משונה ומוזר, וזאת בלשון המעטה.
מזה כמה שנים מהמהם רעש מסתורי בראשיהם של אלפי אנשים הגרים בצידה הדרומי של ווינדזור, עיר קטנה בת כ-220,000 תושבים. נראה כי מקור הקולות הוא זאג – אי מלאכותי קטן המצוי במדינת מישיגן ארה"ב. נכון לעכשיו, אין מסקנות ברורות לגבי טיבם המדוייק של הקולות, גם בגלל העובדה שהאי זאג סגור ומסוגר מאחר ובעלי השטח- חברות תעשייתיות רבות עוצמה לא נותנות לאיש להכנס פנימה.
הם הופיעו במהלכה של המהפיכה התעשייתית באנגליה כשהם חמושים במקלות ארוכים, וכל תפקידם היה להלך ברחובות העיר ולהקיש על הדלתות או חלונות חדרי השינה של הלקוחות שלהם על-מנת לעוררם לעמל היום. השעונים המעוררים האנושים הללו נעלמו זה מכבר מהעולם אבל הם השאירו לנו מורשת תרבותית מרתקת, וגם כמה תובנות על החיים שהן אקטואליות גם היום.
הסמארטפונים שלנו לא מפסיקים לאתגר אותנו עם שורה ארוכה של גרויים מסוגים שונים ומשונים, שחלקם הגדול דורש מאתנו התייחסות כאן ועכשיו. אלה מעמידים למבחן לא רק את כושר המיקוח שלנו אלא גם את יכולת האיפוק והחלוקה של הזמן. 15 שנה קודם לכן, כאשר טכנולוגיית הרשת הייתה עדיין בחיתוליה, נדרשנו דווקא לחכות ולדחות סיפוקים. האינטרנט, כך נאמר לנו, מצוי בשלבי בנייה וצריך לגלות סבלנות. נדמה שדווקא אז, בימי האיפוק, נוצרו דברים מדליקים במיוחד