אויר פסגות. תמונת הקרנף המשונה (למעלה), כמו כל התמונות האחרות ברשימה הזאת, לקוחה מאינצקלופדיה שיצאה לאור לפני למעלה מ-35 שנים ומכונה: קודקס סרפיניאנוס (Codex Seraphinianus). התרבות שלנו עמוסה מוזרויות בתחומים שונים ומשונים, לרבות שורה ארוכה של אמניות ואמנים שקנו להם שם ביצירות “לא נורמטיביות”, כמו העבודות של הירונימוס בוש, מ.ק. אשר, וכמובן כתב היד של וויניך. אבל אם היה מדד מקובל של מוזרויות באמנות, נדמה לי שקודקס סרפיניאנוס, היה נמצא אי שם בפסגת הרשימה.

 

מטאמורפוזה. מה אפשר לומר על ספר בן כ-300 עמודים שכתוב בשפה משונה שאין לה כל מובן, וגדוש בציורים צבעונים הכי מוזרים שראיתם אי פעם? מה תגידו למשל על מה שנראה כקבוצה של יצורים עם ראשי דלעת המסתודדים עם שלדים? אנשים עירומים שנראים כחלק מחייה קדמונית?  שחיין הקשור למתקן מוזר שקופץ לבריכה? ועל סדרה של איורים (למטה) המתארים סקס בין שני בני אדם, שבמהלכו מתרחשת מטאמורפוזה ומופיע תנין? וזו רק ההתחלה. אוסף מגוון של איורים ‘ווירדים’ מהספר אפשר לראות כאן.

 

מוצר יקר ערך. קודקס סרפיניאנוס יצא לאור לראשונה באיטליה, במהדורה מוגבלת, בשנת 1981. הספר מחולק לשני חלקים מרכזיים: עולם הטבע ועולם האדם, וביחד ל-11 פרקים שעוסקים בנושאים מעולם החי והצומח, כולל הסטוריה, טכנולוגיה, מכונות, מזון, בני אדם  ועוד. הספר, אין צורך לומר, לא יועד לשמש כחומר לימוד בתחומי הבוטניקה, או מדעי החיים, וזאת בלשון המעטה. ובכל זאת, עם צאתו לאור הוא החל לצבור, אט אט, אוהדים ומעריצים. התהליך התגבר עם כניסת רשת האינטרנט והביא בסופו של דבר לכך שקודקס סרפיניאנוס הפך למוצר מבוקש בקרב אספנים וחובבי הביזאר, כמו גם בקרב מלומדים וחוקרים שבקשו לבארו ולעמוד על פשרו.

 

שפה סרפיניאנוסית. חיפוש מהיר ברשת מלמד על עשרות ומאות רבות של מאמרים ופרשנויות, לרבות מחקרים אקדמים, שעוסקים בעולם הדמיוני המתואר בקודקס. ישנם הסבורים שהספר דן בתחום הלא ברור שבין סוריאליזם ופנטזיה, וישנם אלה הקובעים כי מדובר בכלל בספר אנרכיסטי שמהלל ומפאר את האנטרופיה והכאוס בעולם. מבקרים אחרים טוענים בכלל כי הספר הינו בקורת נוקבת על עידן המידע. דגש מיוחד בכל הפרשנויות ניתן לכתב היד המוזר שזכה לאינסוף אינטרפטציות שונות ומשונות, לרבות ניסיונות לפצחו בעזרת תוכנות מחשב שנכתבו במיוחד.

מה שעדיין לא צויין כאן הינה העובדה שהמחבר – מאייר ומעצב תעשייתי איטלקי בשם  לואיג’י סרפיני, חי אתנו כיום, ואפילו ממשיך מידי פעם לעדכן את הקודקס ולהוציא מהדורות חדשות. המהדורות הן בדרך כלל מוגבלות במספר, ומחירו של הקודקס, כך נראה, הולך ומאמיר. לא מפתיע שעותקים מהמהדורה הראשונה הפכו זה מכבר לפריט מבוקש ויקר ערך.

 

          

אני חידה. בראיונות שלואיג’י סרפיני נתן ונותן לכלי התקשורת הוא ממעט לתת הסברים על פשרו של הספר אולי מתוך רצון לשמר את טיבו הסתום המעורפל. באשר לשפה, הוא חוזר וטוען בתוקף שהיא גחמת הדימיון ולא יותר. בראיון שנתן סרפיני לפני כשנתיים למגזין אמנות ברשת, “ציפור במעופה” הוא חושף בגילוי לב כמה מחשבות והלכי הרוח שליוו אותו בכתיבת הקודקס. הנה בתרגום חופשי כמה מהתשובות והאמירות של סרפיני בראיון הזה ובראיונות אחרים. האם הן שופכות אור על הקודקס? תחליטו אתם.

לשאלה מדוע בכלל הוספת את השפה, כאשר הציורים מדברים בעד עצמם? משיב סרפיני ששפה מעוררת את הרצון להבין את המשמעות ולפתור את המסתורין. אנשים, לדבריו, זקוקים לאגדה ולאיזו משמעות נסתרת שאפשר יהיה לנסות ולפענח. אני אישית, הוא אומר, איני מאמין בזה. אני עצמי חידה, כמו כל אדם אחר.

 

להרגיש נוח עם הפנטזיה. ואיך עבדת על כתיבת הקודקס? חייתי כמו נזיר. הסתגרתי בביתי כ-3 שנים, לא הלכתי לשום מקום ולא דברתי עם אנשים. הייתי אז צעיר וכשאתה צעיר , יש לך הרבה זמן. ה-24 שעות שיש לי היום אינם כמו ה-24 של פעם_ פשוט ישבתי וציירתי. במהלך הכתיבה היתה לי לעיתים תחושה מיסטית. זה נראה לי מוזר שאני חי בין אנשים, ובאותה עת מבודד לחלוטין. הכתיבה, אפשר לומר, הייתה בשבילי הכרח, לאו דווקא השראה אלא סוג של טראנס. זה מאותם המקרים שבהם היצירה השתלטה על המחבר. מדוע היא הצליחה והפכה לפופולרית? משום שהיא גרמה לקוראים לחוש נוח יותר עם הפנטסיות שלהם.

ולבסוף, כאשר נשאל סרפיני האם אין לדעתו צורך לתרגם את ה”שפה” של קודקס סרפיניאנוס? השיב: אם כבר יש צורך בתרגום, הייתי מתרגם אותה לשפה דמיונית אחרת.

 

*       *       *

* אגב, לאלה המתעניינים יש עותקים למכירה באמזון. חוץ מזה מומלץ לבקר בהזדמנות באתר האינטרנט של לואיג’י סרפיני. כמו הספר, גם לאתר יש מסר מוזר ומקורי משלו, כשתכנסו תבינו.

—————————–

הי, תודה שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של סקרנות שנמתחת לקצה ועשרות רבות של שעות עבודה מאומצת. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה!