בכל זאת יש בה משהו

הופעת המחשבים במהלך המאה ה-20 אפשרה, בין היתר, לחקור ולנתח התנהגות של מערכות גדולות ומורכבות. לראשונה ניתן היה לטפל בשאלה מציקה במיוחד: האם הפלנטה שלנו, עם משאביה המוגבלים והסופיים, תוכל להכיל לאורך זמן, את קצב הצמיחה הכלכלית ואת הגידול המהיר באוכלוסיית העולם? 
תכנית מחשב משנות ה-70 ההן, נתנה לכך תשובה מטרידה במיוחד; היא צפתה את קריסתה של הציוויליזציה תוך כמה עשורים. מחקר חדש מלמד שכדאי לקחת אותה קצת יותר ברצינות.

—————–

  סוף העולם היום, זה לא מה שהיה פעם

איך שלא נסתכל על זה, יש לנו חיבה מסוימת, לא ממש ברורה, לקטסטרופות ולסופים גדולים. אם נביט לאחור נגלה כי הרומן שלנו עם האחרית הינו רומן ארוך ומתמשך, כזה הנישא על גבי מיתוסים קדומים ואגדות עתיקות עד לשחר ההיסטוריה. די אם נזכיר כמה מהידועים שבהם, כמו מלחמת גוג ומגוג, אחרית הימים, ארמגדון, וגם אולי את הסוף שהיה אמור להתרחש ב-2012, על פי ספירת בני המאיה. נדמה כי הופעת המחשבים במאה הקודמת עצבה מחדש את הקונספט האפוקליפטי והעניקה לו צורה ואולי ממד נוסף. סוף העולם היום, כך נראה, זה לא מה שהיה פעם. מחשב חכם יכול בקלות לסדר לנו סוף עולם מפואר, ויש מספיק סרטי מד"ב שעוסקים בכך. קחו לדוגמא את האל מאודיסיאה בחלל, 2001, של סטנלי קובריק.

אבל אולי לא צריך את עולם הבדיון לשם כך. תכנית מחשב שפותחה במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס לפני כמחצית המאה  הציגה תסריט קודר וסוף העולם משלה.

האל – "אודיסיאה בחלל, 2001"-

2001-lead

מצבה של הפלנטה בראייה גלובלית

בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, כמה שנים אחרי שהסרט אודיסיאה בחלל יצא לאקרנים (1968), ישב במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, ארה"ב (MIT), איש מחשבים בשם ג'י פורסטר ופיתח תכנית מחשב חדשה שכונתה: World1. פורסטר נודע לימים בכך שפיתח מתודולוגיה של דינמיקה של מערכות שעסקה, בין היתר, בדרך פעולתן של מערכות מורכבות.

ה-World1 פותחה בראשית 1972 על פי הזמנה של "מועדון רומא" – חבורה  בינלאומית של אישים שמנסים לחשוב על בעיות העולם ולהציע פתרונות. התוכנית שפורסטר פיתח בחנה מספר משתנים במטרה לנסות ולהעריך את מצב הקיימות של העולם שלנו לאורך זמן, או, אם תרצו, את גורל הציוויליזציה לטווח הארוך. המשתנים שנכללו במודל של התוכנית היו: רמת זיהום האוויר, גידול האוכלוסייה, זמינות המשאבים הטבעיים, ואיכות החיים העולמית. World1, צריך להוסיף, התייחסה לכל המשתנים הללו כמערכת אחת שכל מרכיביה קשורים זה בזה.

הולכים וקורסים!

השנה 1972. הגרפים שהמחשב שרטט היו קודרים למדי. הם הצביעו על כך שאנחנו נמצאים בשקיעה והכדור הטוב שלנו לא מצליח לכלכל את האוכלוסייה ההולכת וגדלה. על פי המודל, שנת 2020 נראתה כשנה קריטית מאחר ואז זיהום האוויר ילך ויתגבר ברמה כזאת כך שיגרום לתמותה גדולה ולקיטון דרסטי באוכלוסיית העולם. בסביבות 2040 עד 2050, כך ע"פ התחזית, תהיה קריסה מוחלטת, והחיים  כפי שאנו מכירים אותם על הפלנטה הזו מפסיקים להתקיים. ממש כך.

כמה חודשים אחר כך, המודל עודכן וגם הקטסטרופה קצת התרחקה_ כ-20-30 שנה מאוחר יותר.  מה שאולי מעניין יותר בספור הזה היא העובדה שמחקרים חדשים שנעשו בשנים האחרונות גילו שהגרפים במודל ההוא מהמאה הקודמת, מתאימים למה שקרה בשנים האחרונות. עוד נחזור לכך.

World1 – גרפים מאיימים במיוחד…

Screenshot (519)

גבולות הצמיחה ודחייה קצרה של הסוף

המודל עודכן ותוכנית המחשב החדשה שפותחה בסוף 1972 נקראה World3. היא התייחסה הפעם למשתנים מעט שונים, שכללו: את הגידול באוכלוסייה, ייצור מזון, קצב התיעוש, הזיהום ושיעור הצריכה של משאבים טבעיים, בלתי מתחדשים.

על סמך התוכנית הזאת מועדון רומא הוציא באותה השנה את הדו"ח שכונה: "הגבולות לצמיחה" ("The Limits to Growth"). הספר זכה להצלחה אדירה. (להורדה כאן). סוף העולם – אותה הקריסה הגדולה, נדחתה כאמור, והועמדה על שנת 2072. ובלשונם של מחברי הדו"ח: אם לא משנים דבר וממשיכים לנקוט במדיניות של "עסקים כרגיל" המגבלות של הצמיחה העולמית בשנת 2072 יגיעו לידי ביטוי ויובילו לירידה פתאומית וחסרת כל שליטה, הן באוכלוסייה והן ביכולת הייצור התעשייתית.

שדרן עם קול של פעם

מי שרוצה את הסיפור הזה עם גרפים ועם תמונות וקולות, הנה כתבת וידיאו מאלפת משנת 1973 שהועלתה לא מכבר לרשת ע"י תאגיד השידור האוסטרלי – ABC. בקטע הווידיאו המכונה: "מחשב צופה את קץ התרבות האנושית", מתועדת הרצת התוכנית World1 על ידי מה שהיה אז המחשב הגדול באוסטרליה. "התכנית אינה מתיימרת לתת תחזית מדויקת" –  מסביר השדרן בקול דרמטי של פעם: "מה שהיא עושה, לראשונה בהיסטוריה של האדם בפלנטה, זה להתייחס לעולם שלנו כמערכת אחת. היא מראה כי כדור הארץ איננו יכול לתמוך באוכלוסייה הקיימת בו יותר מעוד כמה עשורים…".

מומלץ מאד לצפות…

זהירות! המודל עובד

"הגבולות לצמיחה" אותו הדו"ח של מועדון רומא שהתבסס על סימולציות המחשב והמודלים של מדעני ה-MIT, היה אמנם בסט סלר גדול אבל זכה דווקא לביקורות קשות והרבה לגלוג.  כמו למשל ה-ניו יורק טיימס שכתב כי מדובר בעבודה ריקה ומטעה. ושהשימוש המרשים בטכנולוגיית המחשוב בעצם מסתיר מאחוריו מעין מכונת רוב גולדברג אינטלקטואלית – כזו שמאמצת הנחות שרירותיות, מנערת אותן ויוצאות עם מסקנות שרירותיות שיש להן צלצול מדעי.

ארבעים שנה עברו והספור הזה, נדמה, כמעט ונשכח, לפחות בקרב הציבור הרחב. בכל זאת, קריסה כלכלית איננה נראית מאיימת, למשל כמו מחמת גוג ומגוג. אבל הספור הזה עדיין לא נגמר. בשנת 2014 החליט חוקר בשם גרהם טרנר (Turner) שהיה אז עמית מחקר באוניברסיטת במלבורן, לבדוק את התחזיות של World3 ביחס לנתונים של השנים האחרונות. הוא אסף את המספרים מסוכנויות וארגוני סביבה שונים רק כדי לגלות, שימו לב (!) כי כמה מהמגמות שהצטיירו במודל משנות ה-70 ההן, תואמות למה שהתרחש בפועל בעולם, לפחות בכמה תחומים.

דינג! דינג!

מה שמלמד, לדברי טרנר, שהמודל הישן ההוא "עלה על משהו". במאמר שפרסם בגארדיאן הבריטי באותה השנה יחד עם שותפה למחקר, הוא קובע כי הדו"ח של מועדון רומא לא ממש טעה, ואנחנו אכן קרובים בתנאים מסוימים לקריסה, וזאת בגלל כמה גורמים, שהעיקרי בהם הינו מה שהוא מכנה: סיום הגישה הקלה יחסית לנפט.

"המחקר שלנו אינו מעיד על כך שההתמוטטות של הכלכלה העולמית, הסביבה והאוכלוסייה הינן ודאיות…אנחנו גם לא טוענים שהעתיד יתפתח בדיוק כפי שחזתה תכנית המחשב ההיא", הם מרגיעים במאמר, וגם מציינים כי יש גורמים שעשויים להשפיע בצורה דרמטית על הגרף, כמו מלחמות, או, להבדיל, אי-שם עשויהאולי  לצמוח מנהיגות עולמית אמתית בתחומי הסביבה. אבל, הם אומרים: "הממצאים שלנו בהחלט צריכים להישמע כפעמון אזעקה".

———————————

——————————————————————————-

תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.
אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך.

Other Amount: ILS

2 Comments

  1. כאשר יש מזון בשפע ואין טורפים או גורמים אחרים לתמותה מוגברת כל בעלי החיים הידועים (*) יתרבו ללא גבול וגידול האוכלוסיה יאיץ באופן מעריכי.

    השיפורים בייצור מזון, תברואה, רפואה ועוד שהביאה המאה העשרים גרמו, כצפוי, לפריון של המין האנושי לעלות עוד ועוד והוא הגיע לקצת מעל חמישה ילדים לאשה, בממוצע עולמי. היה ברור שזה לא יכול להימשך כך. אפשר לכבות אש על ידי זה שנותנים לה יותר ויותר דלק?

    מסתבר שאפשר.

    שיעור הפריון התחיל לרדת. בני אדם בחרו מרצונם לעשות פחות ילדים. למרות השפע. או בעצם בזכות השפע. נקודת המפנה היתה בסביבות 1964. מאז המספר ירד ל-2.4 בערך וממשיך לרדת. הפריון הנדרש לשמירה על גודל אוכלוסיה קבוע הוא קצת מעל 2. אוכלוסית העולם בדרך להתייצבות.

    המין האנושי למד כיצד לספק לחבריו איכות חיים כזו שהם מעדיפים לעשות פחות ילדים – ולהשקיע בהם יותר.

    זה לא היה מובן מאליו. זה לא היה צפוי. וגם כשכבר אפשר היה לראות את התחלת התהליך לא היה ברור כמה מהר זה יקרה, כמה רחוק זה ימשיך ואם אפשרי יהיה בכלל להאכיל את האוכלוסיה שממשיכה לגדול, גם אם קצב הגידול שלה הולך ונבלם.

    תכלס, היה לנו המון מזל. תארו לכם לחיות בעולם שבעברו יש אירוע ידוע לא פחות מהשואה שבו גוועו ברעב מיליארד בני אדם, לא מיליונים. ותארו לעצמכם שזה היה קורה באזור הודו-פקיסטן , מדינות עם נשק גרעיני.

    אז למי שהיה בהיסטריה בשנות השבעים מהתפוצצות אוכלוסין אפשר להגיד: זה היה לגמרי מוצדק, סחתיין. אם היתה לנו היום מכונת זמן לא יכולנו לשלוח לכם מסר שיצביע על טעות כלשהי שהיתה לכם בהנחות או בחישובים. כל מה שיכולנו להגיד לכם זה ״אנחנו מהעתיד, תסמכו עלינו שזה איכשהו יסתדר״. ולא נראה לי שהמסר הזה היה משכנע במיוחד.

    היה לנו מזל. והיה לנו מצפן מוסרי בסיסי שגרם להמון אנשים להמשיך לפעול בדברים כמו חיסונים, חינוך, ביוב, חקלאות עתירת תפוקה ועוד דרכים להקטין את הסבל האנושי ולשפר את איכות חייהם של בני אדם בכל העולם. למרות שהיו מי שאמרו להם שזה רק יחמיר את בעיית האוכלוסין.

  2. תודה אורן. לא יודע אם הייתי קורא לכך מצפון מוסרי בסיסי, אלא אולי סוג של התאמה (survival of the fittest) ואינסטינקט בסיסי של הישרדות. כך או כך נותר לנו לראות איך ייגמר עניין הזיהום וההתחממות הגלובאלית שהיא ממש עובדה. נכון לעכשין טראמפ והרבה מדינות אחרות לא בעניין. נראה איך זה ייגמר?

השאר תגובה