הדיאלקטיקה של הטמטום

למה יש טיפשות בעולם? מדוע היא כל כך מסוכנת? האם הגיעה כמות הכסילות והטמטום האנושי לסף הקריטי שלה? ובכלל, האם אתם נמצאים בצד הנבון של המשוואה?

מסע קצרצר בעקבות הָאִימְבָּצִילִיּוּת האנושית.

————————————

פטפטת מפוארת

בימים אלה של המולת הבחירות, נדמה כאילו העננה הדקה של האווילות והסכלות העוטפת את כולנו, סמיכה מתמיד. כאשר כלי התקשורת והרשתות החברתיות עמוסים ורוויים בגודש של אמירות ומשפטים חלולים הטעונים בכלום וריקים מכל תוכן, זו שעתן הקשה של השכל הישר והאינטלקט.

זה איננו כמובן מצב חריג בדברי ימיה של הטיפשות. בתקופה הזאת כאשר המדיומים השונים עושים מאמץ מיוחד לחשוף את הדיאלקטיקה – אותה אמנות ההתנצחות המכוונת להשיג את האמת – של מְרֻאֲיְּנֵיהֶם, התוצאה הבלתי נמנעת הינה פטפטת וברברת מפוארת במיוחד. מה שבולט בשיח הצפוף והקולני הזה, הינו, כמו תמיד, הביטחון הנחרץ והאינסופי שבו משמיע האוויל התורן את טיעוניו בדרך לאמת האחת והיחידה – האמת שלו.

מרכזיותה של הטיפשות

בשנות ה-30 של המאה הקודמת התייחס הפילוסוף האנגלי ברטרנד ראסל בדיוק לסיטואציות מן הסוג הזה כאשר קבע כי אחד הגורמים המובהקים לבעיות העולם מודרני הינה העובדה שהטיפשים כל כך בטוחים בעצמם, ואילו האנשים הנבונים מלאים בספקות.

לא מכבר נתקלתי בראיון שנתן נשיא מכון המחקר היוקרתי, סנטה-פה, מדען ופילוסוף אמריקאי בשם דויד קרקור (Krakauer). על-פי פרופ' קרקור הטיפשות הינה סוג של תופעה מאד מעניינת בהיסטוריה האנושית. היא משתמשת במערכות חוקים שמקשים על בעליה להגיע לאמת. מתוך כך, הטיפשות היא בעיה מרכזית בעולם. האנשים הטיפשים, לדבריו, מתאפיינים בכך שהם נוהגים על פי כלל לפיו הוספת מידע איננה משפרת את הסיכוי שלך להיות צודק. למעשה היא מגדילה את הסיכוי שתשגה.

כפי שאכן מלמד חלק גדול מהראיונות והמונולוגים המופיעים בתקופה זאת ברשתות הפייסבוק, הטוויטר, האינסטגרם, כמו גם בכלי התקשורת המסורתיים. פעם אחר פעם אפשר להבחין  כיצד הדוברים מנסים להימנע בכל כוחותיהם משאלות, הערות, או תוספת של פרט, כזה או אחר, שעשויים לסבך את מחשבתם, ולהסיט אותם ממה שנראה כשליחות שנטלו על עצמם; להפיץ את הבשורה בדרך שלהם.

שורש הענין

אני שומע ברדיו שיחה עם אלדד יניב והשר איוב קרא ויכול להישבע שיש כאן וכאן כמות לא מעטה של דברי איוולת. אבל רק רגע! מי אני? מי הסמיך אותי לאבחן, או לחלק תארים מהסוג הזה? בכלל, להיות טיפש, כך נראה, זה מלכוד לא קטן. האוויל המצוי אינו מודע למצבו, שהרי לו היה יודע זאת, היה אולי פועל לשנות זאת. לפחות מנסה. מצד שני, אי הידיעה אודות טפשותך היא כמובן שורש העניין. כך או כך, ההגדרות של הטיפשות חמקמקות למדי. גם המילונים נזהרים עם ההגדרה. הנה לדוגמא מה שמילון אוקספורד אומר: "הטיפשות הינה התנהגות המבטאת חוסר בהבנה או כושר שפוט". במקום אחר אני מוצא כי הטיפשות הינה "התכונה להיות טיפש".

"אני נמצאת בכל מקום, לא תצליחו להסתירני…" 

הוכחה משכנעת למרכזיותה של בעיית הטיפשות בעולם הינה העובדה שהתרבות שלנו עוסקת בה ללא הרף, ואפשר למצא לה שפע של ביטויים בתחומי הספרות, התיאטרון והאמנות. קיקרו, המלומד והפילוסוף הרומי הנודע קבע נחרצות כבר במאה הראשונה לספירה כי העולם מלא טיפשים. ואם כבר מדברים על מלומדים מן העבר, אז כדאי להזכיר את "שבחי הסכלות" שחובר על ידי אראסמוס מרוטרדם בתחילת המאה ה-16. היצירה המופלאה הזו נראית רלוונטית לימים האלה, בדיוק כמו שהייתה פעם, לפני למעלה ממחצית המאה, ובדיוק כמו שתהיה כנראה גם בעתיד, לפחות כל עוד המין שלנו לא ישתנה.

שבחי הסכלות הינה נאום סאטירי הנישא בפי הכסילות, בכבודה ובעצמה. אראסמוס ראה מה שראו רבים וטובים גם לפניו, שהטיפשות נמצאת בכל מקום. כפי שהיא מכריזה: "אין בי כול העמדת פנים ותוכי כברי. הנני אשר הנני, תמיד ובכל מקום ללא שינוי, ולא יצליחו להסתירני אפילו אלה המשתדלים בכל כוחם לשים את פניהם מסווה של חכמים…". ספרות על טיפשות, כבר אמרנו, יש בלי סוף ומי שרוצה יוכל למצוא כאן סקירה קצרה על תולדות הטיפשות, בספרות, במדע ובאמנות.

הצד הנבון של העולם

בטלוויזיה כעת יש את אופירה וברקו. תוכנית עתירת רייטינג שזוכה לקיתונות של לעג על תכניה, ועל יכולותיהם של מגישיה. ובכל זאת נראה שמדדי הצפייה שלה בציבור הרחב מרקיעים לשחקים. ברקוביץ שואל ולא ממתין לתשובות, אבל יש משהו בדו-שיח המתריס הזה שגורם לצופים להישאר איתו. אם מטרת התוכנית הינה רייטינג גבוה, פורמט ה"אל תפריע לי" של ברקו עובד יפה.

ההגדרה של טפשות, כאמור, הינה עניין חמקמק, ובודאי מורכב. כאשר אנחנו צוחקים על הטפשים, אנחנו, בשקט, בשקט, גם מחמיאים לעצמינו על דקות האבחנה, ועל כך שאולי שפר מזלנו להיות בצד הנבון של העולם. כל דיון רציני בטפשות אינו יכול שלא להזכיר את קרלו. מ. ציפולה. ציפולה היה פרופ' איטלקי להיסטוריה כלכלית שנפטר לפני כ-20 שנה. הוא כתב ספרי כלכלה והיסטוריה רבים וחשובים, וגם לימד במספר אוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב ובאירופה, אבל להיסטוריה הוא נכנס בעקבות מאמר יוצא דופן שפרסם בשנת 1987 אודות הטפשות העולמית והשכיחות הבלתי נתפשת שלה בכוכב הלכת שלנו.

חוקי הכסיל

ציפולה ניסח שורה של חוקים בסיסיים המגדירים את הטיפשות, ומבהירים, מה שאמרו הרבה לפניו, שהתופעה הזאת שכיחה יותר ממה שמקובל לחשוב. כמה נפוצה? בספרו "ההיסטוריה של הטיפשות האנושית" שהתפרסם בשנת 1934, קבע ברנש בשם וולטר ב. פיטקין כי אחוז הטיפשים באוכלוסייה הוא 80 אחוזים! לא פחות ולא יותר. ציפולה נכנס יותר לרציונל. חוק הטיפשות הראשון שלו קובע כי: לעולם לא נוכל להעריך את מספר הטיפשים בסביבתנו. כל מספר טיפשים שנזרוק לאוויר יהיה קטן מידי. הפרופ' האיטלקי מסביר זאת בכמה משפטים הנשמעים מוכרים לכולנו. לא פעם, הוא כותב,  קורה לנו שאדם שחשבנו אותו כנבון, או שנאמר עליו שהינו ברנש רציונאלי, מתגלה לפתע, בנסיבות כאלה או אחרות, כאוויל מושלם, וזה קורה יותר מפעם אחת.

הטיפשות היא נשק מסוכן

החוק השני של ציפולה מעמיק את הפסימיות. ההסתברות כי מישהו הוא טיפש הינה עצמאית, ואיננה תלויה כלל בתכונות האחרות שלו. בעניין הזה לא קיימת כל זיקה לחינוך, לגזע, מין  או צבע. אתה יכול להיות מרצה באוניברסיטה, פקיד בנק, או סתם עיתונאי שנון בעיני עצמך. לכל אלה אין כל קשר לשאלה אם אתה טיפש, או לא. משפחת השוטים – אמר פעם בנג'מין פרנקלין, היא עתיקת יומין. ומיהו אדם טיפש? חוק ציפולה השלישי המכונה גם: חוק הזהב של הטיפשות, מציין כי מדובר באדם שגורם נזק לעצמו (ולאחרים), בלי שתצמח לו מכך כל תועלת, או יתרון כלשהו. האימרה: טיפש זורק אבן לבאר ועשרה חכמים לא יוכלו להוציא אותה ממחישה זאת היטב. החוקים הבאים של ציפולה מדגישים את הסכנה שבכסילותת, ומרמזים כי מדינות משגשגות, או דועכות, תלויות בכוחה ההרסני והקבוצתי של קהילת הטפשים. אגב, מי שאשם בכך, לא פחות, הם האנשים הנבונים מאחר והם לעולם אינם מעריכים נכון את כוח ההרס של הטפש.

וואו. ומה קורה כאשר מופיע בזירה אוויל רב עוצמה? על פי החוק השלישי של ציפולה, אדם כזה עשוי להסב נזק אדיר לסביבתו הקרובה והרחוקה. אני יודע איזה שם עולה לכם בראש, אבל יכול להיות שזה דווקא הזמן לזריקת הרגעה. בעצם, אולי בכלל לא צריך להתרגש יותר מידי מכך שהתבונה איננה דומיננטית בעולמנו. הגחמות הללו של האבולוציה שהביאו, בין היתר, לכך שבני ההומו סאפיינס הינם אוסף רב ועצום של בני אדם טפשים וחכמים, לא בהכרח הזיקו לנו. האינטרקציה בין הטפשים לחכמים מהם, היא זו שאחראית לכך שהחיים שלנו הם מעניינים ורבגוניים, לפחות במובן מסוים. לא כן?  

———————————-