מסע אל הקבצים

abenba

7 שנים ago

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה. וכך, עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף של קבצים המורכב מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

מאגר הקבצים החביבים עלי הוא בן למעלה מ-10 שנים. שיטוט במאגר הזה, הינו, עבורי, סוג של מסע אישי.

———————————-

אחת הספריות היותר אהובות עלי במחשב הביתי שלי נקראת "caprices", או גחמות. בספרייה הזאת אני צובר לאורך השנים קבצים* שונים ומשונים של תמונות, ציטטות, אנימציות וגיפים שמסיבה כזאת או אחרת עושים לי את זה. קל להיות אגרן דיגיטלי בימים אלה. הטכנולוגיות החדשות לא רק יודעות להביא אליך הביתה כמויות עצומות של ידע ואינפורמציה, הן גם מספקות לך אמצעי אחסון כמעט בלתי מוגבלים. כל מה שצריך זה רק לנפות את הַקַּשׁ וְהַגְּבָבָה והכל מסתדר.

ילד הזמן

אם הייתי יכול לפגוש את הצלם שצילם את התמונה הזאת (למטה), הייתי אומר לו כמו בשיר ההוא: הילד הזה הוא אני. הזמן היה האויב הגדול של הילדות שלי בכפר. אתה לא יכול לשוטט ברפת, בדיר, באורווה וגם להספיק את מפעל הטקסטיל הקטן, ולשוב הביתה בזמן – כמו שאמא בקשה. הזמן היה ועדיין תופעה חמקמקה וקשה להסבר. אוגוסטינוס הקדוש אמר במאה החמישית לספירה את המשפט המלבב הבא: מהו הזמן? אם איש לא שואל אותי, אני יודע. כאשר אני מתבקש להסביר, אינני יכול לעשות זאת.

קמים ונופלים

הנה האנימציה הזאת. ההתרחשות הצפופה כאן נראית כסצנה חברתית, די אלימה. אנשים מועדים ונחבטים על הקרקע, לעיתים נהדפים מאחור על ידי מישהו אחר. אבל הם תמיד קמים ומנסים שוב לטפס. קמים, ונופלים. אם תביטו מספיק זמן תגלו גם את אלה שיושבים ותופשים אויר לרגע. אולי מחשבים את ימיהם לאחור.

ים החלודה שמסביב

יש במפה הזאת (למטה) הרבה מן הקסם של העולם הישן. אבני החומה העתיקה יחד עם הצבע וכתמי החלודה שברקע, טווים כאן יחדיו את הגיאוגרפיה המוכרת של הפלנטה שלנו.

אפשר בקלות לדמיין כיצד מתחת ל"לבנים" הללו רוחשים כוחות טבע עצומים – בעיקרם הלוחות הטקטוניים, שממשיכים כל העת לנוע לקמט, לדחוף ולהידחף בקצב תנועה איטי, כדי ליצור גראפיטי חדש של הרים, עמקים, ימים ומדבריות, מיליוני שנים בעתיד.

זהירות! אגו

העולם שלי מלא בהפרעות, מין צירוף של סקרנות אובססיווית, יחד עם הפרעת קשב ומידה מסויימת של חוסר אחריות. לימים נחשפתי למשפט שכתב פעם ריצ'ארד פיינמן, הפיזיקאי האגדתי לאחת הסטודנטיות שלו: תחקרי הרבה את מה שמעניין אותך יותר מכל. תעשי זאת באופן הכי לא ממושמע, לא רלוונטי ומקורי.

באמירות מן הסוג הזה יש התרסה וגם מידה של אגוצנטריות. אגו זה עניין מדבק. הנה ציטטה (למטה) שעוגנת דרך קבע בספרייה הקפריזות שלי ועשויה לסייע.

ידע זה מידע בלי מ'

מידע (אינפורמציה) וידע הם המושגים המרכזיים במהפיכת המידע. ההבדל ביניהן מוצג על ידי שלושת הקבצים החינניים הללו (למטה).

מידע על פי הגדרה רווחת הינו מצבור גדול ולא מאורגן של נתונים, מספרים ופרטים שנמצאים לעיתים בהקשר קונקרטי כזה או אחר, אבל לא יותר מזה. הם יכולים להפוך לידע כאשר הבן-אדם מבין את הסיפור שלהם; איך הם מתקשרים ביניהם? משתנים, או משפיעים אחד על השני. הויקיפדיה אומרת את זה במשפט קצר ופשוט: "ידע הינו מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה".

פשוט ולא פשוט. מתן משמעות לשבבי המידע הבודדים והפיכתם לידע, הינו סיפור חמקמק ומלא טוויסטים. תראו את שעון הידע (הגיף השלישי) שנראה כאן מהסס ולא בטוח.

יקום גלגלי השיניים

הכול מסתובב. גלגל גדול מניע גלגל קטן. ולהיפך. הגיף המהפנט הזה מייצג תמונה הרמונית של תפישת היקום המכאניסטי כפי שהופיעה ונתגבשה במהלך המאה ה-17. על פי אחד הזרמים בפילוסופיה הזאת, היקום כולו הינו מכונה אחת גדולה ונצחית שנעה כל הזמן על פי חוקים קבועים של תנועות והתנגשויות של החומר. אם הולכים על הדימוי הזה, כל מה שצריך על מנת לעצור את העולם (ולרדת) זה להשבית גלגל אחד. אל תנסו.

רוכב על דרקונים

רשת האינטרנט עמוסה בעצות, טיפים, ומשפטים של חכמת חיים מסוג כזה או אחר. כוחה של הציטטה נשען על תוכנה וגם על המקור אליו היא מיוחסת. וכך, אמירות המיוחסות, לדוגמה, לאלברט איינשטיין, זוכות מטבע הדברים לרייטינג גבוה יותר. קסם מיוחד שמור לאמירות שנאמרו על ידי אנונימוס – האדם הקטן, האלמוני, גיבור האנדרדוג שיודע תמיד לומר את מה שנכון.

עם השנים הצטברו אצלי גם מאלה וגם מאלה (תמונות מתחלפות).