החיבוק שאחרי

OLD

 

כמה הרהורים על בטחון עצמי, על חולשת החיזוי ועל הימים שאחרי הקורונה.

———————————

באה בהפתעה

הסיפור של ה- SARS-CoV-2, להלן: ווירוס הקורונה, תפש את כולנו לא מוכנים. ה"יצור" הזעיר הזה – צבר של חלבונים וחומצות גרעין עם מסה של מיליונית, טריליונית הגרם, שינה לחלוטין את חייהם של מיליארדי בני אדם בפלנטה וגרם לדרמה אנושית בממדים חסרי תקדים. בכל אופן שלא נביט בזה, המגיפה הזאת הייתה הפתעה עצומה. קשה בשלב הזה להעריך את ממדיה ואת ההשלכות שיהיו לה על אורחות החיים שלנו בשנים שיבואו, שהרי האירוע עצמו עדיין מתרחש, אבל כבר עכשיו אפשר להעריך בזהירות שהיא ניפצה לחלוטין את תמונת העולם היציבה והבוטחת אליה התרגלנו בעת המודרנית.

בימים הללו כאשר רבים מאתנו מנסים עדיין לעכל את העובדה שהם שותפים לאירוע בסדר גודל של מלחמת עולם, עולה שאלה אחת מטרידה במיוחד: איך זה קרה? איך זה שאנחנו, בני המין התבוני האוחז בידע מדעי מרשים ובטכנולוגיות חדשניות, לא ידענו שזה יבוא? נכון שהיו בעשורים האחרונים כמה וכמה מגיפות לא פשוטות, אלא שהספור הנוכחי הוא במובנים רבים מאיים הרבה יותר. מיום ליום זה נראה כתסריט אימים מטלטל ההולך ומתממש. התמונה לפיה מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם כולו ספונים בימים אלה בבתיהם, מכוסים ומוגפים, מדברת בעד עצמה. 

עולם חדש וחסין

קצת קשה להאמין, במיוחד על רקע ההתקדמות המדעית והטכנולוגית העצומה שהתחוללה ברבע הראשון של המאה ה-21, במיוחד בתחומי המחשוב והבינה המלאכותית. כל אלה נתנו איכשהו את התחושה לפיה מחלות ומגיפות עולמיות הנן בגדר נחלת העבר. אני נזכר בכמה שורות מתוך "ההיסטוריה של המחר" של פרופ' יובל נוח הררי שקבע כי האנושות הצליחה להשתלט על הרעב המגיפות והמלחמות. בעשורים האחרונים סבלנו רק ממגיפה עולמית אחת – האיידס, ואנשים מתים היום מתחלואים לא מידבקים כגון סרטן, לחץ דם גבוה והתקפי לב. במקום וירוסים וחיידקים, כתב הררי, האיום הגדול ביותר על בריאות המין האנושי נשקף היום מבקבוקי קוקה קולה, מקרטונים של פיצות ומכורסאות טלוויזיה נוחות.

ביום שאחרי

זה בדיוק העניין. פעם אחר פעם מתברר לנו שראיית העתיד איננה שייכת לתכונות או ליכולות של בני האדם. מסכמת זאת יפה אותה אמירה אלמותית השייכת כנראה לפיזיקאי הדני הידוע נילס בוהר, ולפיה מלאכת החיזוי הינה קשה מאד, במיוחד בכל מה שנוגע לעתיד. 

השורות הללו נכתבות כאמור בעת שאירוע הקורונה מצוי בעיצומו. מרביתה של האנרגיה האנושית מופנה כיום לעיסוק בהישרדות הפיזית והכלכלית ובצעדי המנע הנדרשים. מטבע הדברים, ישנם גם אלה העוסקים בתקווה ובעולם החדש שיבוא אחרי. בכלי המדיה השונים אפשר לראות כבר שורה מכובדת של אנשי אקדמיה, אנשי תכנון וכלכלה, עתידנים, פסיכולוגים ועיתונאים – כולם כאחד מנסים לשרטט דיוקן של החיים שלנו ביום שאחרי המגיפה.

זהירות, חיבוק!

אחד מהתרחישים היותר פופולריים, וגם היותר דרמטיים, צריך לומר, מדבר על סדר חברתי וכלכלי חדש שיאופיין על ידי בידוד, או מה שמכנים היום: סושיאל דיסטנסינג. ספור לא פשוט. קחו לדוגמה את החיבוק, אותו אקט עשיר וטעון המבטא בתרבויות רבות חום אנושי ושפע של מסרים מעודדים ותומכים כגון: חיבה, אהבה ואינטימיות. ריחוק פיזי והיעדר החיבוק ישליכו ללא ספק בצורה מהותית על התרבות האנושית ואופני צריכתה. 

CORONAVIRUS

 אלא שכאן צריך לשים הערת אזהרה! מדובר בהערכות המתקבלות בזמן אמיתי ומתוך המהומה הגדולה של האירוע. חיזוי מגמות עתידיות מתוך הפוזיציה העכשווית יכול להכיל כשלים מובנים, כמו שמראה לא פעם ניסיון העבר. מגמות עשויות להשתנות, או להתהפך "כהרף עין", למשל כתוצאה מהתפתחות לא צפויות, או, נניח, תגלית רפואית מהפכנית. יכול להיות שההספד של החיבוק הוא מעט מוקדם. הנרטיב העתידי הוא לעולם ספור חמקמק, ובהחלט יתכן – עד כמה שזה נראה כעת בלתי הגיוני, שבני המין שלנו יחזרו להתגודד כמו פעם, כמו שהם אוהבים. מה שתמיד נכון זה הצורך להישאר עם היד על הדופק ולסדוק מידי פעם את השאננות ותפישת העתיד הבוטחת שלנו. אפשר גם לשים בזכרון איזו סימניה עם תמונה של המוטציה הנבזית הזאת המכונה: SARS-CoV-2.

—————————–

 

תגובה אחת

  1. אני זוכר שהיתה תקופה שכל כמה חודשים דווח על איזה אסטרואיד חדש שיש לו הסתברות של כך או כך חלקיק אחוז להשמיד את האנושות. בפועל לא היה מדובר על באמת שינוי בסיכון שאסטרואיד ישמיד את האנושות, אלא על שינוי טכנולוגי (שמאפשר לזהות מספר גדול מאוד של גופים שמיימיים, ובניהם כאלה שסמוכים לכדור הארץ) ובעיקר שינוי תקשורתי/תרבותי של צריכת הדיווחים מהסוג הזה וההתייחסות אליהם. כלומר, לא נוצר באמת מצב חדש, אלא מה שהשתנה זה אך ורק היחס של החברה למצב הקיים.

    מה שמעניין אותי זה אם הקורונה זו תופעה דומה. כלומר, האם מה שקורה כרגע זה באמת משבר בריאותי שלא היה בעבר, או אולי העניין תקשורתי/תרבותי. הראיות קיימות לשני הכיוונים.

    ארגון הבריאות העולמי זורק מספרים שקשה לקחת ברצינות. במיוחד הפתיעה התחזית שלהם לגבי שיעור התמותה הצפוי מהקורונה. הם לקחו את מספר מקרי המוות, חילקו במספר הנדבקים בקורונה, והכפילו באוכלוסיית העולם. מתמטיקה שמביאה מספר מבהיל של קורבנות צפויים, אבל ברור שאין בה טיפת הגיון, ולא ברור שיקול הדעת בפרסום המספר הזה.

    עוד דוגמה זה ספירת החולים והמתים, שנעשית באופן אבסולוטי ולא יחסי. הספירה האבסולוטית שעושות רשתות התקשורת מראה מספרים מפחידים. אבל הסי.די.סי של ארה"ב מפרסם נתונים על כל שבוע של כל השנים הקודמות. הנתונים מראים שמספר המתים נמוך משנה שעברה, מספר המאושפזים נמוך משנה שעברה, ומספר החולים נמוך ממה שהיה בשנה שעברה (ובהפרש די גדול). לפי זה מספר המתים מקורונה נמוך באופן דרמטי מהמספרים האבסולוטים. אז האם באמת יש מגפה בקנה מידה שלא היה קיים בשנים קודמות? כל ניסיון לעסוק ברצינות בשאלה הזאת מיד מודר מהשיח.

השאר תגובה