סדרת תווים שנחרתה על גבי מצבת שיש לזכרו של קצין בריטי צעיר שנפל באחד הקרבות היותר אלימים במלחמת העולם הראשונה, ממשיכה לשגע את מומחי המוסיקה בעולם. נכון להיום, כמאה שנים למותו של הקצין, לאף אחד אין עדיין כל מושג מה בדיוק מתנגן שם.

אני מביט בתקליט הישן שמתחיל להסתובב עם החריקות והשריטות המלוות אותו, ומתקשה להאמין; הציפור מצטרפת לנגינת הצ'לו כמעט ממשיכת הקשת הראשונה…
ספור קטן על מנגינה אירית עתיקה וצרודה.   

"תולעת ספרים" הינו מונח די שגור במקומותינו. אנחנו נוהגים לשאול אותו ולהשתמש בו, פעם אחר פעם, כלפי אותם האנשים שאהבת הספרים והעיסוק בהם הינם כל עולמם. קצת מפתיע אם זוכרים כי השם הזה מייצג מגוון רחב של יצורים ביולוגים זעירים הניזונים מהשחתה, מהרס ומכרסום הספרים.
אז איך מתקשרים יחדיו אוהבי ספרים אנושיים עם מה שנראה, לפחות מנקודת המבט שלנו, כאויבות המרות של עולם הספר? ומדוע בכלל יש לחלק מתולעי הספרים הללו שבטבע שמות כל כך מוזרים?

אסתטיקה שמפעימה את הלב. שוטטות בעולם המרהיב של הדפסי העץ היפנים.

במידה מסוימת אנחנו ברי מזל. העלילה הזאת שמגיעה אי שם מאירופה הקולוניאלית של המאה ה-18 הייתה יכולה בנקל להיעלם ולהתמסמס בין דפי ההיסטוריה. מסבות כאלה או אחרות היא צלחה את מחסום הזמן, ואנחנו קבלנו, או אולי זכינו, בסיפור אנושי מרתק ויוצא דופן – סיפורה של קבוצת נשים ששרדה מעל ומעבר לכל המצופה.

הסודות והספורים האפלים שרשם נגר צרפתי צעיר על גבי כ-70 לוחות עץ, אי שם בשנות ה-80 של המאה ה- 19 נועדו מלכתחילה להישאר חתומים ולהיחשף רק בעתיד הרחוק. כאשר מעיינים בהם, קל גם להבין למה.