רובה ווינצ'יסטר עתיק שנדמה היה כי הגיע מסצנה שנלקחה ישירות מימי המערב הפרוע ההם, נמצא שעון על גזע עץ בפרק לאומי בנבדה. תמונת כלי הנשק והנסיבות המוזרות בהן הוא נמצא, הציתו את דמיונם של המוני גולשים ברשת שמיהרו להציע ורסיות דמיוניות משלהם ל"סיפור האמיתי" של הרובה.

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה.
עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף אישי של קבצים המורכב אך ורק מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

כמה הערות קצרות על טיבן של המצאות; על פרקטיקה וחוסר שימושיות, על הנאה והתפעלות, ועל בובה שיודעת להביט לכיוון אחד בלבד – דרומה!  

הספסל הציבורי הוא אחד מאותן ההמצאות היותר מוצלחות של התרבות האנושית. הוא לא רק משמש מנוע מובהק ליצירת התרחשויות ואירועים שקורים ללא הרף – עליו או בסביבתו, אלא גם מציע את הפתרון המושלם לבריחה מהטכנולוגיה בצורה של מקום מפלט, מנוחה, התבוננות, או סתם נוהג שהולך ונעלם: שיחה פנים מול פנים.

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

סרטון וידיאו חדש מכמת את ספורה של התרבות האנושית בכמה דקות. בהילוך מהיר, ההיסטוריה שלנו נראית כאוסף עצום ולא מאורגן של אמביציות, גחמות, ומשחקי כוח, יחד עם אינספור אירועים ותרבויות שקמות ונופלות ב"הרף עין", כמו היו חלק מתסריט קבוע וידוע מראש. 
ואיך יראה סרט דומה מאות שנים בעתיד? התשובה, לפחות על פי אחד התסריטים, אינה מלבבת. 

חמישה ימים בעיר זלצבורג וסביבתה; הרים, טירות ופלגי מים, יחד עם קצת מלח, נגיעות של שנאפס וכדורים של שוקולד סטייל מוצרט-קוגל, בהחלט עושים את זה.

השאיפה לנוע קדימה או אחורה בזמן הינה אחת מאותן התשוקות הגדולות המלוות את המין האנושי מאז שעמד על דעתו. האם נצליח אי-פעם לבנות בעתיד מכונה שתאפשר לנו לממש את התשוקות הללו? ואם כן, כיצד תראה המציאות שלנו?

אומץ לב ובוגנוויליה. עלילה שלא תיאמן על מסע חקר קולוניאלי מסביב לעולם, ועל נוסעת אחת בתחפושת – אישה יוצאת דופן, שספורה נחשף לציבור הרחב רק בשנים האחרונות.

יש כנראה משהו בחיה האגדתית הזאת שמרתק את התרבות שלנו כמעט מאז שהיא קיימת. נכון שאנחנו, בני האדם, היו אלה שהמציאו אותה וגם העניקו לה תכונות כמו טוהר ואצילות, כך שתתאים יפה לאמונות ולצרכים שלנו, ובכל זאת, הרומן המתמשך שלנו עם החד-קרן נראה ייחודי ויוצא דופן.
כמה הערות, לא מתודולוגיות, על החד-קרן, על הדרך ללכוד אותה, ועל יצור חי ואמיתי שדומה לה להפליא.