המסע בחלונות הראווה שעורכת לנו תוכנת זום הוא חלק מהמסע שלנו לכיוון עולם של מְקֻוָּונוֹת וסינכרוניזציה. זום ותוכנות הדומות לה, הינן ניסיון עילג משהו לפצות על אובדן הקירבה הפיזית והאינטראקציה הישירה. אבל אין מה לדאוג. טכנולוגיות חדשות יספקו פתרונות להרגלים וגחמות ישנות, ואולי גם יעודדו חדשות. יהיה מעניין בעולם הפוסט קורוני.

עוצמתה של דרמה בממדים גלובליים אינה נמדדת בהכרח במספר הנפגעים שיש בה אלא גם בשורה של גורמים אחרים.
ספור הקורונה מספק כאלה למכביר.

כמה הרהורים על בטחון עצמי, על חולשת החיזוי ועל הימים שאחרי הקורונה.

בסדנה קטנה בעיר ראשון לציון נבנית בימים אלה ממש (חודש מרץ 2020), מכונה מופלאה – מחווה מרגשת לעולם של פעם.

כשעה וארבעים דקות טיסה מכאן, ממש במרכז אתונה, מתחבאת לה שכונה בשם אקסרכיה, המכוסה, כמעט נעלמת, בשכבות של גרפיטי צבעוני מכל סוג וצורה.
 
במדריכי התיירות הקונבנציונליים היא נתפשת כמקום "לא נחמד", בלשון המעטה. אבל אם חשקה נפשכם בניחוח של חירות, להט נעורים ואמנות אותנטית, אקסרכיה היא ההימור שלכם.  

רובה ווינצ'יסטר בן כ-130 שנה, נמצא לא מכבר "נשען" על גזע עץ בפרק לאומי בנבדה, ארה"ב. תמונת הרובה העתיק, שנראתה כמו נלקחה מסרט בוקרים קלסי, הציתה את דמיונם של חובבי המערב הפרוע ברשתות החברתיות. עד כדי כך שרבים מהם הציעו שורה של תסריטים אלטרנטיביים לגבי מה שאולי התרחש שם.

ויש גם הפתעה.

רבים מכם מכירים זאת. אתם נתקלים בתמונה, וידיאו או ציטטה שעושה לכם את הקליק הזה – לא תמיד ברור לכם למה, ואתם מחליטים לשמור אותה.
עם הזמן, מצטבר במחשב שלכם אוסף אישי של קבצים המורכב אך ורק מהטעמים, האהבות והרגישויות שלכם.

כמה הערות קצרות על טיבן של המצאות; על פרקטיקה וחוסר שימושיות, על הנאה והתפעלות, ועל בובה שיודעת להביט לכיוון אחד בלבד – דרומה!