בימים אלה כאשר המגיפה הגדולה עדיין כאן ומצבה של החברה האנושית, כך לפחות בתחושה, לא משהו, אני חוזר לרגע כמה עשרות שנים לאחור, לסופה הדרמטי של ספינת האוויר הינדנבורג, ולשדר הרדיו שהיה שם וזעק על מצבה של האנושות.
המסע הזה למאה הקודמת נעזר בסרטון וידיאו חדש שנערך באמצעות בינה מלאכותית ונותן מבט אחר על האסון המפואר הזה.

סיפור מוזר על רוח רפאים שחורגת מעט מהגבולות שלה, ובאותה הזדמנות גם אומרת לנו דבר או שניים על היכולות הסמויות שלנו.

בספור הזה שמגיע מהעיר אלכסנדריה במאה ה-5 לספירה, ספור שחלקו מציאות וחלקו (הקטן) בדיה, מככבת היפאטיה, פילוסופית ומדענית יפיפייה ואקסטרווגנטית.

קצת בדומה לגורלה של הספרייה המפוארת של העיר שנחרבה כתוצאה ממלחמות ומעשי ונדליזם, סיימה היפאטיה את חייה בסוף טראגי ודרמתי מאד, מהסוג שרק תקופות חשוכות בהיסטוריה יודעות לספק.

הספור הזה הזוי משהו. מסתבר כי תחנות רדיו בגלים קצרים, כוכבות התקשורת של עולם הריגול של פעם, ממשיכות, גם היום, לשדר צלילים ומספרים בכתב מורס ובצורות אחרות, מבלי שאף אחד מבין על מה הן מדברות ולמה.

זה קורה, אגב, גם בסביבה שלנו.

מסע מוזר ומפתיע אל העיר פריז בתחילת המאה ה-20.

פגישה אישית עם מכונה חסרת פשר.

מסע וינטג' ססגוני במיוחד אל הפוסטרים ומודעות הפרסום של פעם.

המסע בחלונות הראווה שעורכת לנו תוכנת זום הוא חלק מהמסע שלנו לכיוון עולם של מְקֻוָּונוֹת וסינכרוניזציה. זום ותוכנות הדומות לה, הינן ניסיון עילג משהו לפצות על אובדן הקירבה הפיזית והאינטראקציה הישירה. אבל אין מה לדאוג. טכנולוגיות חדשות יספקו פתרונות להרגלים וגחמות ישנות, ואולי גם יעודדו חדשות. יהיה מעניין בעולם הפוסט קורוני.