אודסה העיר האוקראינית השוכנת לחוף הים השחור היא הרבה יותר מסתם עיר. לפחות לאלה מאתנו הזוכרים לה את ימי החסד בעברה כאשר פעלה בה קבוצה מרשימה של אינטלקטואלים יהודים, בחלקם מנהיגים ציונים, סופרים ומשוררים ידועים, וגם לאלה הזוכרים לה את שעותיה הרעות בימי הפוגרומים והמלחמה הגדולה.
מעבר לאתוס הציוני, אודסה מזוהה, כמעט מאז הקמתה בסוף המאה ה-18, עם חיי אמנות ותרבות ופרצי יצירתיות ודמיון חריגים. יש בה גם כמה הפתעות. במובן זה, הרשימה הזאת היא מסע קופצני, לא דידקטי, המנסה להאיר כמה מהן.

משפט מתמטי שנבנה עם שדה של חיטה ועצי אורן, מראה ענקית שמרכזת את אור השמש, תעלות מים בוערות ויום של שקט לאומי…אלה הם רק חלק מהרעיונות ההזויים שהוצעו על ידי הציוויליזציה האנושית בניסיונות לתקשר עם תרבויות שאולי נמצאות בכוכבים אחרים.

אחד המועמדים היותר נחשקים ומועמד כמעט ודאי להימצאותם של חיים היה כוכב הלכת השכן, מאדים. במשך מאות שנים ניהלנו עמו מערכת יחסים סוערת שהייתה רוויה באמונות, תקוות והשערות מדעיות, בחלקן מוזרות במיוחד. עם הזמן הסתבר כי החלומות הרבים שתלינו בכוכב האדמדם הזה, היו קצת גדולים עליו, או שלא? 

הנוהג הזה להשליך לאוקיינוסים של העולם בקבוקים נושאי מכתבים קיים כבר אלפי שנים. הרגל משונה צריך לומר שהרי בקבוק המושלך למים משול במידה רבה למכתב ללא נמען, והסיכויים שיימצא אי פעם שווים לסיכויים שלא יימצא לעולם.

אלא שזה כנראה גם סוד כוחו וקסמו. כמו שמלמד ספורו המדהים של מכתב הבקבוק האוסטרלי שנמצא לא מכבר.

המאה ה-21. האוצר הראשי של האגף לארכיאולוגיה מצרית קדומה במוזיאון הבריטי לא האמין למראה עיניו. גם סרט הוידיאו שצולם אחר כך רק חיזק את הפליאה; פסלון קבורה עתיק בין כ-3,800 שנים זז וסב על עומדו, וזאת למרות שהיה נתון בארון זכוכית ובחדר סגור למבקרים.

ארוע מוזר ולא שגרתי במיוחד אם זוכרים כי הפסל הגיע מאיזור קברי הפרעונים בעמק המלכים, עמוס במיתוסים, סיפורי רוחות וקללות עתיקות.

רבים מהחפצים, קטנים וגדולים, שנמצאים בשמוש היומיומי מחזיקים בסטטוס של "מובן מאליו". המדובר בדרך כלל במוצר, או אביזר שממלא את הפונקציה שלו בצורה חלקה ומושלמת, עד כדי כך שהמודעות לקיומו כמעט ונעלמת, והשימוש בו נעשה לעיתים באופן לא מודע. המוצרים הללו קרובים לשלמות מאחר והם נותנים לציבור הרחב ערך רב עד כדי יצירת הרגלים, ולעיתים גם סוג של התמכרויות.

אם בוחנים את ההסטוריה של האביזרים ה-מובנים מאליהם מגלים כי הם יכולים להיוולד כתוצאה מהברקה של רגע, או בתהליך מתמשך על פני שנים ארוכות. כמו למשל ספורה המדהים של קשית השתייה.

חברת אמזון האוחזת בנתח עיקרי בשווקי הספרים בעולם הוציאה בעשור האחרון שורה של קוראים אלקטרונים מסדרת קינדל שמתיימרים לדמות בצורה כמעט מלאה את ספר הנייר,  ויותר מזה. 

האם זאת היא שעת הדמדומים של הספר הנייר? קשה לדעת, סקרים שונים שנערכו לאחרונה דווקא מצביעים על גידול מסוים במכירות הספרים ברחבי העולם. אלא שישנם אלה הסבורים כי הבעיה האמיתית איננה דווקא בצורה העתידית  של הספר אלא בהתגברות הרעשים והסחות דעת בסביבה שלנו, מה שעשוי להפוך את חוויית הקריאה לכמעט בלתי אפשרית.

עם נפילת האימפריה הרומית במהלכה של המאה השלישית לספירה נעלמו הפילים מאירופה המערבית.
במשך מאות השנים שיבואו אחר כך, האמנים האירופאים יציירו פילים רק על סמך שמועות, כתבים ישנים ומנה הגונה של דימיון.
התוצאה היא שספרי החיות של ימי הביניים והרנסנס עמוסים במגוון עצום ומוזר של ׳חיות עם חדקים׳ שהקשר בינן לבין הפיל במציאות הינו מקרי בלשון המעטה.

סיפור על כתב יד מסולסל, אניגמטי, וזעיר במיוחד, שהולך ומפוענח בימים אלה. מחברו, אמן מיניאטורות איטלקי שנפטר בתחילת המאה ה-20, עשוי, סוף סוף, לקבל את מנת התהילה המגיעה לו.

סיפורה הלא ייאמן של צ'יאתורה, עיר מכרות קטנה אי שם במערב גיאורגיה. בצ'יאתורה אין מבנים מפוארים, קתדרלות מרשימות או מונמנטים יוצאי דופן. ההיפך הוא הנכון, בתיה זקנים, קירותיהם מתקלפים ומימי הנהר הזורם בה עכורים.

ובכל זאת יש בה בעיר הזאת, לפחות מנקודת המבט של התייר המזדמן, קלף מנצח אחד; חלק ממערכת התחבורה בעיר הינם רכבלים – קרוניות מתכת קטנות שיוצרו בעת השלטון הסובייטי לפני למעלה ממחצית המאה. אלה, כך מסתבר, עדיין נעות בשמיה, כנגד כל הסיכויים.

(שימו לב! בגלל התמונות וקבצי הוידיאו טעינת העמוד איטית מעט אבל משתלמת;)