תולעת מהספרים

"תולעת ספרים" הינו מונח די שגור במקומותינו. אנחנו נוהגים לשאול אותו ולהשתמש בו, פעם אחר פעם, כלפי אותם האנשים שאהבת הספרים והעיסוק בהם הינם כל עולמם. קצת מפתיע אם זוכרים כי השם הזה מייצג מגוון רחב של יצורים ביולוגים זעירים הניזונים מהשחתה, מהרס ומכרסום הספרים.
אז איך מתקשרים יחדיו אוהבי ספרים אנושיים עם מה שנראה, לפחות מנקודת המבט שלנו, כאויבות המרות של עולם הספר? ומדוע בכלל יש לחלק מתולעי הספרים הללו שבטבע שמות כל כך מוזרים?

שיחת היום

הספור הבא הינו סוג של עלילה פנטסטית וכמעט בלתי נתפשת, שהרי אתם לא פוגשים בכל יום אדם, מוכשר ככל שיהיה,  שמצליח להעמיד עיר שלמה על הרגליים. במיוחד כאשר מדובר בעיר ששמה לונדון.

פנטסטי בכל קנה מידה

במידה מסוימת אנחנו ברי מזל. העלילה הזאת שמגיעה אי שם מאירופה הקולוניאלית של המאה ה-18 הייתה יכולה בנקל להיעלם ולהתמסמס בין דפי ההיסטוריה. מסבות כאלה או אחרות היא צלחה את מחסום הזמן, ואנחנו קבלנו, או אולי זכינו, בסיפור אנושי מרתק ויוצא דופן – סיפורה של קבוצת נשים ששרדה מעל ומעבר לכל המצופה.

הסיפורים שמתחת לפרקט

הסודות והספורים האפלים שרשם נגר צרפתי צעיר על גבי כ-70 לוחות עץ, אי שם בשנות ה-80 של המאה ה- 19 נועדו מלכתחילה להישאר חתומים ולהיחשף רק בעתיד הרחוק. כאשר מעיינים בהם, קל גם להבין למה.  

סיפורי אודסה (2018)

אודסה העיר האוקראינית השוכנת לחוף הים השחור היא הרבה יותר מסתם עיר. לפחות לאלה מאתנו הזוכרים לה את ימי החסד בעברה כאשר פעלה בה קבוצה מרשימה של אינטלקטואלים יהודים, בחלקם מנהיגים ציונים, סופרים ומשוררים ידועים, וגם לאלה הזוכרים לה את שעותיה הרעות בימי הפוגרומים והמלחמה הגדולה.
מעבר לאתוס הציוני, אודסה מזוהה, כמעט מאז הקמתה בסוף המאה ה-18, עם חיי אמנות ותרבות ופרצי יצירתיות ודמיון חריגים. יש בה גם כמה הפתעות. במובן זה, הרשימה הזאת היא מסע קופצני, לא דידקטי, המנסה להאיר כמה מהן.

החיים באדום

משפט מתמטי שנבנה עם שדה של חיטה ועצי אורן, מראה ענקית שמרכזת את אור השמש, תעלות מים בוערות ויום של שקט לאומי…אלה הם רק חלק מהרעיונות ההזויים שהוצעו על ידי הציוויליזציה האנושית בניסיונות לתקשר עם תרבויות שאולי נמצאות בכוכבים אחרים.

אחד המועמדים היותר נחשקים ומועמד כמעט ודאי להימצאותם של חיים היה כוכב הלכת השכן, מאדים. במשך מאות שנים ניהלנו עמו מערכת יחסים סוערת שהייתה רוויה באמונות, תקוות והשערות מדעיות, בחלקן מוזרות במיוחד. עם הזמן הסתבר כי החלומות הרבים שתלינו בכוכב האדמדם הזה, היו קצת גדולים עליו, או שלא? 

ניחוח חזק של גורל

הנוהג הזה להשליך לאוקיינוסים של העולם בקבוקים נושאי מכתבים קיים כבר אלפי שנים. הרגל משונה צריך לומר שהרי בקבוק המושלך למים משול במידה רבה למכתב ללא נמען, והסיכויים שיימצא אי פעם שווים לסיכויים שלא יימצא לעולם.

אלא שזה כנראה גם סוד כוחו וקסמו. כמו שמלמד ספורו המדהים של מכתב הבקבוק האוסטרלי שנמצא לא מכבר.

נשמה חסרת מנוח

המאה ה-21. האוצר הראשי של האגף לארכיאולוגיה מצרית קדומה במוזיאון הבריטי לא האמין למראה עיניו. גם סרט הוידיאו שצולם אחר כך רק חיזק את הפליאה; פסלון קבורה עתיק בין כ-3,800 שנים זז וסב על עומדו, וזאת למרות שהיה נתון בארון זכוכית ובחדר סגור למבקרים.

ארוע מוזר ולא שגרתי במיוחד אם זוכרים כי הפסל הגיע מאיזור קברי הפרעונים בעמק המלכים, עמוס במיתוסים, סיפורי רוחות וקללות עתיקות.

ספור מובן מאליו

רבים מהחפצים, קטנים וגדולים, שנמצאים בשמוש היומיומי מחזיקים בסטטוס של "מובן מאליו". המדובר בדרך כלל במוצר, או אביזר שממלא את הפונקציה שלו בצורה חלקה ומושלמת, עד כדי כך שהמודעות לקיומו כמעט ונעלמת, והשימוש בו נעשה לעיתים באופן לא מודע. המוצרים הללו קרובים לשלמות מאחר והם נותנים לציבור הרחב ערך רב עד כדי יצירת הרגלים, ולעיתים גם סוג של התמכרויות.

אם בוחנים את ההסטוריה של האביזרים ה-מובנים מאליהם מגלים כי הם יכולים להיוולד כתוצאה מהברקה של רגע, או בתהליך מתמשך על פני שנים ארוכות. כמו למשל ספורה המדהים של קשית השתייה.