ראיתי רובוטים מאושרים

מסע מרגש בעקבות הרובוטיקה והטכנולוגיה המתקדמת ביפן, היכן שהמסורת והשינוי משמשים יחדיו, והחדשנות היא חלק מ-הדנ"א.

——————————-

ציוויליזציה של חייזרים

איך מתחילים לתאר סיור או טיול של שבועיים ימים בטוקיו? אפשר כמובן לפתוח בתיאור אותו הלם תרבות – אוסף של מנהגים, חוקים, שפה, תנועות, מחוות, ועוד ועוד – שחובט בעוצמה רבה בכל בן המערב שמגיע לראשונה ליפן. אפשר אולי להסתפק באחת מאותן עובדות קטנות, כמעט שוליות שמדגישות בצורה ברורה את ההבדלים בחיי היומיום. אני נזכר לרגע בעגבניות השרי האדמדמות והקטנות שהוגשו לנו מידי יום במסגרת ה-"בּוּפֶה" ארוחת הבוקר, עם העוקצים שלנם. מה שהצריך טיפול ידני ופרטני בכל עגבנייה ועגבנייה.  

אלא שהספור הזה הוא בכלל הוא בענייני טכנולוגיה מתקדמת וחדשנות. הגדרה של חדשנות עשויה להיות חמקמקה ורבת פנים אבל יש בה תמיד תהליך יצירתי שמביא למשהו חדש ואחר. יפן, ובכך אין ספק, הינה אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הזה. על הסבות לדרייב היצירתי הזה שפועם במדינה הזאת נכתבו כבר תילי תילים של מאמרים ומחקרים, מבלי להיכנס לעובי הקורה, די לציין  שהן נקשרות בדרך כלל בגורמים כגון הגיאוגרפיה הייחודית, הדמוגרפיה, המצב הגאו-פוליטי, ההיסטוריה והמסורת המקומית. רק כדי לסבר את האוזן אפשר להזכיר כי ביפן הופיעו במהלך מחצית המאה האחרונה שורה של טכנולוגיות ופיתוחים ששינו את העולם. בשנת 1964, לדוגמה, הדהימה יפן את העולם כולו כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של מעל 200 קמ"ש. בשנת 1970 הופיע בעולם מחשבון הכיס הראשון של חברת שארפ, וכמעט באותו הזמן, הציגה סוני את ה-ווקמן שלה.

ואי אפשר לסיים את הרשימה ה-מאד חלקית הזאת בלי הרובוטים. בתחילת המאה ה-21, ליתר דיוק בשנת 2003, הציגו חוקרים באוניברסיטת אוסקה ביפן את 01DER  שהיה הרובוט דמוי אדם הראשון וידע לעשות כמה תנועות לרבות דבור ונשימה. זו גם הייתה התקופה שבה, כך נדמה, החלו רובוטים אוטונומיים, במידה כזאת או אחרת, להשתלב בהדרגה בתעשייה ובמגזר החברתי והפרטי ברחבי העולם. עם ההתפתחויות בתחומים של מדעי המחשב, יכולות החישה, ההנדסה המכנית וכמובן הבינה המלאכותית, הרובוטים החלו לצאת מתוך הספרות של המדע הבדיוני ולקחת חלק במה שנראה כתהליך הסבתה של החברה האנושית לחברה מתוחכמת ואולטרה מודרנית.

במובן זה, המסע שלי ליפן – לאותה "ציוויליזציה של חייזרים", כפי שהגדיר לי אותה קודם המסע, טכנולוג וחבר וותיק, היה ניסיון לעקב, לתעד, ואולי גם קצת למשש משהו מאותה אווירה של חדשנות שמפכה במדינת האיים הזאת ולוקחת את כולנו בצעדים מהירים לכיוון העתיד.    

זהירות! סאיינס פיקש'ן

אחד המקומות שבו אתה יכול לא רק לראות אלא גם לחוות טכנולוגיה מתקדמת נמצא במוזיאון המדע וחדשנות, מיראיקאן (miraikan) באודייבה, האי המלאכותי הגדול במפרץ טוקיו. המוזיאון עם המודל המרשים של כדור הארץ התלוי בו, עמוס פלאות ושכיות חמדה. אחת מהן היא ה-אוטונאורויד (Otonaroid). המדובר באנדרואיד שמאפשר לך לשוחח באמצעותו עם יצורים אחרים, במקרה שלנו, בני אדם. זה איננו דבר של מה בכך. יש סיכוי טוב שכבר במאה הנוכחית "יחיו" רובוטים דמויי אנוש לצידנו, בני האדם, ויעניקו לנו שירותים בתחומים שונים, שאנחנו בני האנוש לא נרצה או לא נוכל למלא. השיחה שאני מקיים עם האוטונארויד המופעל על ידי חבר (טל) מאפשר לי לראות, או לפחות לדמיין שיחה ואינטרקציה עתידית בין בני אדם לרובוטים. זה בהחלט מרגש ואני חש לרגע כמככב בסצנה מתוך סאיינס פיקש'ן.

ברח מתוך הסרט

כל מי שמשוטט ברחבי העיר העצומה הזאת לא יכל שלא להבחין בכל אותם גיבורי ה-אַנִימֶה והמאנגה שכמעט מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות. תרבות האנימציה והקומיקס שצמחה ביפן בראשית המאה ה-20 היא חלק בלתי נפרד מאותה אווירה דינמית של מסורת ושינוי הכרוכים יחדיו, השוררת במקום. כמו מנוע דחף הפועל ללא הרף, היא מספקת לסביבתה מנות הגונות של השראה וסיעור הדמיון, ואולי גם לגיטימציה לאפשרות שיצורים אנושיים ומלאכותיים יכולים לחיות יחדיו. עוד נחזור לכך. 

בסמוך לכלבו הענק DiverCity באודייבה, לא הרחק ממוזיאון המדע, אני פוגש ב-גנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שנראה כאילו ברח מאחד מאותם מסכי הענק והתממש פיזית כדי להתייצב בעולם המציאות. הרובוט הזה שמתנשא לגובה של קרוב ל-20 מטרים הינו אחד מגיבוריה של סדרת אנימה מיתולוגית בתחום המדע הבדיוני. העלילות של הסדרה הזאת מתרחשות בתקופת זמן חלופית, או בעתיד, בתקופה שבה המין האנושי נמצא בחלל ומשתמש ב-גנדהם – רובוטים ענקיים דמויי אדם המהווים מעין מערכות לחימה משוריינות וניידות, וזאת, על מנת לשרוד בסביבה העוינת. סדרת המקור שהוקרנה לראשונה בטלוויזיה לפני כארבעים שנה זכתה לפופולאריות עצומה שבאה לידי ביטוי במגוון עצום של חוברות, מודלים מפלסטיק ומתכת, סרטים וסדרות טלוויזיה וכמובן משחקי מחשב. המותג הזה בלבד מגלגל מחזורים של עשרות מיליארדי ין מדי שנה בשנה.

בשעות הערב גנדהם "נצבע" בצבעים שונים ומידי פעם גם הופך לחד קרן כשהוא עובר ל"מוד" תקיפה (למטה), מעורר הרבה רחש והמולה בקהל שנאסף למרגלותיו. 

הרוח של הרובוט

גיבורי האנימציה והקומיקס היפנים, כמו גנדהם, או אסטרו בוי – אחד הוותיקים שבהם, הינם חלק בלתי נפרד מתהליך הילדות והבגרות של הילד היפני. ההתבגרות לצד הגיבורים הדמיוניים הללו- רובוטים "אנושיים" שעוזרים להציל את העולם, עצבה (ומעצבת) במידה רבה את אותו יחס מקבל וידידותי כלפי רובוטים שהולכים ותופשים, יותר ויותר מקום, במגזרים שונים במשק ובתעשייה היפנית. אם חופרים עמוק יותר, חלק מהקשר הרובוטי הזה נובע במידה רבה מדת השינטו המסורתית והמקום החשוב שהיא תופשת בתרבות היפנית. "אנימיזם" (נפש או רוח) הינו מרכיב באמונה שלפיה לשמש, לירח, להרים לעצים שבטבע יש רוחות או אלים משלהם. אמונה שהתרחבה עם הזמן וכללה גם אובייקטים מלאכותיים, לרבות חפצים מעשה ידי אדם.

בעולם הפרקטי זה מתורגם ליחסי ידידות, ואפילו יותר מזה. כמו שמתאר פרופ' ג'ואי איטו, מנהל המדיה-לאב במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס. במאמר שפרסם לאחרונה בשם: מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? כותב איטו: "גדלתי" כצופה בסדרות אנימה, כמו Neon Genesis Evangelion שמתארת עתיד שבו מכונות ובני אדם מתמזגים כדי ליצור פעילות סַיְבּוֹרְג. תכניות מהסוג הזה גרמו לילדים רבים לחלום חלומות בהם הם נהפכים לגיבורי סייבורג. הרובוטים", ממשיך ג'ואי, "היוו תמיד חלק מהעולם שלנו ורבים מאתנו התבגרו עם חלומות להיות גיבור על בִּיוֹנִי. הרובוטים היו תמיד חלק מהנפש היפנית – גם גיבור הילדות שלנו, אסטרו בוי, נכנס רשמית למרשם התושבים של העיר נייזה, מצפון לטוקיו…לא רק שלנו היפנים אין כל חשש מאדונים רובוטים חדשים, אנחנו גם במובן מסוים קצת מצפים להם".

אנושיות מהסוג הכלבי

אם יהיו אי פעם בעתיד רובוטים נבונים, לפחות כמו בני האנוש, שיתעדו את ההיסטוריה של העם הרובוטי, קרוב לוודאי שיינתן שם מקום של כבוד לאסימו, הרובוט היומנואידי של חברת הונדה. אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם, נחשף בוורסיה ראשונית בתחילת שנות ה-2000. לאחרונה הודיעה חברת הונדה שלא תמשיך לייצר אותו אבל תשתמש בידע שנרכש במהלך ייצורו בתחומי המכניקה וה-AI (בינה מלאכותית – Artificial Intelligence), על מנת לבנות שורה של מוצרים רובוטים שיסייעו בתחומים שונים, החל מענף הרכב, וכלה במשק הבית וסיוע לקשישים.

באולם התצוגה של חברת הונדה בשכונת Aoyama בטוקיו אפשר לראות, בזמנים קבועים, הופעות מרגשות של הרובוט, כולל מפגש אינטראקטיבי עם קהל הצופים. התנועות של אסימו נמרצות ומלאות חן. הוא יודע לפרש פקודות קוליות ולזהות עצמים נעים, כולל הכוון והמרחק שלהם ממנו. נכון שהוא נראה גמלוני מעט לעומת דגמים חדשים של רובוטים שהופיעו בעולם בשנים האחרונות, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הראשוניות ואת העובדה שהוא היה אחד הרובוטים הראשונים שהלך על שתי רגליו. אחת התכונות הבולטות שלו היא הידידותיות שלו שבאה לידי ביטוי במראה, בתנועות ובמחוות הקטנות. זה לא פלא שילדים שנכחו בתצוגה בקשו להשתעשע ולעשות סלפי עם החבר המזדקן. 

 

אנושיות כזאת מן הסוג הרובוטי אפשר למצוא בשפע ב-אייבו, (Aibo), הרובו-כלב של חברת סוני. אייבו שהופיע לראשונה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת הוחזר בשנה האחרונה לחנויות במהדורה משודרגת ומתוחכמת. אני נתקל ב-אייבו בבניין של ניסאן וסוני ברובע גינזה היוקרתי בטוקיו. אם הייתי צריך לנסח את המפגש הראשוני עימו, הייתי אומר שהוא נראה ונשמע חביב ואוהב אדם, בצורה שרק כלבים אמיתיים יודעים. כשהוא מגובה במערכת בינה מלאכותית המאפשרת לו מגוון רחב של יכולות, אייבו יודע לזהות תנועות ומילות חיבה, להכיר בני משפחה, ואף לרוץ אליהם ולשחק עימם, תוך שהוא לומד את הרגליהם, וגם מגבה בעצמו את הידע שצבר. 

אחד מקהלי היעד העיקרים של אייבו הינה אוכלוסיית הקשישים ביפן שהולכת גדלה במהירות. כאילו כדי להמחיש זאת, מזדמן למקום יוסידה אקיטסוגו (Akitsugu) פנסיונר יפני קשיש שהחליט לרכוש לו רובו-כלבלב משלו. מדוע רכשת את הכלב? אני שואל. הסבה העיקרית לכך, הוא מספר לי באנגלית עילגת, הינה שהוא יהיה חבר שיפתח עבורי קשרי שיחה וידידות עם אנשים זרים.

יצור אפל וקודר

להתחבר עם אנשים זרים זה איננו דבר של מה בכך. במיוחד כאשר מדובר על יצור גדול ומאיים שאינו אנושי. כזה בדיוק היה הגיבור הרובוטי הראשון שהופיע במערב בתקופה המודרנית. זה היה יצור גותי, אפל וקודר שהתפרץ בסערה לעולמה התרבותי של אירופה במהלך המאה ה-19. העלילה שנקדחה במוחה של סופרת אנגליה צעירה בשם מרי שלי, ספרה על ממציא צעיר בשם פרנקנשטיין שבנה יצור מגודל שהפך עם הזמן לסוג של מפלצת אלימה ואכזרית. הספור על המפלצת של פרנקנשטיין צבר עם השנים פופולריות רבה, והיצור האומלל הפך עם הזמן למודל חיקוי לספרים וסרטים רבים בעיקר בז'אנר האימה.

אפשר בהחלט לקבוע שהרובוט הראשון במערב היה מאיים ומפחיד, רחוק מאד מהדימוי הידידותי של חבריו במזרח. על רקע זה, כמעט לא מפתיע לראות היום קבוצה גדולה של טכנולוגים ואנשי מדע ופילוסופיה מערבים – המוכרים בהם הינם פרופ' סטיבן הוקינג המנוח ואילון מאסק – שנוטים לראות במכונות תבוניות מתקדמות איום פוטנציאלי על קיומו של המין האנושי. סטיבן הוקינג חזר בשנים האחרונות, פעם אחר פעם, על האפשרות כי רובוטים או מכונות תבוניות המצוידים עם בינה מלאכותית משופרת עשויים להביא לקצו של המין שלנו, לפחות בצורה הנוכחית שלו, ואולי להביא לקיומו של מין חדש שישלוט בפלנטה. השאלה ששאל ג'ואי איטו: מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? מקבלת כעת, כך נראה, תשובה נוספת.

יש אלוהים והוא נמצא ברכבת התחתית

חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת הינן חלק מהשפה שבה מדברת טוקיו. אתה לא יכול להכיר כרך עצום עם 13 מיליוני בני אדם במהלך שבועיים ימים, אבל אתה יכול בהחלט לקבל תחושה. וזו, כך היה נדמה לי, הלכה והתגברה כאשר התקרבתי לרובע אקיהברה (Akihabara). הרובע הזה שנתפש בעיני רבים כגן עדן של חובבי טכנולוגיה למיניהם, עמוס, כמעט מתפקע מאלקטרוניקה. אם אתה נמנה על אחד מחובבי הגדג'טים למיניהם, מוטב שתקדיש לעצמך יום או שניים לבלות רק במקום, או שאולי,דווקא, תישמר לך מלהיכנס פנימה – אם יש לך תוכניות לבקר גם ביעדים נוספים בעיר. לבד מחנויות האנימה, הסמרטפונים, המחשבים והמציאות המדומה, יש ב-אקיהברה מבנים שהם מעין מקדשים לטכנולוגיית עבר, ואני מכוון בעיקר למשחקי הארקייד – מכונת המשחק ששיגעו בעבר מיליוני גיקים וחנונים בעולם כולו. אי אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה את אחד האייקונים הגדולים שנוצרו ביפן, הפק-מן, משחק הארקייד שנוצר ע"י חברת נמקו בשנות ה-80 של המאה הקודמת ושיגע את העולם כולו.  

 

השימוש במלה מקדש איננו מקרי וישנם רבים מאלה הרואים בסגידה לטכנולוגיה החדשה סוג של פולחן דתי. במובן זה הסמרטפון, אם תרצו, הינו סוג של אלוהים. מי שמחפש הוכחה לקיומו ימצא אותה בשפע בתוככי קרונות הרכבת התחתית של טוקיו, העמוסים רוב שעות היום בצפיפות רבה. מדגימה שאינה סטטיסטית, אולם מתבססת על עשרות רבות של נסיעות בקווי הרכבת השונים, אפשר לקבוע כי רובם הגדול של הנוסעים (מעל ל-90 אחוז), לא רק אוחז במכשיר הקטן, אלא גם גולש, משחק או מסמס בו במהלך הנסיעה, גם כאשר הקרון דחוס ועולה על גדותיו. בזכרוני נשתמרה סצנה של צעיר יפני שעומד בקרון העמוס, אוחז באייפון בחוזקה. למרות שפניו נמעכות על חלון הזכוכית, הוא מצליח בזווית העין לעקוב אחר המסך ולתקתק ביד הפנויה.

 דוגמא משונה מעט לאווירת החדשנות ולשילובה במסורת היפנית אפשר למצוא, לא הרחק מרובע אקיהברה, במקדש שינטו המכונה Kanda Myojin והמצוי באזור צ'יודה שבעיר. המקדש שנבנה לראשונה במאה ה-13, נהרס ונבנה מספר פעמים כתוצאה משריפות ורעידות אדמה. בשנים האחרונות הפך המקדש הזה לאתר עליה לרגל לחובבי הטכנולוגיה למינהם שעולים אליו על מנת להתפלל ולקבל ברכות בתחום העסקים והטכנולוגיה, לרבות אריכות חיים לסמרטפונים שלהם.

בפינת המקדש אני נתקל ברובוט קטן עטור גלימה ומסכה של דרקון שעובד לא לאות. הרובוט המכונה: שישימאי (Shishimai) ובתרגום מאנגלית: האריה הקדוש, הרוקד. לאחר המתנה קטנה אני מתייצב מולו ומשלשל 400 ין לחריץ המתאים רק כדי לקבל מהדרקון, לאחר כמה מחוות משונות, פתק מזל שמספר לי מה צופן העתיד. הסרטון עם שישימאי כאן.

מחויבות לאבולוציה

לא כל הרובוטים בטוקיו הינם דמויי דרקונים. בעשור האחרון, משתלבים בחיי העיר יותר ויותר רובוטים שנותנים שירות כזה או אחר, ומחליפים בני אדם באופן מלא או חלקי. אפשר לראות אותם למשל בדלפקי הקבלה של בנקים, כמו בסניף הבנק של טוקיו-מיצובישי, בבתי הקפה כמו אלה של רשת נסטלה (Nestlé), בבתי כל-בו, במוזיאונים, ואפילו במגדל טוקיו שם פגשתי בכניסה לנקודת התצפית הגבוהה את פפר (Pepper) הרובוט של חברת סופטבנק שעשה לכיווני כל תנועות ומחוות של ידידות, תוך שהוא ממלמל משפטים בשפה היפנית.

דוגמא מלבבת למציאות הרובוטית הזאת אפשר לראות במלון הננה (Henn-na) ברובע גינזה בעיר. המלון, על פי בעליו, הינו המלון הרובוטי הראשון בעולם. בעלי המלון שמפעילים מאז שנת 2015 מלון דומה בעיר נגסקי, מבטיחים כי המלונות שלהם מתאימים עצמם להתפתחויות הטכנולוגיות שקורות כל העת. מתוך כך, המוטו שלהם פסקני: "מחויבות לאבולוציה".

אני ניצב מול פקידת הקבלה הרובוטית במלון. היא מזהה את נוכחותי מרכינה ראש ומבקשת בשתי שפות- יפנית ואנגלית, שאמלא טפסים במסך המתאים. אני מנסה להסביר לה שאני רק מבקש לראות את החדרים, אלא שהיא מחשה. אני מבין מקריאה באתר האינטרנט של המלון שיש כמה רובוטים שמסתובבים בחוץ וקצת אלקטרוניקה בחדר, לרבות מתקן שבו אתה יכול לתלות את הבגדים לגהצם ולאווררם. ה-AI היא עדיין בחיתוליה ונכון לעכשיו, וכנראה גם בשנים הקרובות – אם מותר להסתכן, היצורים התבוניים היחידים שיסתובבו בפלנטה הזאת יהיו בני האדם. פקידת הקבלה הרובוטית עדיין שותקת. לאחר כמה דקות המתנה אני מבחין במי שנראית כאחת העובדות האנושיות במלון. היא מבהירה לנו, לאחר שבררה עם מי שבררה, שלא ניתן להכנס פנימה. 

 חברה 5.0

טכנולוגיה חדשה היא מנוע עיקרי בקדום כלכלתן של מדינות והשירותים אותם הן מעניקות לאזרחיהם. ביפן, נראה, יש לה דגש מיוחד. בעלון מדיניות שאני מקבל במשרד הכלכלה היפני-METI, אני למד, בין היתר, על החלטת ממשלה מיוני 2017 המדברת על שילוב רובוטיקה ובינה מלאכותית בכל ענפי התעשייה, כמו גם בחיי החברה, וכל זאת על מנת ליצור חברה מתקדמת וסופר מתוחכמת, מה שהם מכנים: חברה 5.0. שילובה של הטכנולוגיה המתוחכמת, מפרט המסמך, יסייע ליפן להתמודד ולפתור בעיות אופייניות במדינה, כמו: ירידת שיעור הילודה, הזדקנות האוכלוסייה, מחסור בכוח אדם, התחדשות אזורית וטפול במפגעי טבע וטרור.

הנתונים מדברים בעד עצמם: אם בשנת 2010 מנתה אוכלוסיית יפן בגילאים היצרניים – אלה שבין 15-64, 81 מיליון איש, בשנת 2030 צפוי שיעור האוכלוסייה בגילאים הללו לרדת ל-61 מיליון בני אדם. באשר לנתוני הזיקנה, המספרים לא פחות דרמטיים; בשנת 2013 מנה שעור האוכלוסייה ביפן בגילאים של מעל 65 כ- 25 אחוז מקרב האוכלוסייה. בשנת 2035 הוא צפוי לעלות ל-33.4 אחוז(!) ואסור כמובן לשכוח את מפגעי הטבע, בעיקר רעידות האדמה. יפן ממוקמת במרכזה של פעילות געשית אינטנסיבית. נתונים משנת 2013 מלמדים כי מספר רעידות האדמה בדרגה 6 ומעלה שהתרחשו בעולם בשנה זו הגיע ל-1668 פעמים, ביפן, לעומת זאת, התחוללו באותה תקופה 306 רעידות, קרוב ל-20 אחוז מסך הרעידות בדרגה זו בכדור הארץ כולו.

אחד מאותם גופים באמצעותם מנסה הממשלה היפנית לקדם את חברת 5.0 הינו ארגון המכונה: NEDO שמטרתו לעודד פתוח של טכנולוגיה תעשייתית ומקורות אנרגיה חדשים, והחזיק השנה (2018) בתקציב שנתי של כ- 1.5 ביליון דולר. הנה תחזית צמיחה של התעשייה הרובוטית במשק היפני עד לשנת 2035 (בטריליוני ין) שמצאתי בפרסום חדש של NEDO (בצד). 

צחוק מתגלגל

אחת מהיוזמות היותר מסקרנות שלהם הינה מה שמכונה: מפגש הפסגה של הרובוטים. המדובר באירוע שכותרתו באנגלית: "רובוטים הגורמים אושר" ומטרתו "לקדם עולם שבו רובוטים ובני אדם יחיו ויעבדו בהרמוניה ובהצלחה. ומתוך כך (התוספת שלי) הם יהיו מאושרים. המפגש מורכב משני אירועים-הראשון נקרא WRS, ר"ת באנגלית של "אתגר רובוטים עולמי" – זאת תחרות שבה מתחרים רובוטים של קבוצות מרחבי העולם ב-4 קטיגוריות שונות, והשני: תערוכה שבאה להציג רובוטים וטכנולוגיות רובוטיות חדשניות ועתידיות. האירוע הראשון התקיים בטוקיו בחודש אוקטובר השנה, והשני מתוכנן לשנת 2020.

במסגרת הניסיונות להסדיר את ההרמוניה והחיים העתידיים בצוותא בין הרובוטים לבני האדם, לא מפתיע שתכונות וחוויות אנושיות מובהקות, כמו אושר וחיוך, מקבלים דגש מיוחד. במיצג החינוכי החדשני של חברת סוני (ExploraScience) באודייבה, נמצאת בכניסה למתקן מערכת חישה משוכללת שיודעת לאמוד את העוצמה והאיכות של החיוך האנושי. המערכת שמתבססת על טכנולוגיה של זהוי פנים, מזהה את דרגת החיוך שלך ועוצמתו, בהסתמך על מאגר נתונים גדול של צחוקים שנבנה לצורך ההדגמה. המחייכים הטובים ביותר מדורגים במסך גדול המוצג לעיני כל. אישית יצאתי במקום לא גבוה במיוחד. אולי אני צריך לחייך קצת יותר, אבל זה ספור אחר.    

——————–

——————————————————–

ובשולי הדברים: תודה גדולה מגיעה למר מוטוקי קוריטה, הנספח המסחרי וצוות השגרירות היפנית בישראל על העזרה הרבה במתן עצות וחומר רקע. תודה גם לגברת יוקו קוריאהרה וצוותה מהמשרד למדיניות רובוטית במשרד הכלכלה היפני.  

מילה טובה מגיעה לחברת טורקיש איירליינס שנתנה חסותה למסע הזה. יש לה לחברה הזאת שם טוב, עמיד ומעוגן היטב זה שנים, עניין שאיננו ממש מובן מאליו, שהרי גם בכמה חברות זרות אחרות מדייקים אתך, מפנקים וטובים אליך. ואם, איכשהו, אתה מצליח להכנס ללאונג' שלהם באיסטנבול, אז בכלל שיחק לך המזל. (לחברת טורקיש איירליינס יש טיסות סדירות מישראל לטוקיו, עם עצירה בשדה התעופה באיסטנבול).

ואי אפשר גם בלי להזכיר את טל המדריך הבלתי אפשרי שהשכיל להפוך עבורינו את טוקיו לסביבה כל כך ידידותית. ולבסוף צריך לומר שכל המסע הזה נרקם ונולד בשיתוף מסע אחר אונליין שבו גם מתפרסמת הכתבה.